בגמרא חולין ע. בהתחלה הסתפקה יצא רובו במיעוט אבר דהיינו יצא רוב העובר אבל חלק מהרוב זה מיעוט אבר ולכאורה הספק מה גובר האם רוב העובר מגדיר אותו כילוד או דלמא כיון שחלק מהרוב הוא מיעוט אבר רוב האבר יגדיר את המיעוט כאילו הוא בפנים וא''כ לא יהיה לידה.
אלא שאם נלמד כך יש בעיה גדולה שהרי בעצם אם יש רוב אבר אין כלל רוב עובר ואין כלל מלחמה ביניהם, ובאמת בזה יש מקום לומר שיש את השלב הראשון שהוא במציאות שיש כאן רוב עובר בחוץ וכל הספק של הגמרא זה האם הוא מצליח לגרע במציאות של הרוב אבל המציאות היא וודאי קיימת השאלה האם דין המיעוט מצליח לגרע בה אבל הדברים מחודשים וצ''ב.
ועוד צריך תלמוד טובא בדברי הרמב''ן בסוגיא לכאורה מקשה היפך הסברא הפשוטה שנחלקו בגמרא לעיל האם יש לידה לאברים והנפק''מ שאם יש לידה לאברים אם הוציא ידו לא מועיל להחזירה ואין שחיטת האם תועיל להתיר את היד ואילו למ''ד אין לידה מועיל חזרה וכולו מותר כדין ב''פ ובפשטות היה צריך לשאול שאם יש לידה לאברים א''כ כיון שיש כאן רוב אבר בפנים הרי הוא מכריע שיש לאבר הזה דין עובר ולא ילוד כיון שרוב האבר בפנים וכן להיפך יש לשאול שלמ''ד אין לידה בוודאי שיחשב לידה אבל הרמב''ן שואל שלמ''ד אין לידה פשוט שנאמר שאין לידה ואילו למ''ד יש לידה.
וביאור הדברים נראה שבאמת אין הסוגיא מדברת על מלחמה בין הרוב אבר שבפנים לבין רוב העובר שבחוץ אלא שיש כאן מקצת אבר שיצא החוצה והנושא האם אנו רואים אותו כילוד או לא ובזה הגמרא פושטת שרואים אותו כילוד אבל אין אנו עוסקין במלחמה בין שני הרובין
ולפי''ז א''ש היטב קושית הרמב''ן שלכאורה ספק זה תלוי במחלוקת האם יש לידה לאברים ולמ''ד יש לידה צריך לראות כאילו יש לידה ועל השאלה הראשונה שלמ''ד יש לידה נפשוט שיש לידה ע''ז מתרץ שיש לידה זה רק היכא שיש רוב אבל כאן זה רק מיעוט יש להסתפק האם יש או אין ונמצא שבזה גופא הספק ומאידך גיסא שואל בהמשך דבריו שלמ''ד אין לידה נימא שלא נולד וע''ז מתרץ שדוקא היכא שיש רוב כנגד ס''ל שאין לידה אבל כאן שיש חצי אפשר שיהיה לידה ובזה גופא נסתפקו.
ובתוך דברי הרמב''ן שם עמד בשאלה בעיקר יסוד הסוגיא מדוע כלל נחשב שיש רוב עובר בחוץ ולא נימא למ''ד שיש לידה נאמר שמה שבפנים שהוא הרוב ימשוך את מה שבחוץ ויעמיד בו דין בפנים כלומר שרוב האבר ינגד את רוב העובר וע'ז מתרץ שכל מה שיש לידה זה דוקא היכא שהמיעוט אמור לצאת אבל כאן שהמיעוט לא אמור לחזור אין הולכים אחר הרוב וקצת צ''ב מנ''ל לרמב''ן הלא בגמרא מבואר שהוא מדין רובו ככולו ואילו הרמב''ן כתב שכח הרוב הוא מחמת שהמיעוט אמור לצאת ורואים אותו כחלק מהרוב [ואילו הרשב''א העתיק דברי הרמב''ן ואת שאלה זו השמיט]
ובדברים אלו יתיישב מדוע כאשר ייצא ראש העובר אנחנו מחשיבים אותו כילוד אע''פ שהגוף מעמיד אותו כעובר ומאי חזית להחשיבו כילוד ואולי לפי''ד הרמב''ן כיון שהרוב שקיים בפנים הוא עתיד לצאת הרי הוא טפל לרוב היוצא.
ועכ''פ למסקנא מבואר שפשוט שהולכים אחר הרוב היוצא כנגד רוב האבר שקיים בפנים .
אלא שאם נלמד כך יש בעיה גדולה שהרי בעצם אם יש רוב אבר אין כלל רוב עובר ואין כלל מלחמה ביניהם, ובאמת בזה יש מקום לומר שיש את השלב הראשון שהוא במציאות שיש כאן רוב עובר בחוץ וכל הספק של הגמרא זה האם הוא מצליח לגרע במציאות של הרוב אבל המציאות היא וודאי קיימת השאלה האם דין המיעוט מצליח לגרע בה אבל הדברים מחודשים וצ''ב.
ועוד צריך תלמוד טובא בדברי הרמב''ן בסוגיא לכאורה מקשה היפך הסברא הפשוטה שנחלקו בגמרא לעיל האם יש לידה לאברים והנפק''מ שאם יש לידה לאברים אם הוציא ידו לא מועיל להחזירה ואין שחיטת האם תועיל להתיר את היד ואילו למ''ד אין לידה מועיל חזרה וכולו מותר כדין ב''פ ובפשטות היה צריך לשאול שאם יש לידה לאברים א''כ כיון שיש כאן רוב אבר בפנים הרי הוא מכריע שיש לאבר הזה דין עובר ולא ילוד כיון שרוב האבר בפנים וכן להיפך יש לשאול שלמ''ד אין לידה בוודאי שיחשב לידה אבל הרמב''ן שואל שלמ''ד אין לידה פשוט שנאמר שאין לידה ואילו למ''ד יש לידה.
וביאור הדברים נראה שבאמת אין הסוגיא מדברת על מלחמה בין הרוב אבר שבפנים לבין רוב העובר שבחוץ אלא שיש כאן מקצת אבר שיצא החוצה והנושא האם אנו רואים אותו כילוד או לא ובזה הגמרא פושטת שרואים אותו כילוד אבל אין אנו עוסקין במלחמה בין שני הרובין
ולפי''ז א''ש היטב קושית הרמב''ן שלכאורה ספק זה תלוי במחלוקת האם יש לידה לאברים ולמ''ד יש לידה צריך לראות כאילו יש לידה ועל השאלה הראשונה שלמ''ד יש לידה נפשוט שיש לידה ע''ז מתרץ שיש לידה זה רק היכא שיש רוב אבל כאן זה רק מיעוט יש להסתפק האם יש או אין ונמצא שבזה גופא הספק ומאידך גיסא שואל בהמשך דבריו שלמ''ד אין לידה נימא שלא נולד וע''ז מתרץ שדוקא היכא שיש רוב כנגד ס''ל שאין לידה אבל כאן שיש חצי אפשר שיהיה לידה ובזה גופא נסתפקו.
ובתוך דברי הרמב''ן שם עמד בשאלה בעיקר יסוד הסוגיא מדוע כלל נחשב שיש רוב עובר בחוץ ולא נימא למ''ד שיש לידה נאמר שמה שבפנים שהוא הרוב ימשוך את מה שבחוץ ויעמיד בו דין בפנים כלומר שרוב האבר ינגד את רוב העובר וע'ז מתרץ שכל מה שיש לידה זה דוקא היכא שהמיעוט אמור לצאת אבל כאן שהמיעוט לא אמור לחזור אין הולכים אחר הרוב וקצת צ''ב מנ''ל לרמב''ן הלא בגמרא מבואר שהוא מדין רובו ככולו ואילו הרמב''ן כתב שכח הרוב הוא מחמת שהמיעוט אמור לצאת ורואים אותו כחלק מהרוב [ואילו הרשב''א העתיק דברי הרמב''ן ואת שאלה זו השמיט]
ובדברים אלו יתיישב מדוע כאשר ייצא ראש העובר אנחנו מחשיבים אותו כילוד אע''פ שהגוף מעמיד אותו כעובר ומאי חזית להחשיבו כילוד ואולי לפי''ד הרמב''ן כיון שהרוב שקיים בפנים הוא עתיד לצאת הרי הוא טפל לרוב היוצא.
ועכ''פ למסקנא מבואר שפשוט שהולכים אחר הרוב היוצא כנגד רוב האבר שקיים בפנים .