וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו (כא כח)
בגמרא ב"ק (ט, ב) חומר בשור מבבור, שהשור נגמר דינו אסור בהנאה. והקשה מו"ר הגר"ד מילר שליט"א שלכאורה אין זו חומרא בשור אלא שבמציאות שור שייך לסקול, וכתוצאה מהחיוב לסקול נאסר, ומשא"כ בור לא שייך לסוקלו. ואמר להוכיח מזה שהאיסור הנאה אינו תוצאה של החיוב סקילה, אלא שהדין הוא שצריך לחייב את השור סקילה ולאסרו בהנאה. ופירש כן בדברי הרשב"א (קדושין נז, ב), עכ"ד.
ואולי אפשר להוכיח כן מהראב"ד (ב"ק מה, א) שלמ"ד גומרין דינו של שור שלא בפניו, גם אם שחטו השור לפני גמר דין, גומרין דינו להאסר בהנאה. וחזינן שאפילו שלא חל דין סקילה, מכל מקום השור אסור בהנאה.
ויש להביא בעניין זה עוד [איני יודע אם קשור לדברי מו"ר שליט"א] מה שאמרו במכילתא (מסכתא דנזיקין פרשה י', הובא במשך חכמה כאן) מקור לכך ששור הנסקל אסור בהנאה, "ומה עגלה ערופה, שהיא מכפרת על שפיכות דמים, הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל, שהוא שופך דמים, אינו דין שיהא אסור בהנאה".
והנה התוס' (נדה נה, א, ועוד) דנו האם עור אדם שמת אסור בהנאה. והמקור שגוף אדם מת אסור בהנאה הוא גזירה שוה "שם" "שם" מעגלה ערופה. וכתב בגליון תוס' לר"א מטוך (הובא בקובץ שיטות קמאי ב"ק י, א) שאם עגלה ערופה אסורה ככל שור הנסקל, עורה אסור והוא הדין לעור אדם שמת, ואם כפשוטו שהמקור מכפרה כתיב בה כקדשים, א"כ עור קדשים מותר, והוא הדין עור עגלה ערופה [ועור אדם].
בגמרא ב"ק (ט, ב) חומר בשור מבבור, שהשור נגמר דינו אסור בהנאה. והקשה מו"ר הגר"ד מילר שליט"א שלכאורה אין זו חומרא בשור אלא שבמציאות שור שייך לסקול, וכתוצאה מהחיוב לסקול נאסר, ומשא"כ בור לא שייך לסוקלו. ואמר להוכיח מזה שהאיסור הנאה אינו תוצאה של החיוב סקילה, אלא שהדין הוא שצריך לחייב את השור סקילה ולאסרו בהנאה. ופירש כן בדברי הרשב"א (קדושין נז, ב), עכ"ד.
ואולי אפשר להוכיח כן מהראב"ד (ב"ק מה, א) שלמ"ד גומרין דינו של שור שלא בפניו, גם אם שחטו השור לפני גמר דין, גומרין דינו להאסר בהנאה. וחזינן שאפילו שלא חל דין סקילה, מכל מקום השור אסור בהנאה.
ויש להביא בעניין זה עוד [איני יודע אם קשור לדברי מו"ר שליט"א] מה שאמרו במכילתא (מסכתא דנזיקין פרשה י', הובא במשך חכמה כאן) מקור לכך ששור הנסקל אסור בהנאה, "ומה עגלה ערופה, שהיא מכפרת על שפיכות דמים, הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל, שהוא שופך דמים, אינו דין שיהא אסור בהנאה".
והנה התוס' (נדה נה, א, ועוד) דנו האם עור אדם שמת אסור בהנאה. והמקור שגוף אדם מת אסור בהנאה הוא גזירה שוה "שם" "שם" מעגלה ערופה. וכתב בגליון תוס' לר"א מטוך (הובא בקובץ שיטות קמאי ב"ק י, א) שאם עגלה ערופה אסורה ככל שור הנסקל, עורה אסור והוא הדין לעור אדם שמת, ואם כפשוטו שהמקור מכפרה כתיב בה כקדשים, א"כ עור קדשים מותר, והוא הדין עור עגלה ערופה [ועור אדם].
