• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

חוק הנצחת מורשת מרן

החוק הזה הוא לא רק לא מנציח את מרן זיע"א.

החוק הזה הוא בפירוש מבזה את מרן גאון עוזינו זיע"א.

כל כולו של החוק הוא זריית חול בעיני הציבור, וכ.... הפושט טלפיו לומר כשר אני, כדי שיוכלו לומר למה אנחנו בקואליציה ההזויה הזו,

שכל דרדק מבין שהיא הגרועה בממשלות ישראל לדורותיהם!
רק כשנתחיל לשמוע באוזנינו מספרים של אברכים ובחורים שהתגייסו נבין את זה, וזה כבר יהיה מאוחר!!!

רק השבוע נתקלתי בשני אברכים (אברכים בינוניים יחסית) שקיבלו צוים ומתכוונים להתגייס "שיהיה משהו שיביא קצת כסף הביתה"...

תבינו! ישנם ישיבות העומדות בסכנה קיומית (מידיעה!!!) בעקבות עצירת התקציבים!


תבינו! העולם התורני [בעיקר הספרדי שכל כך התפתח בשנים האחרונות] נמצא בסכנה קיומית, ואם הנציגים לא יפשילו שרוולים בדברים החשובים באמת - יקח שנים לתקן אותו!!!


מרן זיע"א לא מחפש את האדרת שמו, הוא לא צריך את זה, מרן רוצה את הדברים שהוא נלחם עליהם באמת!!! כל חייו!!! ישיבות, אברכים ובחורים וכמה שיותר!!!

תיזכרו לרגע בדמעות שמרן הזיל בשבעה על בנו רבי יעקב (ווואי כמה זמן עבר מאז - וכלום לא נעשה...) לפני רוה"מ!!!!!

מרן נלחם כל חייו להעמיד דור של בני תורה ספרדים - וזה בסכנה!!!!!! ונציגינו עסוקים ברעיונות איך להרגיע ולהשקיט את מה שבוער באמת!!!
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:

פרסום ראשון: מנהיג הדור מרן הראש"ל בהקדשה אישית ליו"ר האופוזיציה יאיר לפיד​


 
<< יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >>

תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת הרב אריה מכלוף דרעי.

<< דובר >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר >>

שלום לכולם, חברי הכנסת, שרים, אני מתנצל, אני לא אאריך הרבה, קמתי מהמיטה עם חום גבוה, אבל לא יכולתי לפספס אירוע כזה של מורנו ורבנו, אבא שלנו למעשה, מגיל 15 אני אצלו כבן בית, כשהייתי בישיבה, בישיבת חברון.

שמעתי כאן הרבה דברים. קודם כול, אני רוצה לשבח מאוד מאוד את כל חלקי הבית, באמת כל הכבוד. כל אחד בסגנונו, כל אחד בדיבורו מצא את הנקודה של הרב ודיבר בכבוד גדול. אני לא זוכר הרבה רגעים שהכנסת מתאחדת בצורה כזאת, אמיתי, לא משחק. אני לא מחלק ואף אחד לא נותן דברים, באמת לשם שמיים, לשם האיש, זה מראה כמה הגדלות של האיש, של הרב.

ואני מודה כמובן לחבר הכנסת יוסי טייב, שהוביל את זה, למשרד הדתות, לכל מי שעבד בעניין, ולאוצר שסייע – כל מי שסייע.

אני ארצה בכל זאת, אי-אפשר לא לצאת ידי חובה בעניין, אני רוצה להגיד סיפור קצר. אפשר להאריך אותו הרבה, אני אספר אותו בתמצית כדי להסביר עוד פן אחד של הרב עובדיה, שאולי לא מכירים אותו מספיק.

אני מספר סיפורים על הרב עובדיה רק בדברים שהייתי עד בעצמי ושהייתי נוכח, אני לא שומע סיפורים אחרים, כיוון שכולם מכירים איך מוסיפים מס ערך מוסף, ואני אוהב לדייק.

אני מדבר על לפני למעלה מ-20 שנה, זה היה בזמן הקיץ, הרב עובדיה יוסף בביתו, הנהג שלו מתקשר, כיוון שבני ביתו לא היו בבית, הם היו בחוץ-לארץ. הוא מתקשר אליי ואומר לי: הרב נושף ולא מרגיש טוב ומתנשף, אני אומר לך, יש משהו. באתי כמובן אליו הביתה מיד, ואני רואה, קצת אני מבין בתחום הזה, ואני רואה שהוא מדבר וכל חצי מילה או מילה הוא לוקח אוויר והוא מתנשף. הבנתי שיש משהו.

היה אז פרופ' יונתן חסין, בבית חולים הדסה, מי שהכיר אותו, אחר כך היה בפוריה, הוא אומר לי: תביא אותו דחוף, כנראה שהרב עובר אירוע לבבי עכשיו.
הרב לא היה מוכן בשום אופן שבעולם. מי שמכיר את הרב יודע שהוא פסק שאפילו על ספק פיקוח נפש ביום כיפורים, אתה צריך לשמוע לרופא וללכת. לא הבנתי את העקשנות הזו. התעקש, והתעקש והתעקש, עד שנתתי לו הבטחה בתקיעת כף שהוא הולך לבית החולים והוא לא מתאשפז. הוא חוזר חזרה הביתה. נתתי לו את ההבטחה, מה אני יכול לעשות? לקחתי אותו ברכב שלי. נסענו בטירוף לבית החולים. פרופ' חסין מכניס אותו ועושה לו אק"ג. מי שהכיר את יהונתן חסין, עם אופי של מרוקאי, ויוצא החוצה וצועק אליי בצעקות ואומר לי: אתם הורגים את הרב. הוא עבר עכשיו באק"ג שני התקפי לב. מייד, דחוף, צנתור. אמרתי לו: נו, בסדר. תגיד לו. הוא אומר: אבל הרב לא רוצה להתאשפז. נכנסנו לרב. חסין בקולו, ובציוויו, ואני בתחנונים, בדמעות. שום אופן שבעולם, לא מוכן.


בסוף הוצאתי את חסין מהחדר. נשארתי עם הרב בארבע עיניים. אמרתי לו: הרב, אני לא יוצא מפה. אני חייב לדעת. תגיד לי את הסיבה. אני אעשה כל מה שתבקש, רק תגיד לי את הסיבה. שאני גם אבין אותה. אני לא מוכן ללכת, זה סכנת נפשות. ואז הרב אומר לי, אתה יודע, אני לא אשכח את הקול הזה, עם הדמעות: יש אישה אחת בפריז, שפתאום בית הדין שלח לי שאלה, עם ארבעה ילדים, שבית הדין הכריז עליהם כממזרים, ואין שום דרך להתיר אותם. שלחו לי את הדבר, ואני באמצע לכתוב פסק דין. ברוך השם, אתמול בלילה מצאתי סעיף להתיר אותם, ואני עכשיו כותב את פסק הדין. אמרתי לו: הרב, אז מה הבעיה? תעשה צנתור, תהיה בריא, ותכתוב את פסק הדין. הוא אומר לי: ומי ערב לי שאני אצא חי מהצנתור? אני לא יכול להשאיר, חלילה וחס, ארבעה ילדים בסכנת ממזרות. אתה הבטחת לי, אתה חייב להחזיר אותי הביתה. אמרתי לו: הרב, כמה זמן אתה צריך? הוא אומר לי: שלוש שעות.


נכנסתי לחסין. אמרתי לו: יהונתן, אל תתווכח איתי עכשיו. תביא לי עכשיו רופא צעיר שלך, רופא מהמחלקה, עם כל המכשירים של ההחייאה. אנחנו ניסע הביתה. נשמור על הרב. תן לו שלוש שעות לכתוב. הוא אומר לי: אבל אני אומר לך שבמצב, הוא לא יכול לכתוב. אמרתי לו: מה זה אכפת לך? תן לי, ואנחנו מחזירים אותו לפה חזרה. וכך עשינו. לקחנו רופא, עם כל ציוד ההחייאה. חזרנו הביתה. הרב הגיע הביתה. הוריד את המעיל שלו. שכח מהעולם. ישב שלוש שעות וכתב וכתב. כולם מכירים את כתב היד היפה שלו. הכניס הכול למעטפה. נתן את זה לנהג, ואמר לו: עכשיו אתה הולך. אני נוסע עם הרב דרעי. אתה, קח עכשיו את המעטפה, ואתה הולך לתת את זה לדיין פלוני פלוני שיישלח את זה לפריז. הרב אומר לי: עכשיו בוא נלך ביחד לעשות הנשמה. וכל מי שזוכר את פרופ' גוטסמן, שאחר כך בצנתור מצאו לו שלוש סתימות והאריכו לו את החיים ב-12 שנה.


זה סיפור קצר, ויש לי עוד הרבה. אתה בסכנת חיים. הוא לא מכיר את האישה. זה לא איזה קרובת משפחה, זה לא איזה מישהו. שלחו לו מפריז. הרב לא היה יכול, חלילה וחס, להשאיר אותם. זו הגדלות של הרב. לא לחינם כמיליון איש, או אני לא יודע כמה, היו בהלוויה שלו. כולם הרגישו שזה אבא שלהם.


אנחנו, החברים בתנועה, וכל התלמידים שלו, ותלמידי תלמידים שלו, ממשיכים יומם ולילה בהמשכת מורשתו, במפעלי החינוך הגדולים שהוא הקים. באמת להחזיר את העטרה ליושנה לשבט הגדול הזה, שבט ספרד, שהיה הפאר של היהדות. עם הרמב"ם והשולחן ערוך, וכל גדולי ישראל, להחזיר את העטרה ליושנה, שלצערנו הרב, ירדה באיזושהי תקופה, והוא החזיר את זה. הוא רומם את כולם. אבל, כמובן, שהוא תרם לכל עם ישראל. אני לא רוצה להתייחס לכל הנקודות, אבל הוא נגע בכל נקודה, ובאמת זכרו חייב להישאר לדורי דורות. ואני שמח מאוד, ומברך את כולם, שהכנסת חוקקה את החוק הזה, והוא ייכנס לתוקף, בעזרת השם, אחרי ההצבעה. אני מקווה ובטוח ששר הדתות ומשרד הדתות יעשו הכול כדי שבאמת כל ילד וכל אדם בישראל יידע מה מורשתו של היהודי הגדול, אוהב ישראל הגדול הזה, הענק שבענקים. תודה רבה לכולם. יהי זכרו ברוך.



<< יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >>

תודה רבה. הצבעה? ישר עוברים להצבעה? אתם מושכים? יש עתיד, המחנה הממלכתי, אתם מושכים את הסתייגויות? כן? מושכים את ההסתייגויות. אז, חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ה–2024. הצבעה.



הצבעה מס' 3

בעד סעיפים 1–17 – 40

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיפים 1–17 נתקבלו.



<< יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >>

להלן תוצאות ההצבעה: 40 בעד. אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה עברה.


נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ה–2024. הצבעה.


הצבעה מס' 4


בעד החוק – 41

נגד – אין

נמנעים – אין

חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ה–2024, נתקבל.

<< יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >>

להלן תוצאות ההצבעה: 41 בעד. נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים.
הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ה-2024
 

פרסום ראשון: מנהיג הדור מרן הראש"ל בהקדשה אישית ליו"ר האופוזיציה יאיר לפיד​


מה אמר לפיד??
 
א. אני לא יודע עד כמה אותו יצור קיצר ימי מרן זיע''א עם חוק הגיוס ושאר מרעין בישין.
ב.איך יכול לומר על מרן: ' הקטטות הגדולות שניהל בימי חייו'? עפ''ל! באמת? טיפת כבוד אין לו.
 
נערך לאחרונה:
מוחל טובות.
אבל מה לעשות שמרן שליט''א ראה לכן להוקיר לו טובה ולכתוב לו הקדשה אישית
א. אני לא יודע עד כמה אותו יצור קיצר ימי מרן זיע''א עם חוק הגיוס ושאר מרעין בישין.
ב. הקטטות הגדולות שניהל בימי חייו? באמת? טיפת כבוד אין לו.
ובינינו לכל מביני פוליטיקה ויודעי היסטוריה יודעים טוב שכל העניין של גיוס בחורי ישיבות ורדיפה לחרדים זה הכל עניין פוליטי (טהור) נטו ואם החרדים היו הולכים עם לפיד וחבריו היו מחוקקים חוק גיוס ? נראה לכם ? עכשיו שהחרדים נמצאים בממשלת ימין מלא מלא עושים או רוצים לעשות חוק גיוס יותר גרוע ממה שהיה בתקופת מרן זיע''א בשנת תשע''ג - ע''ד ומאז ומעולם שהיה ח''כ הכי רדוד שיהיה שאמר דברים נכונים ומרגשים הוא ראוי לתודה וברכה וזה לא סותר שהאיש הנ''ל ראוי לכל גינוי אפשרי בכך שרדף ורודף את ציבור החרדי
 
דברים נכונים ומרגשים
אולי באופן כללי, אבל בכל דבריו יש דברים שמוטב שלא היו עולים בבמה קדושה זו
למשל:
ביקשתי לפחות לדבר בזכות הצעת החוק הזו, ובזכות מרן הרב עובדיה זכר צדיק לברכה, כי רציתי שהבית הזה יידע שההערכה והכבוד לרב עובדיה הם ממעלה כזו, שהם תקפים לא רק לתומכיו וחסידיו.

ההערכה הגדולה שאני רוחש לרב עובדיה, היא בגלל שהיה לו את הדבר שכל כך חסר היום במקומותינו וכל כך חסר בשיח הפנימי שלנו: היה לו את הכוח להקל. היה לו הידע והאומץ המוסרי להתיר ולהקל בסוגיות הלכתיות.

כך היה בפסיקות ובפעולות שלו למען העגונות, כך היה למען הממזרים, כך בפסיקה המפורסמת שהתירה למסור חבלי מולדת למען הבטחון, כך בהחלטה להעלות לארץ את יהודי אתיופיה.

בעת זקנתו, הוא כתב, "וככוחי אז כוחי עתה, בכוחא דהיתרא." הכוח להתיר. יפה אפילו יותר ההסבר שלו, מאיפה מגיע הכוח להתיר. הוא אמר, הכוח להתיר נובע מידע. מי שיודע באמת, מי שמבין באמת את ההלכה לעומקה, לא מפחד להקל ולא מפחד להתיר.

הרב עובדיה אמר לנו: הכי קל להגיד "לא". הכי קל לא לקחת סיכון. אף אחד לא יבקר אותך אם לא תעשה שום דבר. רק בשביל זה לא צריך רבנים גדולים – רבנים גדולים צריך בשביל האומץ להגיד "כן."

הוא אמר: אלה שאומרים תמיד "לא", שמתנגדים לכל אפשרות של שינוי - הם אלה שלא יודעים מספיק. הם לא למדו מספיק, ולא מכירים מספיק את ספרות ההלכה, בגלל זה הם מחמירים תמיד. כי זו האפשרות הכי קלה.

וברגע הראשון זה קצת מוזר, כי זה נשמע כמו יוהרה, זה נשמע כאילו הרב עובדיה אמר, "אני מקל כי אני חכם יותר ויודע יותר". הוא באמת היה חכם יותר, והוא באמת ידע יותר, אבל הוא לא נתן את המחמאה הזו לעצמו, הוא נתן את המחמאה להלכה היהודית.

הוא אמר לנו מי שבאמת מכיר את היהדות, מי שבאמת למד אותה, מי שבאמת קרא כל ספר בספריה הגדולה אצלו בבית, יגלה שהיהדות היא סובלנית, והיהדות היא דת של חמלה. היהדות לא רואה רק ספרים עתיקים, היא רואה גם את סבלה של עגונה, את צערו של ממזר, את כמיהתו של יהודי באתיופיה הרחוקה שרוצה לעלות לירושלים.

אדם שמדבר על הרב עובדיה צריך לדעת לומר, "קטונתי". אני אומר פה ברור שקטונתי, בוודאי שאין לי כלים לשפוט את תפיסתו ההלכתית, אבל יש לי ויש לנו כלים להבין את תפיסתו האנושית. להבין את הדרך שבה הוא ראה בני אדם. לא כחישוב מתמטי של המצוות שקיימו או לא, אלא כבני אנוש שפוחדים ואוהבים, כואבים ומקווים.

כל הקטטות הגדולות שניהל בחייו, בטלות בשישים לעומת העובדה שהרב עובדיה לימד אותנו שההלכה היא טקסט חי של אנשים חיים, וכל מה שהטקסט הזה צריך, הוא מישהו שיידע לקרוא אותו באהבה ובמידה של חסד.
 
להבנת דברי מרן:
 
אולי באופן כללי, אבל בכל דבריו יש דברים שמוטב שלא היו עולים בבמה קדושה זו
למשל:
חוץ ממה שאמר על הקטטות, שזה צורם אולי לאוזן של בחור חרדי, אבל זה מה שזכור ממרן אצל הרבה חילונים.
לא מצאתי שום פגם בדבריו.

לענ"ד מישהו משלנו כתב לו את זה.
 
חזור
חלק עליון