מעשה לפני כמה וכמה שנים, שלאחר הסעודה חלק מהמסובים נטלו ידיים למים אחרונים, וכשהתיישבו לברך ברהמ"ז הזכירו להם שצריך עדיין לאכול את האפיקומן, ושאלו מה לעשות.
השבתי להם שלפי מה שידוע לי בדיני ברכות, (וכמדומני שגם פתחתי בספר), אין מנוס אלא לברך ברהמ"ז ולאחמ"כ לברך ולאכול שוב.
אולם, אמרתי להם, אינני יכול להורות להם הלכה למעשה, כיון שלא הגעתי להוראה ואיני בקיא בכל הדינים ושמא נעלם ממני איזה פרט בדינים אלו.
(למעשה השבתי שאיני יודע להורות, והם אכלו את האפיקומן בלי ברכה ראשונה ואח"כ בירכו ברהמ"ז, כיון שסו"ס היינו בספק ופחדתי להורות לברך, אז סוג של סב"ל. שוא"ת עדיף)
אחרי פסח כשעיינתי בדבר, מצאתי את השו"ע הנ"ל בסי' תע"ז ס"ב שכותב: "אם שכח ולא אכל אפיקומן, ולא נזכר עד שנטל ידיו או שאמר הב לן ונברך, אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא". [והטעם, שהוא נחשב סמוך על שולחן המקום, ולכן לא יכול להסיח דעת (ואע"פ שיש לחלק בין אמירת "הב לן ונבריך" שקשור לדעת בעה"ב לבין נטילת ידיים למים אחרונים, אך עי' במחצה"ש מש"כ בזה)]
וברוך ה' שלא הביא תקלה על ידי ולא נכשלתי בהוראה.
