מתוך שיחה בע"פ של הגרש"י זעפראני שליט"א
ועיין עוד בהקדמה לספרו עטרת שלמה או"ח שהאריך לבאר זאת:
איתא בפרקי אבות (ב, י), "רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך", הנה כאשר פוגעים באדם הוא מרגיש מתוסכל, אזי אם כבודו של הזולת יהיה חביב עליך כשלך, פתרנו את כל הבעיה החברתית ובטלה קנאה שנאה ותחרות, כך הם דבריו של רבי אליעזר רבו של רבי עקיבא.
ובהמשך פרקי אבות (ד, יב), מובאת שיטתו רבי אלעזר בן שמוע שהיה מחמשת תלמידיו המובחרים של ר"ע, "רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חברך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים", רבי אלעזר בן שמוע לא מסתפק בשיטתו של רבי אליעזר "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך", אלא הוא מעלה את רמת הדרישה והחיוב, כבוד תלמידך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים.
ולכאורה כלום פלוגתא יש כאן בין רבי אליעזר לבין רבי אלעזר.?
ומבאר המהר"ל (דרך חיים שם ב, י), שאין מחלוקת בין השיטות, וכל אחד דיבר על מערכת אחרת. רבי אליעזר קובע שבכדי לקיים מסגרת חברתית תקינה ובריאה, זו הקיימת מחוץ לכותלי בית המדרש יש לעמוד בעיקרון של "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך", ואילו רבי אלעזר בן שמוע מדבר על מסגרת חברתית בתוך כותלי בית המדרש. במערכת החברתית מחוץ לבית המדרש מספיק שננהג בכבוד חברנו כמו שאנו מכבדים את עצמנו, אבל בתוך כותלי בית המדרש שהוא בית היוצר לתורה, הנהגה זו אינה מספיקה כאן צריך לנהוג בדרך של כבוד תלמידך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים. בתוך כותלי בית המדרש ישנה מציאות אחרת וכפי שהעיד ר' חנינא על עצמו (תענית ז.), "הרבה למדתי מרבותיי, ומחברי יותר מרבותיי, ומתלמידי יותר מכולן", כדי שנוכל לבנות וליצור את התורה עלינו לסלול את המסילות המתבקשות, ואחת מהם היא דיבוק חברים
