אולי כוונת המחדד
כשהעיקר טפל לעיקר אחר
כגון שאוכל דבר מתוק ומחמתו אוכל דבר מלוח וכיון שהוא מלוח אוכל דבר טפל, (פירות גינוסר, מליח ופת, עי' ערכו בסוגייתו)
ומברך על הדבר המתוק ופוטר המלוח וגם הפת, דה'מלוח' יש לו שם של 'עיקר' ביחס ל'פת', אך עכ"פ אין מברך עליו אם היתה דעתו וכו', בשעת הברכה על ה'מתוק', דאז יש לו גם של 'טפל'. (עי' ערכו בסוגייתו, ברכות מד. שו"ע סי' ריב, ואכמ"ל).
עוד דוגמה לזה, ששותה איזה דבר שאוכל עימו דבר למתקו דנחשב המשקה 'עיקר' ביחס לדבר שממתקו, אך אם כל שתיה זו טפלה לאכילה שקדמה לה באופן שאין צריך לברך עליה, נמצא שעל ה'עיקר' אי מברך, כלומר ה'עיקר' שהוא 'עיקר' ביחס לטלפל אליו, אך באמת הוא 'טפל'.
