חידה: עיקר וטפל

דינו כמו עיקר
אבל בפועל אינו עיקר
דאל"כ מאי רבותא איכא במין דגן דוקא
תיפוק ליה מדין כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה
לדעתי מין הדגן הוא העיקר בפועל..
(וזה לשון המ"ב בסימן ריב' ס"ק א' כתב שדגן הוא עיקר, וז"ל ודע דבחמשת מיני דגן קי"ל לעיל בסי' ר"ח דאם מעורבין עם שאר מינים אפילו הם המיעוט כל שניתן בהתבשיל לטעם אזלינן בתרייהו ומברך עליהם במ"מ לבד ונפטר תערובות הרוב מפני שמיני דגן נחשבין לעיקר תמיד עכ"ל)
 
לדעתי מין הדגן הוא העיקר בפועל..
(וזה לשון המ"ב בסימן ריב' ס"ק א' כתב שדגן הוא עיקר, וז"ל ודע דבחמשת מיני דגן קי"ל לעיל בסי' ר"ח דאם מעורבין עם שאר מינים אפילו הם המיעוט כל שניתן בהתבשיל לטעם אזלינן בתרייהו ומברך עליהם במ"מ לבד ונפטר תערובות הרוב מפני שמיני דגן נחשבין לעיקר תמיד עכ"ל)
דינו כמו עיקר (וזה כוונת המשנה ברורה נחשבין)
אבל בפועל אינו עיקר
דאל"כ מאי רבותא איכא במין דגן דוקא
תיפוק ליה מדין כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה
 
אולי כוונת המחדד
כשהעיקר טפל לעיקר אחר
כגון שאוכל דבר מתוק ומחמתו אוכל דבר מלוח וכיון שהוא מלוח אוכל דבר טפל, (פירות גינוסר, מליח ופת, עי' ערכו בסוגייתו)
ומברך על הדבר המתוק ופוטר המלוח וגם הפת, דה'מלוח' יש לו שם של 'עיקר' ביחס ל'פת', אך עכ"פ אין מברך עליו אם היתה דעתו וכו', בשעת הברכה על ה'מתוק', דאז יש לו גם של 'טפל'. (עי' ערכו בסוגייתו, ברכות מד. שו"ע סי' ריב, ואכמ"ל).

עוד דוגמה לזה, ששותה איזה דבר שאוכל עימו דבר למתקו דנחשב המשקה 'עיקר' ביחס לדבר שממתקו, אך אם כל שתיה זו טפלה לאכילה שקדמה לה באופן שאין צריך לברך עליה, נמצא שעל ה'עיקר' אי מברך, כלומר ה'עיקר' שהוא 'עיקר' ביחס לטלפל אליו, אך באמת הוא 'טפל'.
 
חזור
חלק עליון