חידה: שתיקה!

[ישראל היהודי]

איפה מצאנו, שלאדם [צריך שיהיה לו] קשה הוצאת ממון מהוצאת דיבורו מפיו?

 

[מנשה]

שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן תעה
יקל בעיניך הוצאת ממוניך מהוצאת דבריך
עש"ק לסדר ראשי בני ישראל התשל"ה בנ"י
מע"כ ידיד"נ הרב הגאון המפורסם צ"ת ראש בשמים שמו מפארים ומשבחים פ"ה וו"ח כג"ת מוה"ר בנימין יהושע זילבער שליט"א בעמח"ס הרבה ב"ב תו"א.
אחדשכ"ג בידידות נאמנה.
את נדרי אשלם וכו' אמ"ש הערה כל שהוא לכבוד מר כ"ג הגם כי אין הז"ג כעת, בס' אורחות חיים אות י"ח וז"ל ויקל בעיניך הוצאת ממוניך מהוצאת דבריך ובמקור החיים נתקשה כ"ג בכוונתו. ולפענ"ד לפ"מ שאמרו ז"ל מגילה י"ח ע"א מלה בסלע משתוקא בתרין ופרש"י אם תרצה לקנות הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתים ע"כ הנה מבואר שיקל בעינך הוצאת ממון מהוצאות דבור שעל הדבור לא יוציא אלא סלע ועל השתיקה יוציא שתי סלעים וזה לפענ"ד פשוט.
דושה"ט בלב ונפש, מנשה הקטן

חזרתי על הדברים ולא משמע לי שדברי הרא"ש יקל בעיניך הוצאת ממוניך מהוצאת דבריך הם מדברי הגמרא מלה בסלע וכו'
שבאיגרת השמד להרמב"ם: והיינו משיבים תורף דבריו אף על פי שהוא ארוך וחלוש ועמוס, לולא חמלתנו על החסד אשר נתחסד בו עמנו האל יתברך, כלומר הדבור בלשון, כמו שאומר יתברך בתורתו הקדושה: "מי שם פה לאדם" (שמות ד' י"א). לפיכך ראוי לו לאדם שיחמול על דבורו יותר מחמלתו על ממונו, ושלא ירבה בדבור וימעיט הענין. וכבר גנה החכם עליו השלום רבוי הדברים ומעוט הענין ואמר: "בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים" (קהלת ה' ב'). הלא תראה איך גם ריעי איוב בהרבותו לדבר אמרו: "הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק" (איוב י"א ב) "איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל" (איוב ל"ד ל"ה) והרבה כמו זה. עכ"ל
משמע מדבריו שכיון שהדיבור הוא חסד ומעלה חשובה שנתן הקב"ה לאדם יותר מאשר הממון יש לו לשמור על הדיבור יותר מאשר על הממון

ובספר חובות הלבבות שער ח - שער חשבון הנפש פרק ג והשבעה עשר, השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם ולהשתשע בהם, במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם וברוע חברת כסיליהם מבלי דוחק שיביאנו לכך. ומרעת חברתם מותרי הדברים, ואמר ונאמר, ובלבול ארוך אין צורך אליו, ואמר החכם: ברוב דברים לא יחדל פשע וגו', ואמר אחד מן החכמים: אצר מותר דבריך וחסם מותר לשונך ובתרגום הרב קפאח: אצור עודפי דבורך ושחרר עודפי ממונך עכ"ל הרי שכתב דברים אלו בשם איזה חכם ולא מהגמרא

ובספר מבחר הפנינים לב - שער השתיקה ואמרו עצור לשונך כאשר תאצר ממונך: - הוא מעט חולק על הדברים ואומר שצריך לשמור לשונו כמו את ממונו ולא יותר ואם מהגמרא מובן אחרת לא היה אומר כן

 

[nati]

חזרתי על הדברים ולא משמע לי שדברי הרא"ש יקל בעיניך הוצאת ממוניך מהוצאת דבריך הם מדברי הגמרא מלה בסלע וכו'
שבאיגרת השמד להרמב"ם: והיינו משיבים תורף דבריו אף על פי שהוא ארוך וחלוש ועמוס, לולא חמלתנו על החסד אשר נתחסד בו עמנו האל יתברך, כלומר הדבור בלשון, כמו שאומר יתברך בתורתו הקדושה: "מי שם פה לאדם" (שמות ד' י"א). לפיכך ראוי לו לאדם שיחמול על דבורו יותר מחמלתו על ממונו, ושלא ירבה בדבור וימעיט הענין. וכבר גנה החכם עליו השלום רבוי הדברים ומעוט הענין ואמר: "בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים" (קהלת ה' ב'). הלא תראה איך גם ריעי איוב בהרבותו לדבר אמרו: "הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק" (איוב י"א ב) "איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל" (איוב ל"ד ל"ה) והרבה כמו זה. עכ"ל
משמע מדבריו שכיון שהדיבור הוא חסד ומעלה חשובה שנתן הקב"ה לאדם יותר מאשר הממון יש לו לשמור על הדיבור יותר מאשר על הממון

צריך לראות על מה קאי והיינו משיבים וכו'

ובספר חובות הלבבות שער ח - שער חשבון הנפש פרק ג והשבעה עשר, השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם ולהשתשע בהם, במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם וברוע חברת כסיליהם מבלי דוחק שיביאנו לכך. ומרעת חברתם מותרי הדברים, ואמר ונאמר, ובלבול ארוך אין צורך אליו, ואמר החכם: ברוב דברים לא יחדל פשע וגו', ואמר אחד מן החכמים: אצר מותר דבריך וחסם מותר לשונך ובתרגום הרב קפאח: אצור עודפי דבורך ושחרר עודפי ממונך עכ"ל הרי שכתב דברים אלו בשם איזה חכם ולא מהגמרא

לכאו' כאן מדובר בדיבור מיותר ולכך אינו מהגמ', (ויש מה להוסיף אך שתיקה בתרי)

ובספר מבחר הפנינים לב - שער השתיקה ואמרו עצור לשונך כאשר תאצר ממונך: - הוא מעט חולק על הדברים ואומר שצריך לשמור לשונו כמו את ממונו ולא יותר ואם מהגמרא מובן אחרת לא היה אומר כן

לכאו' אינה דחיה (דומה לזה מצינו בברכות שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם) שהמציאות היא שאדם חס על ממונו יותר מאשר על דיבורו.