שאלה: אותם חתנים צעירים שדרים לזמן מה בבית חמיהם אחרי לידת נשותיהם כדי להקל מעליהם הטורח שיש ושהאם תנחה את ביתה אך לטפל ברך הנולד האם שפיר עבדי או שאסור מפני שאמרו בקידושין (יב ע"ב) דרב מנגיד על חתנא דדייר בי חמוה?
תשובה: הנה בגמ' שם אינו מוסכם שדעת רב כן, דנהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא על דמקדש בביאה בלא שידוכי וא"ד ואפי' בשידוכי נמי משום פריצותא, וכ' התוס' (ד"ה בכולהו) ע"ז סומכין החתנים בזמן הזה שדרים בבית חמותם ואפי' למאן דחייש לעיל מה שדרין עכשיו בבית חמותם היינו בשביל טובת הנאה שדרים בלא שכירות בבית וכו' עכ"ל. והרא"ש (פ"א סי"ח) [וכן בתוספותיו ובתוס' ר"ש בר"י ובתוס' תוך ובתוס' ביבמות (נב. ד"ה הדר)] לא הזכיר אפי' למאן דחייש וכו' אלא כ' שעל נהרדעי סמכו האידנא אע"ג דרב יוסף ורב יהודה לקמן (ע.) לית להו הא דנהרדעא. [ומ"מ מסכים להיתר כמש"כ להדיא ביבמות (פ"ה ה"ב) מפני שבשל סופרים הלך אחר המקל].
ודעת הרמב"ם דלא כנהרדעי שהרי פסק בהלכות אישות (פ"ג הכ"ב) אפי' במקדש בלא שידוכין או בשוק מכין אותו וכ"כ בהלכות אסו"ב (פכ"א הי"ד) וכ"פ השו"ע (סי' כו ה"ד) וא"כ אם נתפוס כמשמעות הרא"ש שאפי' אם דר בשביל טובת הנאה למאן דחייש אסור, כן הלכה כהרמב"ם ושו"ע.
אלא שבפכ"א הט"ו בהלכות אסו"ב כ' הרמב"ם וכן אסרו חכמים על האיש שידור בבית חמיו שזו עזות פנים היא [ולא פי' כפרש"י (שם ד"ה חתנא) שטעם האיסור שמא יכשל בחמותו שסתם חמות אוהבת את חתנה] ולא כתב שמכין אותו ועי' במגיד משנה דבפרק המוכר פירות (ב"ב צח ע"ב) אמרו קל מסובין חתן הדר בבית חמיו ולא אמרו אלא דלאו אורח ארעא למידר בבי חמוה ולא שחייב מכת מרדות, ומ"מ איסורא הוא.
והראב"ד ז"ל כ' מקום להיתר שאם ייחד לו בית למשכב מותר וכן אכסנאי ובלבד שיישן בטלית של עצמו. וה"ה כ' ואפשר שעל סמך סברא זו נהגו רבים כן אבל איני רואה לה הכרע מן הגמרא.
והמאירי כ' בשם גדולי הדורות שההלכה בחתן הדר בבית חמיו לא נאמרה אלא בדורות הראשונים אבל בזמנים הללו שבנות ישראל גדורות ביותר אין חוששין לכך אלא אם אירע שם רינון. ואולי היום חזר הדין לקדמותו.
ולענין הלכה נראה כיון שיש כמה טעמים להיתר אפשר להקל מעיקר הדין, ואם רוצה להחמיר על עצמו ישהה בבית חמיו פחות משלושים יום שאז לא נחשב שדר בבית חמיו.
תשובה: הנה בגמ' שם אינו מוסכם שדעת רב כן, דנהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא על דמקדש בביאה בלא שידוכי וא"ד ואפי' בשידוכי נמי משום פריצותא, וכ' התוס' (ד"ה בכולהו) ע"ז סומכין החתנים בזמן הזה שדרים בבית חמותם ואפי' למאן דחייש לעיל מה שדרין עכשיו בבית חמותם היינו בשביל טובת הנאה שדרים בלא שכירות בבית וכו' עכ"ל. והרא"ש (פ"א סי"ח) [וכן בתוספותיו ובתוס' ר"ש בר"י ובתוס' תוך ובתוס' ביבמות (נב. ד"ה הדר)] לא הזכיר אפי' למאן דחייש וכו' אלא כ' שעל נהרדעי סמכו האידנא אע"ג דרב יוסף ורב יהודה לקמן (ע.) לית להו הא דנהרדעא. [ומ"מ מסכים להיתר כמש"כ להדיא ביבמות (פ"ה ה"ב) מפני שבשל סופרים הלך אחר המקל].
ודעת הרמב"ם דלא כנהרדעי שהרי פסק בהלכות אישות (פ"ג הכ"ב) אפי' במקדש בלא שידוכין או בשוק מכין אותו וכ"כ בהלכות אסו"ב (פכ"א הי"ד) וכ"פ השו"ע (סי' כו ה"ד) וא"כ אם נתפוס כמשמעות הרא"ש שאפי' אם דר בשביל טובת הנאה למאן דחייש אסור, כן הלכה כהרמב"ם ושו"ע.
אלא שבפכ"א הט"ו בהלכות אסו"ב כ' הרמב"ם וכן אסרו חכמים על האיש שידור בבית חמיו שזו עזות פנים היא [ולא פי' כפרש"י (שם ד"ה חתנא) שטעם האיסור שמא יכשל בחמותו שסתם חמות אוהבת את חתנה] ולא כתב שמכין אותו ועי' במגיד משנה דבפרק המוכר פירות (ב"ב צח ע"ב) אמרו קל מסובין חתן הדר בבית חמיו ולא אמרו אלא דלאו אורח ארעא למידר בבי חמוה ולא שחייב מכת מרדות, ומ"מ איסורא הוא.
והראב"ד ז"ל כ' מקום להיתר שאם ייחד לו בית למשכב מותר וכן אכסנאי ובלבד שיישן בטלית של עצמו. וה"ה כ' ואפשר שעל סמך סברא זו נהגו רבים כן אבל איני רואה לה הכרע מן הגמרא.
והמאירי כ' בשם גדולי הדורות שההלכה בחתן הדר בבית חמיו לא נאמרה אלא בדורות הראשונים אבל בזמנים הללו שבנות ישראל גדורות ביותר אין חוששין לכך אלא אם אירע שם רינון. ואולי היום חזר הדין לקדמותו.
ולענין הלכה נראה כיון שיש כמה טעמים להיתר אפשר להקל מעיקר הדין, ואם רוצה להחמיר על עצמו ישהה בבית חמיו פחות משלושים יום שאז לא נחשב שדר בבית חמיו.
נערך לאחרונה:
