כתב הרמב"ם במורה נבוכים (פרק לא) שבשבת יש שני עניינים, האחד הוא האמור בפר' יתרו "כי ששת ימים עשה ה' וביום השביעי שבת", שלכן זה יום חשוב, והענין השני הוא מה שנאמר בפרשתינו "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה'" וגו', שבמצרים היינו עבדים ולא היה לנו מנוחה, ועכשיו ה' הוציא אותנו ולכן נחים.
אמנם הרמב"ן (כאן) חולק וסובר שהשבת היא רק כדי לזכור את הבריאה והשביתה של הקב"ה ממעשה בראשית, ומה שכתוב "וזכרת כי עבד היית" – הכוונה שביציאת מצרים ראינו שהקב"ה ברא את העולם [ושולט בו].
והנה רש"י מפרש על הפסוק "וזכרת" וגו' על מנת כן פדאך, שתהיה לו עבד ותשמור מצוותיו, ע"כ, ולפי"ז לכאורה לא נזכר בתורה קשר ישיר בין שבת ליציאת מצרים, ומה שאומרים בקידוש "זכר ליציאת מצרים" יתכן שהוא כמבואר בטור (או"ח רעא, י) שהכוונה תחילה למקראי קודש, שהם [הימים טובים] זכר ליציאת מצרים [ואחרי זה הביא הטור פירוש נוסף מהרמב"ן הנ"ל]. ומה שבפסחים (קיז, ב) מבואר שצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש – יתכן שיש לזה איזה טעם, או כי סו"ס הכל קשור לעיקרי האמונה.
אמנם הרמב"ן (כאן) חולק וסובר שהשבת היא רק כדי לזכור את הבריאה והשביתה של הקב"ה ממעשה בראשית, ומה שכתוב "וזכרת כי עבד היית" – הכוונה שביציאת מצרים ראינו שהקב"ה ברא את העולם [ושולט בו].
והנה רש"י מפרש על הפסוק "וזכרת" וגו' על מנת כן פדאך, שתהיה לו עבד ותשמור מצוותיו, ע"כ, ולפי"ז לכאורה לא נזכר בתורה קשר ישיר בין שבת ליציאת מצרים, ומה שאומרים בקידוש "זכר ליציאת מצרים" יתכן שהוא כמבואר בטור (או"ח רעא, י) שהכוונה תחילה למקראי קודש, שהם [הימים טובים] זכר ליציאת מצרים [ואחרי זה הביא הטור פירוש נוסף מהרמב"ן הנ"ל]. ומה שבפסחים (קיז, ב) מבואר שצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש – יתכן שיש לזה איזה טעם, או כי סו"ס הכל קשור לעיקרי האמונה.