מספר על רבי אריה לוין זצ"ל, שנתקל פעם באדם אחד שהיה עסוק בפרנסתו במשך כל היום, וגם בשעות הלילה לא מצא פנאי להשתתף בשעורי תורה, ורצה רבי אריה לעודדו ולחזקו.
נגש אליו הרב ואמר לו כדברים האלה: כתוב בגמרא במסכת ברכות (דף ה'): "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע", חשבת פעם מה פרושה של המילה 'ירגיז'? ובכלל כיצד מרגיזין את היצר הטוב על היצר הרע?
אלא באור הדברים הוא כך: משל לשני יהודים שהחזיקו בשתי חניות אחת ליד השניה. חנות אחת היתה מלאה בלקוחות במשך כל שעות היום, והעסקים שם שיגשגו בצורה יוצאת מן הכלל, ואלו בחנות השניה היה בדיוק להפך, איש לא התענין בה, ולא נכנס אל ד' אמותיה, והבעלים הגיעו בשל כך למצב של עניות גדולה.
פעם בסיומו של היום לאחר שהמוני לקוחות כבר פקדו את חנותו של העשיר, ואלו החנות השניה נותרה ריקה, הגיע קונה אחד, ונכנס אל החנות של העני. כשראה זאת העשיר, פנה אל הלקוח ההוא ונסה לשכנעו שיכנס לחנותו ולא לחנות העני.
מיד פתח העני בצעקות רמות, וכנה את העשיר בכל כנויי הגנאי האפשריים, ואמר: איך אתה מעז לגנב לי את הלקוח היחיד שפקד את חנותי במשך כל היום? האם אין די לך בלקוחות שלך שאתה בא לחמס ממני גם את הלקוח היחיד הזה?
כל מי ששמע את טענותיו של העני, הזדהה עמו לחלוטין. הטענות היו כל כך צודקות, שהן שכנעו את כלם, זה נקרא 'להרגיז', כלומר, שטוענים טענה חזקה נגד הצד השני, עד שהוא מסתלק מאליו.
והנמשל, המשיך ר' אריה לוין, הוא בדיוק מה שקורה אתך. במשך כל היום מצליח היצר הרע לנצח אותך, ושובה אותך בעסקי הפרנסה, עד שלא נותר לך פנאי ללמד. והנה גם בשעות הערב כשאתה מגיע כבר להתפלל, הוא בא אליך ומנסה לשכנעך שלא תשאר בבית המדרש לשעור, והרי הוא ממש כאותו עשיר המנסה לחטוף לחברו העני את הלקוח היחיד שהגיע אליו בסוף היום.
הנך צריך 'להרגיז' את היצר הרע, ולומר לו: לא די לך במה שאתה מצליח להוציא אותי מבית המדרש במשך כל שעות היום, אלא שגם עתה לקראת הערב אתה מסית אותי שלא לבוא לשעור?!
דבריו היוצאים מן הלב של ר' אריה, נכנסו ללבו של היהודי, ועשו בו רושם רב, ושנה מאותו יום את אורח חייו, והחל להשתתף בשעורי תורה.
כך ממש קורה לאנשים מסויימים, שכל היום שקועים בעסקים ובעבודת כפים, ואין להם זמן לעסק בתורה. והנה עד שסוף סוף זוכים להגיע בערב לשעור תורה, פתאום בא היצר הרע ומרדים אותם באמצע השעור, או שנותן להם לדבר עם איזה חבר שלא ראו זמן רב וגם את המעט שיכלו לאסוף עבור נשמתם הצמאה לדברי תורה, גרם להם היצר להפסיד.
ועל כן בא התנא ומזהיר, שכמו שבזמן שהאדם עוסק במלאכתו, אין הוא נרדם וגם אין לו פנאי לשוחח עם חברים וכדומה, מפני שאם יעשה כן, עלול הוא לגרם לעצמו הפסד כספי. כך גם צריך לנהג בלמוד התורה, ולהרגיש כאלו זוהי מלאכתו.
