-
לחכמי ורבני הפורום הע"י,
בימים האחרונים יצאנו לפסק זמן קצר, כדי לעשות בדק בית וחשבון נפש כיצד הפורום יוכל להגיע לנקיות גדולה יותר בעניין כבוד חכמים, בעקבות תקלה שקרתה, חרף הצעדים וההגבלות שננקטו בעבר. כעת בסיעתא דשמיא, לאחר היוועצות עם דעת תורה, הגענו למתווה שבע"ה יהיה לתועלת לכולנו, להיות בפורום נקי יותר, בו יוכלו הרבנים הגאונים שליט"א מכלל המגזרים לדון בדברי תורה, כדרכה של תורה, ללא חשש של היכשלות חלילה בכבוד חכמים. הנהלים הוחמרו, וננקטו גם פעולות טכניות לשם כך. ואנו שמחים לבשר על פתיחת הפורום בחזרה במתכונתו החדשה. תיתכן אולי אי נוחות קטנה, אבל הרווח הוא של כולנו: פורום נקי וזך! כאן המקום לבקש מהציבור לשים יותר לב על כפתור הדיווח שבכל הודעה, ולדווח על תוכן שלדעתם אינו מתאים, ובפרט בתוכן ישן (שאולי חרף ההגבלות הישנות נשאר בטעות). אנו תקווה שבע"ה נזכה להיות מחכמי ארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה, ולהגדיל תורה ולהאדירה בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ונסיים בתודה לכל הפונים בתקופה הזו, ושלחו את חיזוקיהם. תודה על האיכפתיות והשותפות, בע"ה יחד נמשיך להגדיל את בית המדרש הדיגיטלי הנוכחי, אשר מביא ברכה לרבבות אלפי ישראל. חזקו ואמצו!
יזכירוני חבירי - היכן הגמ' שאומרת שמותר להשיב לאדם הפוגע - אך לא יותר ממה שאמר?
לי ברור כשמש שיש. נמתין עד שיבואו בעלי תריסין ויזכירונו.
הזכירוני חבריי -
מסכת ביצה דף כ:
שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה מצאו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש אמר לו מה זו סמיכה אמר לו מה זו שתיקה שתקו בנזיפה והלך לו אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה:
ניסיתי לחפש על פי זכרוני שהויכוח היה שאמר לו מה זאת כו' והשיבו ג"כ באותה מטבע - מה זאת כו' ולא מצאתי כלום...
כעת אני רואה שהלשון הוא 'מה זו'...
חיים אלוש
Well-known member
צדקת ועיין כאן ותרו"צ.
עלי תמר מסכת ביצה פרק ב הלכה ד
והנה בבבלי מסיים עליה, אמר אביי הלכך האי צורבא מדרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה, דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה, וקא מהדר ליה מה זו שתיקה. ולשון המאירי, ואמרו שעכ"פ לא יוסיף על דברי המתחיל בקנתור אלא יעננו במלות קצרות על הדרך שהתחיל המחרחר. ואמרו ע"ד הערה האי צורבא מדרבנן וכו', וכן כל כיוב"ז ע"כ. וביאור הדברים עפ"י דברי היש"ש בפרק החובל סימן מ"ב, שאם אחד התחיל בדברי חירופים לחברו והלה השיבו בגידופין וחרופים יותר קשים, אין טענה עליו, כי יחם לבבו ולביה רתח. ולפי הנראה הראשון מחויב יותר לבקש כפרה עליו ולפייסו. ועיין בשו"ת חוות יאיר סימן ס"ה, התחיל אחד בשם רע והשיב לו ג"כ שם רע אפילו קשה ממנו, אין שום דין ביניהם, והמתחיל מחויב יותר לבקש מחילה מהשני אם רוצה לצאת יד"ש, אבל אם השיב לו חברו הרבה שמות רעים יצא אחד באחד והשאר משלם ומ"מ מקילין בו מפני שחברו התחיל בריב עכ"ל. ויש לו ראיה מכאן דסתם אדם אם השיבו ביותר חירופים אין לו לתפסו על כך. אולם צורבא מדרבנן לא יענה בחירופים אף שיש צורך בכך יותר מהחירופים שהתריס בו הראשון, אף שהוא היה המתחיל.
חו"י סימן ס"ה. ולפיכך אומר אביי, אעפ"י שהדין כן הוא, אין זו משנת חסידים, וצורבא מרבנן לא יענהו בביטויים יותר קשים אלא ע"ד שהתחיל המחרחר בדברי קנתור, ומפני כן דייק ואמר, האי צורבא מרבנן, לומר לך שאין זו מדת כל אדם. ולכאורה צ"ב, הרי השיב מה זו שתיקה, שתקו בנזיפה, ופירש רש"י בגערה, משמע שמלבד תשובתו מה זו שתיקה שתקו ג"כ בנזיפה והלך לו. ונראה דה"פ, מה זו שתיקה כלומר בנזיפה זו שאמר לו מה זו שתיקה בגערה ע"ד מה שהוא אמר לו מה זו סמיכה בקנתור. דיקא נמי שלא קאמר ושתקו בנזיפה בוא"ו, אלא שתקו בנזיפה, והיינו ששתק בנזיפה זו שאמר לו מה זו שתיקה.
ועיין במדרש שכל טוב פרשת וארא ח' כ"ד, פרעה אמר לו, אנכי אשלח אתכם, ומשה אמר לו אנכי יוצא מעמך, שכן דרך ת"ח שלא לשנות ולא לענות שפת יתר למפטפט כנגדו, ומעין אלו הדברים במסכת ביצה. אחד מתלמידי שמאי אמר לתלמיד אחד של הלל, מאי זו סמיכה, והאי אהדר ליה מה זו שתיקה. ואמר אביי ש"מ וכו'. משמע דמפרש דאביי מתכוון לומר דבמקום פולמוס ריק מתוך ניצוח, ידע הת"ח להעריך ערך עצמו ולענות לו במילים קצרות סתומות כמו שהתנהג כנגדו. ולא יהא עניו באותה שעה, כדרך שהיו תלמידי ב"ה ענוים ונוחים, וכנראה שזהו הפירוש ושיתקו בנזיפה, שע"י תשובה סתומה של נזיפה שיתקו ואז הרפה ממנו והלך לו.
עלי תמר מסכת ביצה פרק ב הלכה ד
והנה בבבלי מסיים עליה, אמר אביי הלכך האי צורבא מדרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה, דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה, וקא מהדר ליה מה זו שתיקה. ולשון המאירי, ואמרו שעכ"פ לא יוסיף על דברי המתחיל בקנתור אלא יעננו במלות קצרות על הדרך שהתחיל המחרחר. ואמרו ע"ד הערה האי צורבא מדרבנן וכו', וכן כל כיוב"ז ע"כ. וביאור הדברים עפ"י דברי היש"ש בפרק החובל סימן מ"ב, שאם אחד התחיל בדברי חירופים לחברו והלה השיבו בגידופין וחרופים יותר קשים, אין טענה עליו, כי יחם לבבו ולביה רתח. ולפי הנראה הראשון מחויב יותר לבקש כפרה עליו ולפייסו. ועיין בשו"ת חוות יאיר סימן ס"ה, התחיל אחד בשם רע והשיב לו ג"כ שם רע אפילו קשה ממנו, אין שום דין ביניהם, והמתחיל מחויב יותר לבקש מחילה מהשני אם רוצה לצאת יד"ש, אבל אם השיב לו חברו הרבה שמות רעים יצא אחד באחד והשאר משלם ומ"מ מקילין בו מפני שחברו התחיל בריב עכ"ל. ויש לו ראיה מכאן דסתם אדם אם השיבו ביותר חירופים אין לו לתפסו על כך. אולם צורבא מדרבנן לא יענה בחירופים אף שיש צורך בכך יותר מהחירופים שהתריס בו הראשון, אף שהוא היה המתחיל.
חו"י סימן ס"ה. ולפיכך אומר אביי, אעפ"י שהדין כן הוא, אין זו משנת חסידים, וצורבא מרבנן לא יענהו בביטויים יותר קשים אלא ע"ד שהתחיל המחרחר בדברי קנתור, ומפני כן דייק ואמר, האי צורבא מרבנן, לומר לך שאין זו מדת כל אדם. ולכאורה צ"ב, הרי השיב מה זו שתיקה, שתקו בנזיפה, ופירש רש"י בגערה, משמע שמלבד תשובתו מה זו שתיקה שתקו ג"כ בנזיפה והלך לו. ונראה דה"פ, מה זו שתיקה כלומר בנזיפה זו שאמר לו מה זו שתיקה בגערה ע"ד מה שהוא אמר לו מה זו סמיכה בקנתור. דיקא נמי שלא קאמר ושתקו בנזיפה בוא"ו, אלא שתקו בנזיפה, והיינו ששתק בנזיפה זו שאמר לו מה זו שתיקה.
ועיין במדרש שכל טוב פרשת וארא ח' כ"ד, פרעה אמר לו, אנכי אשלח אתכם, ומשה אמר לו אנכי יוצא מעמך, שכן דרך ת"ח שלא לשנות ולא לענות שפת יתר למפטפט כנגדו, ומעין אלו הדברים במסכת ביצה. אחד מתלמידי שמאי אמר לתלמיד אחד של הלל, מאי זו סמיכה, והאי אהדר ליה מה זו שתיקה. ואמר אביי ש"מ וכו'. משמע דמפרש דאביי מתכוון לומר דבמקום פולמוס ריק מתוך ניצוח, ידע הת"ח להעריך ערך עצמו ולענות לו במילים קצרות סתומות כמו שהתנהג כנגדו. ולא יהא עניו באותה שעה, כדרך שהיו תלמידי ב"ה ענוים ונוחים, וכנראה שזהו הפירוש ושיתקו בנזיפה, שע"י תשובה סתומה של נזיפה שיתקו ואז הרפה ממנו והלך לו.
נושאים דומים בפורום
