• שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

יזכירוני חבירי - היכן הגמ' שאומרת שמותר להשיב לאדם הפוגע - אך לא יותר ממה שאמר?

למיטב זכרוני אין גמ' כזאת
הזכירוני חבריי -
מסכת ביצה דף כ:
שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה מצאו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש אמר לו מה זו סמיכה אמר לו מה זו שתיקה שתקו בנזיפה והלך לו אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה:

ניסיתי לחפש על פי זכרוני שהויכוח היה שאמר לו מה זאת כו' והשיבו ג"כ באותה מטבע - מה זאת כו' ולא מצאתי כלום...
כעת אני רואה שהלשון הוא 'מה זו'...
 
צדקת ועיין כאן ותרו"צ.
עלי תמר מסכת ביצה פרק ב הלכה ד
והנה בבבלי מסיים עליה, אמר אביי הלכך האי צורבא מדרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה, דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה, וקא מהדר ליה מה זו שתיקה. ולשון המאירי, ואמרו שעכ"פ לא יוסיף על דברי המתחיל בקנתור אלא יעננו במלות קצרות על הדרך שהתחיל המחרחר. ואמרו ע"ד הערה האי צורבא מדרבנן וכו', וכן כל כיוב"ז ע"כ. וביאור הדברים עפ"י דברי היש"ש בפרק החובל סימן מ"ב, שאם אחד התחיל בדברי חירופים לחברו והלה השיבו בגידופין וחרופים יותר קשים, אין טענה עליו, כי יחם לבבו ולביה רתח. ולפי הנראה הראשון מחויב יותר לבקש כפרה עליו ולפייסו. ועיין בשו"ת חוות יאיר סימן ס"ה, התחיל אחד בשם רע והשיב לו ג"כ שם רע אפילו קשה ממנו, אין שום דין ביניהם, והמתחיל מחויב יותר לבקש מחילה מהשני אם רוצה לצאת יד"ש, אבל אם השיב לו חברו הרבה שמות רעים יצא אחד באחד והשאר משלם ומ"מ מקילין בו מפני שחברו התחיל בריב עכ"ל. ויש לו ראיה מכאן דסתם אדם אם השיבו ביותר חירופים אין לו לתפסו על כך. אולם צורבא מדרבנן לא יענה בחירופים אף שיש צורך בכך יותר מהחירופים שהתריס בו הראשון, אף שהוא היה המתחיל.
חו"י סימן ס"ה. ולפיכך אומר אביי, אעפ"י שהדין כן הוא, אין זו משנת חסידים, וצורבא מרבנן לא יענהו בביטויים יותר קשים אלא ע"ד שהתחיל המחרחר בדברי קנתור, ומפני כן דייק ואמר, האי צורבא מרבנן, לומר לך שאין זו מדת כל אדם. ולכאורה צ"ב, הרי השיב מה זו שתיקה, שתקו בנזיפה, ופירש רש"י בגערה, משמע שמלבד תשובתו מה זו שתיקה שתקו ג"כ בנזיפה והלך לו. ונראה דה"פ, מה זו שתיקה כלומר בנזיפה זו שאמר לו מה זו שתיקה בגערה ע"ד מה שהוא אמר לו מה זו סמיכה בקנתור. דיקא נמי שלא קאמר ושתקו בנזיפה בוא"ו, אלא שתקו בנזיפה, והיינו ששתק בנזיפה זו שאמר לו מה זו שתיקה.
ועיין במדרש שכל טוב פרשת וארא ח' כ"ד, פרעה אמר לו, אנכי אשלח אתכם, ומשה אמר לו אנכי יוצא מעמך, שכן דרך ת"ח שלא לשנות ולא לענות שפת יתר למפטפט כנגדו, ומעין אלו הדברים במסכת ביצה. אחד מתלמידי שמאי אמר לתלמיד אחד של הלל, מאי זו סמיכה, והאי אהדר ליה מה זו שתיקה. ואמר אביי ש"מ וכו'. משמע דמפרש דאביי מתכוון לומר דבמקום פולמוס ריק מתוך ניצוח, ידע הת"ח להעריך ערך עצמו ולענות לו במילים קצרות סתומות כמו שהתנהג כנגדו. ולא יהא עניו באותה שעה, כדרך שהיו תלמידי ב"ה ענוים ונוחים, וכנראה שזהו הפירוש ושיתקו בנזיפה, שע"י תשובה סתומה של נזיפה שיתקו ואז הרפה ממנו והלך לו.
 
חזור
חלק עליון