ישוב דעת מרן החזו"ע בסידור הבית בט"ב

[מרפסן איגרי]

ידוע מה שכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (תקנט ס"ק ז):
ומצאתי כתוב דמזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דאחר חצות מתעסקות בכל כחן לכבד הבית ולתקן המטות, וכיוצא מתקוני הבית, וזה מנהג קדום בערי איטאליא לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה אדרבא חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתיאשו ח"ו. עכ"ל. ומרן בחזו"ע כתב שכיום הנשים חכמות ומאמינות אין להקל להם.

אמנם בשו"ת יצחק ירנן (ח"ג סימן כא) פירש דברי החיד"א שלא מיחו חכמים, היינו שמותר מעיקר הדין כמו שמותר לאבל, אלא כיון שאין צורך כ"כ כי לא אוכלים לכן מנעו עד חצות, ומחצות התירו כדי שלא יתייאשו מהגאולה. אבל מעיקר הדין אין שום איסור ע"ש.

אך לשון החיד"א מוכח שזמן המנהג הוא מהערב, שעל זה קאי, שהאר"י הסביר המנהג שאומרים פסוקי נחמה בערב כיון שקבלו נחמה בזה ששפך חמתו על עצים ואבנים ועוד טעם שמשיח נולד במנחה של ט"ב. ע"ש.
א"כ ודאי המנהג היה רק אחר חצות. ועל זה אמר שלא מיחו בהם חכמים כי דעתן קצרה וחלושי אמונה וכו'.
וכך מוכח מדבריו במורה באצבע שכל מה שאסרו בט"ב אסור בכל היום. ורק לנשים הללו מקילים לסדר הבית 'קצת' כדי לקבוע בלבן אמונת הגאולה. הא לאו הכי משמע שאסור לסדר את הבית. דאל"כ הו"ל למימר שסידור הבית מעיקרא לא אסור.
וכן הערוך השלחן ס"ס תקנט כתב שמותר לכבד הבית רק מחצות ועדיף לא לכבד הבית כלל.
גם ביוסף אומץ (סימן תתפ"ג) כתב שאם חל במוצ"ש אין להדיח כלי אכילה משבת ואיסור גדול הוא לעשות מלאכה קודם חצות.

ויש להסביר טעמם, משום שהרמ"א כתב שנוהגים לאסור רק מלאכה שיש בה שהוי קצת אפילו מעשה הדיוט. אבל דבר שאין בה שהוי כגון הדלקת נרות או קשירה וכד' מותר. ומוכח שאף מלאכות כאלה פשוטות נקראות מלאכות, רק שמותרות מצד אחר שאין בהם שהוי.
כ"ש שניקוי וסידור הבית נקראות מלאכה שלא גרע מקשירת נעליים. וכיון שיש בהם שהוי אסורים. ומותרים לאחר חצות כש"כ הרמ"א.
וכנראה הטעם שגם אחר חצות מותר רק לנשים לחזק להן האמונה במשיח, משום שאין בזה כ"כ צורך לסדר את הבית ואין להקל סתם לעשות מלאכות ללא צורך אחר חצות. כן נלענ"ד