• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

כבוד אשה לבעלה - דעת התורה לשמה

לביא

Well-known member
עמדתי שעה חדא ואתמהא, על דברי השו״ת תורה לשמה (הוצאת ירושלים תשע״ב):
Scan 17.jpeg
(סריקה זו מוגנת בזכויות יוצרים למו״ל הצב״י ישועה בן דוד סאלם וכל הפצה מסחרית אסורה על פי חוק)

הנה לאחר שהרב אמר כי כבוד אשה לבעלה מהתורה, הסיק הרב ג״כ כי אסור לאשתו לקרוא לו בשמו, והנה בחופשי מספר תשובות ביבי״ע מרן הגר״ע לא הכריע אם כבוד אשה לבעלה מהתורה או לא, ולכן אשתומם שעה חדא מה יעשה אדם למעשה ועוד אם מהתורה הוא איך פרץ המנהג הפך דעת התורה, אלא״כ נאמר שדעת יחידאה היא.
 
עמדתי שעה חדא ואתמהא, על דברי השו״ת תורה לשמה (הוצאת ירושלים תשע״ב):
הצג קובץ מצורף 1088
(סריקה זו מוגנת בזכויות יוצרים למו״ל הצב״י ישועה בן דוד סאלם וכל הפצה מסחרית אסורה על פי חוק)

הנה לאחר שהרב אמר כי כבוד אשה לבעלה מהתורה, הסיק הרב ג״כ כי אסור לאשתו לקרוא לו בשמו, והנה בחופשי מספר תשובות ביבי״ע מרן הגר״ע לא הכריע אם כבוד אשה לבעלה מהתורה או לא, ולכן אשתומם שעה חדא מה יעשה אדם למעשה ועוד אם מהתורה הוא איך פרץ המנהג הפך דעת התורה, אלא״כ נאמר שדעת יחידאה היא.
אכן ראשית כל יש לציין ששאלות אלו אינם מתוך שות תורה לשמה אלא רק כמה עניינים שכתב הגאון רבי יוסף חיים זלה"ה במקום אחר והמו"ל צירף אותם לכאן [וכפי שכתוב הוא עצמו בהקדמתו לספר שם במהדורת ר' ישועה סלבדור סאלם נר"ו]. ראה תראה כי במהדורת אהבת שלום אין כלל תשובות אלו, ויען כי זכיתי לב' הדפוסים הנז' עיינתי בזה בס"ד, אמנם רק בא להראות את חשיבות הענין אבל לא כותב שיש בזה איסור, כי הרי מצינו פסוקים רבים שאשה כן מזכרת שמה של בעלה גם באבותינו הקדושים כדוגמת מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה, קום ברק, וכו' כפי שהביא בגוף התשובה, והמו"ל העיר שם שבא רבינו ליישב הענין שאכן מותר לאשה לקרוא בשם הבעל.
ובפרט ששם אביו הרי אסור לאומרו סתם כך, ואילו כאן שרה אמרה את שמו של אברהם.
ויוצא מכאן רק שיש חשיבות בזה, ובפרט שהיום אין שום מנהג לקרוא לבעל שלא בשמו, ואל ישנה אדם ממנהג המקום.
 
עצם העובדה שאלו לא שאלות מספר תורה לשמה ממש לא גורע אלא אדרבה מוסיף, זו אחת הסיבות כי יותר התחברתי להוצאה החדשה מאשר להוצאת אהבת שלום.
הבנתי את עניין הערת היישוב מעט שונה, ואף לא הצלחתי להבין אם המו״ל הביאו זאת או הרב בעצמו, דבאמת לא הוחוור לי דיו אם בא לסתור עצמו או לא, ואם ציינו שם בשביל ליישב אח״כ אך בפועל לא עשה זאת, דבאמת כל עיקר תשובתו באה לאסור והשתא בא ליישב?
(ואדרבה לשונם ״למזכרת״ נשמע לי לי שכתב זאת לעצמו ולא באמת ליישב)

עבדך יודע כי אין בכך איסור היום והמנהג הוא כך, אך עיקר שאלתי ובקשתי היא דלדבריו איך נהייתה הכזאת בישראל, לפי לפירושך יסתדר מצוין, אך הבעיה היא כפי שיש להעיר שאולי השאלות הללו כנראה לא ערוכות כדבעי.
 
עצם העובדה שאלו לא שאלות מספר תורה לשמה ממש לא גורע אלא אדרבה מוסיף, זו אחת הסיבות כי יותר התחברתי להוצאה החדשה מאשר להוצאת אהבת שלום.
אהבת שלום היא ההוצאה החדשה,,, ראה שנות הדפסה.

הבנתי את עניין הערת היישוב מעט שונה, ואף לא הצלחתי להבין אם המו״ל הביאו זאת או הרב בעצמו,
כל ההערות שישנם הם של המו"ל, אלא אם כן צויין אחרת.
(ואדרבה לשונם ״למזכרת״ נשמע לי לי שכתב זאת לעצמו ולא באמת ליישב)
לא כל כתב יד של איזה חכם שיהיה זה הלכה למעשה, ופעמים שחוזר בו במקומות אחרים, ויש הרבה כאלה מקומות בספרים רבים, ואפילו בדברי הרמב"ם המצא תמצא בחזר'ת וכפי שכתב בנו רבי אברהם זיע"א.
ובפרט שדרך חכמי הספרדים לעשות לעצמם ספרי מערכות ע"פ סדר א"ב כדוגמת ספר פחד יצחק לאמפרונטי זלה"ה ועוד, והיו כותבים לעצמם איזה דברים למזכרת שאם יצטרכו בשביל איזה פסק וכד', אגב גם למרן הרב עובדיה זצ"ל יש ספר מערכות שנקרא שולחן המערכת,והוא עדיין לא נדפס. מה שיצא על ידי בנו שיחי' זה ספר אחר ולא השלחן המערכת. שאגב המון פסקים שישנם ביביע אומר מקורם שם, וכשהיה נצרך לאיזה פסק דחוףף, היה היסודות מונחים שם והיה גוזר ומדביק היכן שצריך [וראה תראה בספר רבינו שכתב, שמרן זצ"ל היה אומר בשם הבן איש חי זלה"ה שתלמידי חכמים נקראים חייטים גוזרים מעט מדברי הראשונים ומדביקים בפסק שלהם היכן שנצרך וכד'].
עבדך יודע כי אין בכך איסור היום והמנהג הוא כך, אך עיקר שאלתי ובקשתי היא דלדבריו איך נהייתה הכזאת בישראל, לפי לפירושך יסתדר מצוין, אך הבעיה היא כפי שיש להעיר שאולי השאלות הללו כנראה לא ערוכות כדבעי.
על פי ידיעתי, המו"ל הוא מגדולי הבקיאים בתורתו של הבן איש חי. ופעמים שמרוב עבודה לא תמיד מצליחים לכתוב את כל כוונותיו של הגהמ"ח זלה"ה והנה אחר שנדפס אנחנו כאן דנים בזה יחדיו, בזכותך. וודאי שרבינו יוסף חיים זלה"ה שמח מאוד בזה בשמים. (עיי' יבמות צ"ו סוע"ב). תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו הוא ימליץ טוב בעדינו אדונינו הבן איש חי....
אכן ספר תורה לשמה מיוחד מאוד בבקיאות עצומה בש"ס בעיקר.
וגם ספרי רב פעלים עם העיון המיוחד שלהם ופלפולים ישרים. אשרי כל חוסי בם. [גם ההערות שיש ביביע אומר ח"ט עליו ממש נפלא, ונראה כאילו זה המשך של התשובות של רבינו יוסף חיים. כמבואר למי שמכיר]
ואם כבר ברבינו יוסף חיים עסקינן, ובחכם עובדיה זכר צדיקים לברכה, שח לי לפני כמה שנים אחד מיוחד מפורסם בגדלותו, שלפני עשרות בשנים היה זקן אחד בקטמון שראה את רבינו יוסף חיים זלה"ה והיה בכמה מדרשותיו בבגדאד, והוא אמר שאין בדור מי שנאה דורש כרבינו יוסף חיים מלבד חכם אחד צעיר לימים ששמו ר' עובדיה יוסף.
אשרי עין ראתה כל אלה.
 
מחמת רוב עייפותי לא כתבתי כדבעי ולכן כבודו לא הבין אותי, כשכתבתי ״ואף לא הצלחתי להבין אם המו״ל הביאו זאת או הרב בעצמו,״ התכוונתי לפסוקים הנ״ל, ולזה כתבתי ״דבאמת לא הוחוור לי דיו אם בא לסתור עצמו או לא, ״
ואני הקטן הבנתי שההערה שהייתה למזכרת, הכוונה לגרי״ח בעצמו, שהייתה לו עצמו קושיא על מה שכתב מהפסוקים ולזה כתבם שם רק למזכרת, ובאמת כשהתשובה הגיעה לתורה לשמה עצמו הייתה כתובה כחלק מהתשובות שלו אך לא התכוון להפיצם הואיל והיה לו קושיא מהנ״ל, ובכ״ז הביא המו״ל שתדע שיש שאלה כזאת.
אהבת שלום היא ההוצאה החדשה,,, ראה שנות הדפסה.
סליחה, חוזר בי.

ואם כבר בעניין תורה לשמה עסקינן, העירוני חברי לביהמ״ד בכמה סתירות שסותר עצמו הגרי״ח מהרב פעלים לשו״ת תורה לשמה, המפורסמת שבהם זה התשובה שיש עליו עוררין אם כתבה בעצמו או לא, אך הובאה בכ״ז בהוצאת ירושלים למו״ל הנ״ל בח״ד סוד ישרים סימן ה׳, ואילו בתורה לשמה בסימן רטו(או רטז) כתב לא כך. תשובה אחרת היא דבריו בח״א סוד ישרים סימן י׳ לתורה לשמה סימן תקד (אף שאפשר לפלפל אם יש סתירה או לא, יש תשובה אחרת ברב פעלים בחלק אחר שסותר את הסוד ישרים בח״א שאינני זוכר כרגע). ראוי לציין כי אהבת שלום לא הביא תשובות אלו בתורה לשמה.
והנה אני הקטן שמעתי כבר על כוונת הרב הגרי״ח בכתובו תורה לשמה כי התחבר סביב הרעיון - שכל מקום שמצא בש״ס נפק״מ להלכה יצר סביבו שאלה ותשובה, ורציתי אני לומר, אולי לא הייתה כוונתו בחיבור זה למעשה אך לפלפולא. אך באמת דוחק גדול הוא לומר שלא להלכה ולכן דחאוני חברי לביהמ״ד בשתי ידים. אך כיוון שהתחלנו לדון כאן בעניין, יהיה מעניין לשמוע מה דעת האנשים כאן בנידון.
 
סליחה, חוזר בי.

ואם כבר בעניין תורה לשמה עסקינן, העירוני חברי לביהמ״ד בכמה סתירות שסותר עצמו הגרי״ח מהרב פעלים לשו״ת תורה לשמה, המפורסמת שבהם זה התשובה שיש עליו עוררין אם כתבה בעצמו או לא, אך הובאה בכ״ז בהוצאת ירושלים למו״ל הנ״ל בח״ד סוד ישרים סימן ה׳, ואילו בתורה לשמה בסימן רטו(או רטז) כתב לא כך. תשובה אחרת היא דבריו בח״א סוד ישרים סימן י׳ לתורה לשמה סימן תקד (אף שאפשר לפלפל אם יש סתירה או לא, יש תשובה אחרת ברב פעלים בחלק אחר שסותר את הסוד ישרים בח״א שאינני זוכר כרגע). ראוי לציין כי אהבת שלום לא הביא תשובות אלו בתורה לשמה.
והנה אני הקטן שמעתי כבר על כוונת הרב הגרי״ח בכתובו תורה לשמה כי התחבר סביב הרעיון - שכל מקום שמצא בש״ס נפק״מ להלכה יצר סביבו שאלה ותשובה, ואולי לא הייתה כוונתו בחיבור זה למעשה אך לפלפולא. אך באמת דוחק גדול הוא לומר שלא להלכה ולכן דחאוני חברי לביהמ״ד בשתי ידים. אך כיוון שהתחלנו לדון כאן בעניין, יהיה מעניין לשמוע מה דעת האנשים כאן בנידון.
גם מרן הרב עובדיה לא כתב בסכינא חריפא שזה לא הבן איש חי.
וגם מה שיש לכאורה כמה סתירות בדבריו, הרי גם בדברי הרמב"ם יש סתירות לכאורה אז נאמר שזה לא כתה יד הרמב"ם אלא חכם אחר מרבותינו הראשונים??
מה גם שאת החיבור של תורה לשמה כתב רבינו יוסף חיים בהיותו יושב בבבית האסורים איזה זמן בלא ספרים...
 
גם מרן הרב עובדיה לא כתב בסכינא חריפא שזה לא הבן איש חי.
וגם מה שיש לכאורה כמה סתירות בדבריו, הרי גם בדברי הרמב"ם יש סתירות לכאורה אז נאמר שזה לא כתה יד הרמב"ם אלא חכם אחר מרבותינו הראשונים??
מה גם שאת החיבור של תורה לשמה כתב רבינו יוסף חיים בהיותו יושב בבבית האסורים איזה זמן בלא ספרים...
כבודו לא הבינני, לא כתבתי לומר שכיוון שיש סתירה זהו לא הגרי״ח, אלא שיש סתירה בספריו, ודו״ק.
למעשה בח״א סו״י ס״י הנ״ל הסתירה היא לא מהרב פעלים עצמו אלא מדבריו בבן יהוידע בנידה, שם הביא מ״ש בתורה לשמה ובסו״י ס״י וכתב הפך דבריו, וכפי שכתבתי בדברי התורה לשמה עצמם יש לפלפל (שדיבר שם רק מבחינת הסוד ולא מבחינת הפשט) אך בבן יהוידע כתב שאף לפי הפשט יהיה אסור.
(מפאת התוכן הרגיש שמדובר שם העדפתי לא לכותבו)
 
מרן הראש"ל אמר לנו שדעתו של מרן הייתה שזה הבן איש חי, למרות מה שנראה ביב"א כמסתפק.
אכן לפני כ10 שנים דיברתי בזה עם הגאון הרב יעקב הלל נר"ו שהכתב יד של התורה לשמה נמצא אצלו, ואמר לי שזה הכתב יד של הבן איש חי כמו כל שאר הכתבי יד של הבא"ח. ואחרי שרואים את הכתב יד אין יותר מה להסתפק.... ויש בכל זה אריכות דברים. ואי"ה נעלה לכאן באשכול נפרד.
 
אכן לפני כ10 שנים דיברתי בזה עם הגאון הרב יעקב הלל נר"ו שהכתב יד של התורה לשמה נמצא אצלו, ואמר לי שזה הכתב יד של הבן איש חי כמו כל שאר הכתבי יד של הבא"ח. ואחרי שרואים את הכתב יד אין יותר מה להסתפק.... ויש בכל זה אריכות דברים. ואי"ה נעלה לכאן באשכול נפרד.
גם הצב״י ישועה האריך בזה כיד ה׳ הטובה עליו בהתחלת תורה לשמה.

אני רואה שאני לא מבין את כבודו וכבודו לא מבין אותי... אז נבקש משאר החברים כאן להגיב. חזק ואמץ.
כבודי מבין את כבודו.
אני רציתי לומר (בקצרה) מה שהביא הגרי״ח את הפסוקים היה לעצמו ולנפשו למזכרת, וזהו גם כוונת המו״ל, ודו״ק.
 
הנה לאחר שהרב אמר כי כבוד אשה לבעלה מהתורה, הסיק הרב ג״כ כי אסור לאשתו לקרוא לו בשמו, והנה בחופשי מספר תשובות ביבי״ע מרן הגר״ע לא הכריע אם כבוד אשה לבעלה מהתורה או לא, ולכן אשתומם שעה חדא מה יעשה אדם למעשה ועוד אם מהתורה הוא איך פרץ המנהג הפך דעת התורה, אלא״כ נאמר שדעת יחידאה היא.
רק אציין מה שכתבתי בעניין זה בעבר [וכעת לא הגהתי את הדברים, וכן אין לסמוך עליהם הלכה למעשה]. (נכתב כחלק מתוך מהלך שלם בנידון מסויים):

יש לברר גבי חיוב האשה לכבד את בעלה מאיזה טעם הוא ואם חיוב זה הוא מדאורייתא או מדרבנן.

והנה בתפארת ישראל בהוריות פ"ג מ"ז כתב דהטעם שהאיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבידה משום דאיש מקודש טפי שחייב גם במצוות עשה שהזמן גרמא.

ובכריתות פ"ו מ"ט כתב התפא"י, שמה שכתוב "איש אמו ואביו תיראו" שמלמד ששניהם שקולים, היינו מדאורייתא [ואין כבוד האם עודף על כבוד האב], אבל אמרו חכמים דהאב קודם לאם בכל מקום, היינו מדרבנן, מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו, דגם האם חייבת בכבוד בעלה מדמפרנסה.

א"כ מבואר בתפא"י ב' טעמים לחיוב האשה בכבוד בעלה, האחד משום שהאיש מקודש יותר שחייב במצוות עשה שהזמן גרמא, והשני משום שבעלה הוא מפרנסה ולפיכך חייבת בכבודו (אולם בכתר ישועה כריתות כח. כתב לחלוק על טעם זה של התפא"י דהטעם משום דמפרנסה וכו', עיי"ש).

ועוד נראה מבואר מדברי התפא"י דחיוב כבוד האשה לבעלה הוא מדרבנן מלשון "אמרו חכמים" (וכן כתב מדבריו בשו"ת אור יצחק ח"א יו"ד סי' מ"ג אות ג').

[אמנם, מדברי המשנה הנ"ל בכריתות יש שהוכיחו להיפך דהוא מדאורייתא, וכמו שכתב בשדי חמד מערכת כ' כלל ע"ד ע"פ מש"כ במערכת א' כלל רע"ג, וכן הביא החיד"א בשו"ת חיים שאל סי' כ"ז, וכדלקמן].

בארעא דרבנן מערכת אות כ' סי' של"ג ובהערות עפרא דארעא לר' יהודה עייאש על הארעא דרבנן אות נ"ט וכן בזובח תודה דף ל"ד ע"ב הערה א' וכן באשד הנחלים [נחמולי] בחלק נחל קדומים דרוש ב' כתבו להוכיח מלשון הש"ס דמשמע קצת דכבוד אשה לבעלה הוא מדאורייתא, עיי"ש.

וכן דייק השדי חמד במערכת כ' כלל ע"ד לדייק מדברי השושנים לדוד בכריתות פ"ו מ"ט שלמד חיוב כבוד האשה לבעלה מהא דכתוב בתורה "והוא ימשול בך", וא"כ מבואר דהוא מדאורייתא.

אולם פירש שם השד"ח שגם לפי דבריו אפש"ל שהוא מדרבנן, דהיינו שנתכוון השושנים לדוד לומר שמשום שכתוב בתורה "והוא ימשול בך" ראו חכמים להטיל עליה חיוב כבוד לבעלה, וא"כ גם לפי דבריו אפש"ל דהוא מדרבנן.

[וכן נראה דאין לפרש הפסוק שהוא מצווה מן התורה, דהא אין מוזכר כלל לשון ציווי אלא קללה, ולפיכך נ"ל כדברי השדי חמד שחכמים רק ראו להורות חיוב זה ע"פ הפסוק הנ"ל].

והרב אשר וייס אמר (והובאו דבריו בשו"ת משנת יהושע אירוסין ונישואין-ב' סי' ק"ח) שאפשר לתלות שחיוב כבוד האשה לבעלה הוא מן התורה דכתיב "אעשה לו עזר כנגדו", ואף שלא נאמרו הדברים בלשון ציווי, מ"מ זהו מדין רצון התורה, דגילה הקב"ה רצונו שיהיה ייעודה של האשה להיות עזר לבעלה, ורק חכמים תיקנו מלאכות מפורטות וקבעו גדרי מלאכות שמחובת האשה לבעלה, אך עיקר המצווה לכבדו ולשמשו היא מן התורה.

לעומת זאת, בערך השולחן [טייב] או"ח סי' תע"ב ס"א כתב להוכיח מדברי התוס' ביבמות ה: ד"ה "כולכם" שכבוד אשה לבעלה הוא מדרבנן.

וכן משמע בשו"ת בצל החכמה ח"א סי' ס"ט אות ו' דכבוד האשה לבעלה הוא מדרבנן ושם בח"ו סי' צ"ד אות א' הביא להוכיח כן מהתוס' בקידושין, עיי"ש.

וכן כתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל סי' כ"ז (ובעין זוכר מערכת כ' אות י' ובמחזיק ברכה או"ח סי' תע"ב אות ג' וברוח חיים דרוש ה' לשבת הגדול ובמראית העין כריתות כח.) שהוא מדרבנן. וכתב לדייק כן מדברי הרמב"ם בפט"ו מהל' אישות ה"כ שכתב "וכן ציוו [חכמים] על האשה שתהיה מכבדת אל בעלה ביותר מדאי", ומוכח מכאן שחכמים הם אלו שציוו אותה בכך, וא"כ הוא מדרבנן.

[אמנם בעין זוכר מערכת ל' אות י"ט מדייק לשון זו שמשמע שהוא מדרבנן, אולם בתבואות שור סי' י"ג ס"ק ב' מפרש שלשון כעין "אמרו חכמים" וכדו' אינו מוכרח שהוא מדרבנן ואפשר שהוא מדאורייתא (וכן ב"שדי חמד" מערכת א' כלל רע"ג)].

עוד כתב החיד"א שם שנעלמו דברי הרמב"ם הנ"ל מהפוסקים דסברו דחיוב זה הוא מדאורייתא, וכן כתב שאין ראיותיהם מוכרחות. (ובשו"ת חיים שאל הנ"ל האריך לפרש דאין ראיותיהם מוכרחות).

אולם, ביחי ראובן מערכת כ' אות א' העיר ותמה על דיוק החיד"א הנ"ל מדברי הרמב"ם ודייק להיפך, דמדברי הרמב"ם שכתב שציוו חכמים שתהיה מכבדת יותר מדאי, משמע שדווקא החיוב לכבד יותר מדאי הוא מציווי חכמים, אבל עיקר הכיבוד הוא מדאורייתא. וכן כתב לדייק מדברי הרמב"ם כנ"ל בשו"ת דברי יציב ח"ה אהע"ז סי' נ"ח אות ג' וכן כתב בידי חיים יו"ד סי' מ"ב [וסי' מ"ג] (והובאו דבריו בשו"ת ישמח לבב יו"ד סי' י"ג).

וכן דייק מהרמב"ם בשו"ת דברות אליהו ח"ו אהע"ז סי' צ"א דהוא מדאורייתא, שהרמב"ם כתב לשון "וכן ציוו חכמים" רק בהלכה י"ט, ואילו בהלכה כ' השמיט מילת "חכמים" וכתב רק "וכן ציוו", וא"כ מוכח דהרמב"ם ס"ל דהוא מדאורייתא, ומש"כ בלשון ציווי הוא גבי הפרטים כיצד חייבת לכבדו. [ואמנם נ"ל ק"ק לומר כן ולדייק מהכי].

אך השדי חמד במערכת כ' כלל ע"ד כתב שמלשון "ציוו חכמים" משמע דהוא מדרבנן, וכתב שדוחק לומר שעיקר החיוב הוא מדאורייתא והחיוב מדרבנן הוא יותר מדאי, וסיים בצריך עיון.

יוצא א"כ ע"פ כל הנ"ל דיש מקום לומר שחיוב האשה בכבוד בעלה הוא מדאורייתא, אך מ"מ רבו הראיות והסוברים בתראי דהוא מדרבנן [ואולי רק סמכו דבריהם על תורה].
 
יש נשים שקורות לבעליהן אבא...
או הרב..
בחסידות גור לעולם היא קוראת לו אבא, וכשהם בחוץ ביחד [נדיר ביותר] שמעתי פעם אשה שקראה לבעלה 'הרב'.
החזו"א באיגרת שלו על שלום בית כתב, שאין לנהוג כן, כיוון שיש בזה ריחוק בין בני הזוג
כשהם לבד מסתמא, לא? שהרי כל מי שפגשתי קורא ליד הילדים לאשתו אמא והיא קוראת לו אבא
 
אכן לפני כ10 שנים דיברתי בזה עם הגאון הרב יעקב הלל נר"ו שהכתב יד של התורה לשמה נמצא אצלו, ואמר לי שזה הכתב יד של הבן איש חי כמו כל שאר הכתבי יד של הבא"ח. ואחרי שרואים את הכתב יד אין יותר מה להסתפק.... ויש בכל זה אריכות דברים. ואי"ה נעלה לכאן באשכול נפרד.
אם מהא לא איריא דהרי יכול להיות שהבא"ח העתיק את השו"ת בכת"י טרם הדפיסו
 
חזור
חלק עליון