הנה לאחר שהרב אמר כי כבוד אשה לבעלה מהתורה, הסיק הרב ג״כ כי אסור לאשתו לקרוא לו בשמו, והנה בחופשי מספר תשובות ביבי״ע מרן הגר״ע לא הכריע אם כבוד אשה לבעלה מהתורה או לא, ולכן אשתומם שעה חדא מה יעשה אדם למעשה ועוד אם מהתורה הוא איך פרץ המנהג הפך דעת התורה, אלא״כ נאמר שדעת יחידאה היא.
רק אציין מה שכתבתי בעניין זה בעבר [וכעת לא הגהתי את הדברים, וכן אין לסמוך עליהם הלכה למעשה]. (נכתב כחלק מתוך מהלך שלם בנידון מסויים):
יש לברר גבי חיוב האשה לכבד את בעלה מאיזה טעם הוא ואם חיוב זה הוא מדאורייתא או מדרבנן.
והנה בתפארת ישראל בהוריות פ"ג מ"ז כתב דהטעם שהאיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבידה משום דאיש מקודש טפי שחייב גם במצוות עשה שהזמן גרמא.
ובכריתות פ"ו מ"ט כתב התפא"י, שמה שכתוב "איש אמו ואביו תיראו" שמלמד ששניהם שקולים, היינו מדאורייתא [ואין כבוד האם עודף על כבוד האב], אבל אמרו חכמים דהאב קודם לאם בכל מקום, היינו מדרבנן, מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו, דגם האם חייבת בכבוד בעלה מדמפרנסה.
א"כ מבואר בתפא"י ב' טעמים לחיוב האשה בכבוד בעלה, האחד משום שהאיש מקודש יותר שחייב במצוות עשה שהזמן גרמא, והשני משום שבעלה הוא מפרנסה ולפיכך חייבת בכבודו (אולם בכתר ישועה כריתות כח. כתב לחלוק על טעם זה של התפא"י דהטעם משום דמפרנסה וכו', עיי"ש).
ועוד נראה מבואר מדברי התפא"י דחיוב כבוד האשה לבעלה הוא מדרבנן מלשון "אמרו חכמים" (וכן כתב מדבריו בשו"ת אור יצחק ח"א יו"ד סי' מ"ג אות ג').
[אמנם, מדברי המשנה הנ"ל בכריתות יש שהוכיחו להיפך דהוא מדאורייתא, וכמו שכתב בשדי חמד מערכת כ' כלל ע"ד ע"פ מש"כ במערכת א' כלל רע"ג, וכן הביא החיד"א בשו"ת חיים שאל סי' כ"ז, וכדלקמן].
בארעא דרבנן מערכת אות כ' סי' של"ג ובהערות עפרא דארעא לר' יהודה עייאש על הארעא דרבנן אות נ"ט וכן בזובח תודה דף ל"ד ע"ב הערה א' וכן באשד הנחלים [נחמולי] בחלק נחל קדומים דרוש ב' כתבו להוכיח מלשון הש"ס דמשמע קצת דכבוד אשה לבעלה הוא מדאורייתא, עיי"ש.
וכן דייק השדי חמד במערכת כ' כלל ע"ד לדייק מדברי השושנים לדוד בכריתות פ"ו מ"ט שלמד חיוב כבוד האשה לבעלה מהא דכתוב בתורה "והוא ימשול בך", וא"כ מבואר דהוא מדאורייתא.
אולם פירש שם השד"ח שגם לפי דבריו אפש"ל שהוא מדרבנן, דהיינו שנתכוון השושנים לדוד לומר שמשום שכתוב בתורה "והוא ימשול בך" ראו חכמים להטיל עליה חיוב כבוד לבעלה, וא"כ גם לפי דבריו אפש"ל דהוא מדרבנן.
[וכן נראה דאין לפרש הפסוק שהוא מצווה מן התורה, דהא אין מוזכר כלל לשון ציווי אלא קללה, ולפיכך נ"ל כדברי השדי חמד שחכמים רק ראו להורות חיוב זה ע"פ הפסוק הנ"ל].
והרב אשר וייס אמר (והובאו דבריו בשו"ת משנת יהושע אירוסין ונישואין-ב' סי' ק"ח) שאפשר לתלות שחיוב כבוד האשה לבעלה הוא מן התורה דכתיב "אעשה לו עזר כנגדו", ואף שלא נאמרו הדברים בלשון ציווי, מ"מ זהו מדין רצון התורה, דגילה הקב"ה רצונו שיהיה ייעודה של האשה להיות עזר לבעלה, ורק חכמים תיקנו מלאכות מפורטות וקבעו גדרי מלאכות שמחובת האשה לבעלה, אך עיקר המצווה לכבדו ולשמשו היא מן התורה.
לעומת זאת, בערך השולחן [טייב] או"ח סי' תע"ב ס"א כתב להוכיח מדברי התוס' ביבמות ה: ד"ה "כולכם" שכבוד אשה לבעלה הוא מדרבנן.
וכן משמע בשו"ת בצל החכמה ח"א סי' ס"ט אות ו' דכבוד האשה לבעלה הוא מדרבנן ושם בח"ו סי' צ"ד אות א' הביא להוכיח כן מהתוס' בקידושין, עיי"ש.
וכן כתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל סי' כ"ז (ובעין זוכר מערכת כ' אות י' ובמחזיק ברכה או"ח סי' תע"ב אות ג' וברוח חיים דרוש ה' לשבת הגדול ובמראית העין כריתות כח.) שהוא מדרבנן. וכתב לדייק כן מדברי הרמב"ם בפט"ו מהל' אישות ה"כ שכתב "וכן ציוו [חכמים] על האשה שתהיה מכבדת אל בעלה ביותר מדאי", ומוכח מכאן שחכמים הם אלו שציוו אותה בכך, וא"כ הוא מדרבנן.
[אמנם בעין זוכר מערכת ל' אות י"ט מדייק לשון זו שמשמע שהוא מדרבנן, אולם בתבואות שור סי' י"ג ס"ק ב' מפרש שלשון כעין "אמרו חכמים" וכדו' אינו מוכרח שהוא מדרבנן ואפשר שהוא מדאורייתא (וכן ב"שדי חמד" מערכת א' כלל רע"ג)].
עוד כתב החיד"א שם שנעלמו דברי הרמב"ם הנ"ל מהפוסקים דסברו דחיוב זה הוא מדאורייתא, וכן כתב שאין ראיותיהם מוכרחות. (ובשו"ת חיים שאל הנ"ל האריך לפרש דאין ראיותיהם מוכרחות).
אולם, ביחי ראובן מערכת כ' אות א' העיר ותמה על דיוק החיד"א הנ"ל מדברי הרמב"ם ודייק להיפך, דמדברי הרמב"ם שכתב שציוו חכמים שתהיה מכבדת יותר מדאי, משמע שדווקא החיוב לכבד יותר מדאי הוא מציווי חכמים, אבל עיקר הכיבוד הוא מדאורייתא. וכן כתב לדייק מדברי הרמב"ם כנ"ל בשו"ת דברי יציב ח"ה אהע"ז סי' נ"ח אות ג' וכן כתב בידי חיים יו"ד סי' מ"ב [וסי' מ"ג] (והובאו דבריו בשו"ת ישמח לבב יו"ד סי' י"ג).
וכן דייק מהרמב"ם בשו"ת דברות אליהו ח"ו אהע"ז סי' צ"א דהוא מדאורייתא, שהרמב"ם כתב לשון "וכן ציוו חכמים" רק בהלכה י"ט, ואילו בהלכה כ' השמיט מילת "חכמים" וכתב רק "וכן ציוו", וא"כ מוכח דהרמב"ם ס"ל דהוא מדאורייתא, ומש"כ בלשון ציווי הוא גבי הפרטים כיצד חייבת לכבדו. [ואמנם נ"ל ק"ק לומר כן ולדייק מהכי].
אך השדי חמד במערכת כ' כלל ע"ד כתב שמלשון "ציוו חכמים" משמע דהוא מדרבנן, וכתב שדוחק לומר שעיקר החיוב הוא מדאורייתא והחיוב מדרבנן הוא יותר מדאי, וסיים בצריך עיון.
יוצא א"כ ע"פ כל הנ"ל דיש מקום לומר שחיוב האשה בכבוד בעלה הוא מדאורייתא, אך מ"מ רבו הראיות והסוברים בתראי דהוא מדרבנן [ואולי רק סמכו דבריהם על תורה].
