פנחס המלביש
New member
בס"ד.
שבת קודש ואני מתארח עם בני ביתי בבית חמי וחמותי הגרים בקומה רביעית, אני מקפיד מאוד לא להשתמש במעלית שבת- אוושא מילתא/ עובדין דחול וכו', אני מגיע בחזרה מתפילת שחרית והשכן מקומה שלישית אומר לי, למה אתה לא עולה איתי במעלית? אני אומר לו 'כבוד שבת'- אז הוא עונה לי 'ומה עם עונג שבת' לעלות ארבע קומות במדריגות לא מעייף אותך? –
נתן לי חומר למחשבה.
לחקירה הבאה: האם כבוד שבת חשוב יותר מעונג שבת או שתרוויהו כהדדי, וכל מקום שיש התנגשות ביניהם לכאו' 'כבודה' יגדל על 'עונגה' שהרי אם אינו 'מכבדה'- הרי הוא מבזה, והוא בכלל 'כי דבר הק בזה- וילפינן מבזה את המועדות- וק"ו שבת..
או שאדרבא מקום יש לעונג שבת לבור על כבודה.
חשבת מה הם הנ"מ שבדבר, ולכאורה עלה בדעתי שכל מקום שיש מחלוקת הפוסקים ויש מקילין ובכך ירווח עונג שבת- למשל- הכנת טחינה בלי שינויים/ פתיחת בקבוקים/ עליה במעלית/ טלטול במקום שיש עירוב מקומי/ חימום תבשיל שרובו יבש ויש בו מעט רוטב- ועוד רבות וטובות..
והנה בתחילה עלה בדעתי שלכוא' עונג שבת הוא דברי קבלה דחמירי כשל תורה- וכמבואר בעירובין כ"א 'כי טובים דודיך מיין-חביבין ד"ס יותר מיינה של תורה' ומבואר.
וא"כ היה מקום לומר ד'עונג' עדיף, ואולם 'כבוד שבת' הוא ג"כ דברי קבלה, ומהך פסוקא גופא ילפינן 'וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכים' ומינה ילפינן לכבוד שבת בכמה וכמה עניינים כבסי' שז בדברים התלויים בדיבור דילפו לה 'ממצוא חפציך ודבר דבר- וכן כל יסוד דיני מוקצה להרמב"ם ילפינ מהא', וא"כ אדרבה איפכא מתסברא 'דהא 'כבודה' הוא כלא תעשה, וענוגה הוא 'בעשה' ולא אתי עשה ודחי לא תעשה בכה"ג, או דאמרינן גם בכה"ג' 'אתי עשה דדבריהם ודחי לא תעשה דדבריהם'-
ועתה אמרתי אשיחה וירווח לי אולי מי מכם יאיר עיניי.
נ.ב. ידידי מ.ש. בקר אמר לי פעם בשם הרב יורביץ זצ"ל מרבני עדה"ח שהיה מטלטל, וכששאלוהו למה לא יחמיר, השיב: אני מחמיר בעונג שבת!
שבת קודש ואני מתארח עם בני ביתי בבית חמי וחמותי הגרים בקומה רביעית, אני מקפיד מאוד לא להשתמש במעלית שבת- אוושא מילתא/ עובדין דחול וכו', אני מגיע בחזרה מתפילת שחרית והשכן מקומה שלישית אומר לי, למה אתה לא עולה איתי במעלית? אני אומר לו 'כבוד שבת'- אז הוא עונה לי 'ומה עם עונג שבת' לעלות ארבע קומות במדריגות לא מעייף אותך? –
נתן לי חומר למחשבה.
לחקירה הבאה: האם כבוד שבת חשוב יותר מעונג שבת או שתרוויהו כהדדי, וכל מקום שיש התנגשות ביניהם לכאו' 'כבודה' יגדל על 'עונגה' שהרי אם אינו 'מכבדה'- הרי הוא מבזה, והוא בכלל 'כי דבר הק בזה- וילפינן מבזה את המועדות- וק"ו שבת..
או שאדרבא מקום יש לעונג שבת לבור על כבודה.
חשבת מה הם הנ"מ שבדבר, ולכאורה עלה בדעתי שכל מקום שיש מחלוקת הפוסקים ויש מקילין ובכך ירווח עונג שבת- למשל- הכנת טחינה בלי שינויים/ פתיחת בקבוקים/ עליה במעלית/ טלטול במקום שיש עירוב מקומי/ חימום תבשיל שרובו יבש ויש בו מעט רוטב- ועוד רבות וטובות..
והנה בתחילה עלה בדעתי שלכוא' עונג שבת הוא דברי קבלה דחמירי כשל תורה- וכמבואר בעירובין כ"א 'כי טובים דודיך מיין-חביבין ד"ס יותר מיינה של תורה' ומבואר.
וא"כ היה מקום לומר ד'עונג' עדיף, ואולם 'כבוד שבת' הוא ג"כ דברי קבלה, ומהך פסוקא גופא ילפינן 'וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכים' ומינה ילפינן לכבוד שבת בכמה וכמה עניינים כבסי' שז בדברים התלויים בדיבור דילפו לה 'ממצוא חפציך ודבר דבר- וכן כל יסוד דיני מוקצה להרמב"ם ילפינ מהא', וא"כ אדרבה איפכא מתסברא 'דהא 'כבודה' הוא כלא תעשה, וענוגה הוא 'בעשה' ולא אתי עשה ודחי לא תעשה בכה"ג, או דאמרינן גם בכה"ג' 'אתי עשה דדבריהם ודחי לא תעשה דדבריהם'-
ועתה אמרתי אשיחה וירווח לי אולי מי מכם יאיר עיניי.
נ.ב. ידידי מ.ש. בקר אמר לי פעם בשם הרב יורביץ זצ"ל מרבני עדה"ח שהיה מטלטל, וכששאלוהו למה לא יחמיר, השיב: אני מחמיר בעונג שבת!
