(ביכורים פ"ב מי"א).
ובתלמיד הרשב"א (קידושין ג' א') כתב ששווה לחיה ובהמה לגבי איסור אכילת גיד הנשה.
וכנראה פירש שכוונת המשנה "ושאר כל דרכיו" - מלבד מה שפירט התנא.
ועי' תפארת ישראל שתנא ושייר: איסור דם ואיסור טריפה.
ולו"ד היה מקום לומר שבדווקא לא כתב התנא הנך מילי, משום שמה שזה נוהג בו - זה לא משום שהוא שווה לחיה ולבהמה, כי דם וטריפה יש גם בעוף [ואילו טומאת נבילות בעוף זה רק בבית הבליעה, ואין טומאת אבר מן החי]; וכן איסור אכילת גיד הנשה אמנם אינו נוהג בעוף, אבל אי"ז משום דין מיוחד בבהמה וחיה, אלא שכל שיש לו כף - גידו אסור, וכדחזינן בגמ' שמסתפקת [ומובא בטור להלכה] שעוף שיש לו כף יתכן שגידו אסור, והצד שלא כי זה תלוי במין שיש לו כף, אבל כוי כיון שבמציאות יש לו כף לכל המין - יש בו גיד הנשה אפי' אם לא היה לו דין שהוא היה שווה לחיה ולבהמה.
ובתלמיד הרשב"א (קידושין ג' א') כתב ששווה לחיה ובהמה לגבי איסור אכילת גיד הנשה.
וכנראה פירש שכוונת המשנה "ושאר כל דרכיו" - מלבד מה שפירט התנא.
ועי' תפארת ישראל שתנא ושייר: איסור דם ואיסור טריפה.
ולו"ד היה מקום לומר שבדווקא לא כתב התנא הנך מילי, משום שמה שזה נוהג בו - זה לא משום שהוא שווה לחיה ולבהמה, כי דם וטריפה יש גם בעוף [ואילו טומאת נבילות בעוף זה רק בבית הבליעה, ואין טומאת אבר מן החי]; וכן איסור אכילת גיד הנשה אמנם אינו נוהג בעוף, אבל אי"ז משום דין מיוחד בבהמה וחיה, אלא שכל שיש לו כף - גידו אסור, וכדחזינן בגמ' שמסתפקת [ומובא בטור להלכה] שעוף שיש לו כף יתכן שגידו אסור, והצד שלא כי זה תלוי במין שיש לו כף, אבל כוי כיון שבמציאות יש לו כף לכל המין - יש בו גיד הנשה אפי' אם לא היה לו דין שהוא היה שווה לחיה ולבהמה.