שאלה: כתוב בשו"ע יורה דעה, אין ללוש בצק בחלב, שמא יאכלנו עם בשר. וכתבו האחרונים, שמותר ללוש בצק מתוק לעוגה חלבית, בגלל שאין דרך לאכול מתוק עם בשרי.
כיום יש מנה שמגישים באולמות, רוגלך פרווה ללא שוקולד, שחוצים אותו ומניחים בתוכו מנת עוף או בשר. האם לפי זה ישתנה הדין, ויהיה אסור לאפות בצק חלבי לעוגות, או שמא רק רוגלך יהיה אסור?
תשובה: בסימן צ"ז ביורה דעה מבואר, אין לשין עיסה בחלב, ואם לש, כל הפת אסורה. כי לאדם יש לחם, והוא יכול לאכול אותו עם כל דבר, כגון חומוס, מטבוחה, ופעמים עם גבינה, פעמים עם קציצת בשר טחון וכו'. ולכן אם הוא יעשה לחם שנראה רגיל, אבל הוא עשוי מבצק חלבי, הוא מכשיל את מי שיבא לאכול לחם חלבי בארוחה בשרית, ולכן אסרו חז"ל ללוש עיסה בחלב. וכן אותו הדבר כתוב לגבי שומן, אין טשין את התנור באליה (שומן), ואם טש כל הפת אסורה עד שיסיק את התנור, שמא יאכל בה חלב.
יש שני אופנים שהם מותרים:
א. כאשר עושים בכמות קטנה, רק לסעודה אחת, סעודה מסויימת, שידוע שבה אין מכשול, כך יזכרו ולא יבואו לטעות בו.
ב. כאשר עושים שינוי בצורת הפת, וזה נותן היכר בדבר, שלא יבואו להכשל.
כך היו מקפידים בבורקסים, בורקס משולש הוא חלבי (גבינה), ובורקס מרובע הוא פרווה (תפו"א). בדורינו השתנה הדבר, ולכן אנו מקילים בזה, כי לא לשים את העיסה בחלב, אלא יש גבינה ממש בתוך העיסה, וניתן לראות אותה מבחוץ מבצבצת, וכך אין חשש שיבואו לאוכלה עם בשרי. (וגם י"א שהנחתום נחשב שמכין לסעודה אחת, כי בשעת הקניה כתוב על המדף "חלבי", ובדר"כ קונים ע"מ לאכול סמוך לקניה, וכך אין מכשול), אבל כתבו האחרונים, איך יהיה מותר להכין בבית עוגה חלבית, הרי בעוגה לא ניכר החלב. אלא עוגה זה דבר מתוק, שאין דרך לאוכלו בבשר, ולא יבואו בזה למכשול, לכן מעיקרא לא גזרו חכמים.
במקרה שלנו, שיש באולמות רוגלך פרווה ללא שוקולד, שחוצים אותו ומניחים בתוכו מנת עוף או בשר, ואם יכינו רוגלך כזה עם חלב, לכאורה יבואו לאוכלו עם בשרי, ואולי נאסור בגלל זה להכין רוגלך או עוגות חלביות. אבל התשובה, שא"א לאסור את כל העוגות בגלל רוגלך אחד שהוא יוצא מן הכלל. וגם אפשר לומר, שכאשר מכינים רוגלך רגיל שהוא מתוק, אף אחד לא יבוא לאוכלו עם בשרי, ורק להכין רוגלך כדוגמת זה שרגילים להניח בו בשר או עוף, ובמקום זה לעשות אותו חלבי, זה אסור. מפני שיכשילו בזה בנ"א. לכן נראה שיהיה אפשר להקל בהכנת רוגלך רגיל חלבי. כל שכן שזה דבר לא מצוי כ"כ, וזה דומה קצת למה שכתבו הפוסקים (ילקו"י יו"ד סי' פז) בדין חלב סויה, שאם אדם אוכל ארוחה בשרית לא ישתה בד בבד חלב סויה, כי יכולים לחשוד בו שהוא אוכל בשר בחלב. לכן לא ישתה בתוך הסעודה, אלא אח"כ, ז"א שלא יראו את שניהם ביחד על השולחן, אפילו שהוא חלב פרווה, כיון שזה לא מצוי ויבואו לחשוד בו. לפי זה י"ל דהוא הדין להיפך, כיון שלא מצוי רוגלך עם בשר, אין לאסור לעשות רוגלך רגיל חלבי בגלל שיש איזה סוג רוגלך שנאכל עם בשר, שלא טועים כ"כ בדבר שאינו רגיל.
למסקנה: רוגלך פרווה ללא שוקולד, שחוצים אותו ומניחים בתוכו מנת עוף או בשר, הוא לא גורם איסור להכנת רוגלך חלבי רגילים, מכיוון שהם מתוקים ולא יבואו לטעות בהם.
כיום יש מנה שמגישים באולמות, רוגלך פרווה ללא שוקולד, שחוצים אותו ומניחים בתוכו מנת עוף או בשר. האם לפי זה ישתנה הדין, ויהיה אסור לאפות בצק חלבי לעוגות, או שמא רק רוגלך יהיה אסור?
תשובה: בסימן צ"ז ביורה דעה מבואר, אין לשין עיסה בחלב, ואם לש, כל הפת אסורה. כי לאדם יש לחם, והוא יכול לאכול אותו עם כל דבר, כגון חומוס, מטבוחה, ופעמים עם גבינה, פעמים עם קציצת בשר טחון וכו'. ולכן אם הוא יעשה לחם שנראה רגיל, אבל הוא עשוי מבצק חלבי, הוא מכשיל את מי שיבא לאכול לחם חלבי בארוחה בשרית, ולכן אסרו חז"ל ללוש עיסה בחלב. וכן אותו הדבר כתוב לגבי שומן, אין טשין את התנור באליה (שומן), ואם טש כל הפת אסורה עד שיסיק את התנור, שמא יאכל בה חלב.
יש שני אופנים שהם מותרים:
א. כאשר עושים בכמות קטנה, רק לסעודה אחת, סעודה מסויימת, שידוע שבה אין מכשול, כך יזכרו ולא יבואו לטעות בו.
ב. כאשר עושים שינוי בצורת הפת, וזה נותן היכר בדבר, שלא יבואו להכשל.
כך היו מקפידים בבורקסים, בורקס משולש הוא חלבי (גבינה), ובורקס מרובע הוא פרווה (תפו"א). בדורינו השתנה הדבר, ולכן אנו מקילים בזה, כי לא לשים את העיסה בחלב, אלא יש גבינה ממש בתוך העיסה, וניתן לראות אותה מבחוץ מבצבצת, וכך אין חשש שיבואו לאוכלה עם בשרי. (וגם י"א שהנחתום נחשב שמכין לסעודה אחת, כי בשעת הקניה כתוב על המדף "חלבי", ובדר"כ קונים ע"מ לאכול סמוך לקניה, וכך אין מכשול), אבל כתבו האחרונים, איך יהיה מותר להכין בבית עוגה חלבית, הרי בעוגה לא ניכר החלב. אלא עוגה זה דבר מתוק, שאין דרך לאוכלו בבשר, ולא יבואו בזה למכשול, לכן מעיקרא לא גזרו חכמים.
במקרה שלנו, שיש באולמות רוגלך פרווה ללא שוקולד, שחוצים אותו ומניחים בתוכו מנת עוף או בשר, ואם יכינו רוגלך כזה עם חלב, לכאורה יבואו לאוכלו עם בשרי, ואולי נאסור בגלל זה להכין רוגלך או עוגות חלביות. אבל התשובה, שא"א לאסור את כל העוגות בגלל רוגלך אחד שהוא יוצא מן הכלל. וגם אפשר לומר, שכאשר מכינים רוגלך רגיל שהוא מתוק, אף אחד לא יבוא לאוכלו עם בשרי, ורק להכין רוגלך כדוגמת זה שרגילים להניח בו בשר או עוף, ובמקום זה לעשות אותו חלבי, זה אסור. מפני שיכשילו בזה בנ"א. לכן נראה שיהיה אפשר להקל בהכנת רוגלך רגיל חלבי. כל שכן שזה דבר לא מצוי כ"כ, וזה דומה קצת למה שכתבו הפוסקים (ילקו"י יו"ד סי' פז) בדין חלב סויה, שאם אדם אוכל ארוחה בשרית לא ישתה בד בבד חלב סויה, כי יכולים לחשוד בו שהוא אוכל בשר בחלב. לכן לא ישתה בתוך הסעודה, אלא אח"כ, ז"א שלא יראו את שניהם ביחד על השולחן, אפילו שהוא חלב פרווה, כיון שזה לא מצוי ויבואו לחשוד בו. לפי זה י"ל דהוא הדין להיפך, כיון שלא מצוי רוגלך עם בשר, אין לאסור לעשות רוגלך רגיל חלבי בגלל שיש איזה סוג רוגלך שנאכל עם בשר, שלא טועים כ"כ בדבר שאינו רגיל.
למסקנה: רוגלך פרווה ללא שוקולד, שחוצים אותו ומניחים בתוכו מנת עוף או בשר, הוא לא גורם איסור להכנת רוגלך חלבי רגילים, מכיוון שהם מתוקים ולא יבואו לטעות בהם.