השב להודעה

וזכורני שיש מוכיחים מקושיא זו שי״ל שתוס׳ ס״ל שס״ס לאו מטעם רוב הוא.

צ״ל לא בכורים

מעט התקשיתי באיך שכת״ר הסביר את הפרוש האחר בתוס׳. דכפשוטו הוא לומר שלא אמרינן ס״ס מתהפך ותו לא, דהיינו ספק אונס ספק ברצון ואת״ל רצון שמא פיתוי קטנה אונס הוא, אי אפשר לחזור לומר הפוך דהא כבר קבעת שזה היה ברצון, ואיך תבוא להסתפק שנית ספק אונס ספק ברצון. וכן כותב הכרתי ופלתי. וראה ברעק״א על כתובות שכך מסביר את שני הצדדים. (ומאריך שם לומר שהפשט של הש״ך הוא הנכון יותר)

או שמא מ״ש התורת שלמים פשט שלישי הוא כפי שכת״ר הסביר, שהספק השני לא סותר את הספק הראשון חשיב שם חד.

(עדיין לא סיימתי לעבור על הכל בעיון, אחזור אחר כך ואם יהיו לי הערות נוספות אמשיך לכתוב)