• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

הבלוג של הרב @ראובן יוסף מיארה

כללי הספק ספיקא
הא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש, הוא אף בדברים החשובים שאינם בטלים שהרי כאן הוא לא משום ביטול שבזה קיי"ל שדבר חשוב אינו מתבטל, אלא הוא מדין כל דפריש שמעיקרא דינינן ליה כהיתר בשו"ת יבי"א (ח"ו יו"ד רס"י כד) הביא משו"ת חקרי לב (ח"א מיו"ד סי' קד) שכתב לחקור בהא דקיי"ל כל דפריש מרובא פריש אם נאמר שזה דווקא באיסור נבלה וכיו"ב דיבש ביבש חד בתרי בטיל, אבל ערלה וכלאי הכרם שאינם בטלים אלא באחד ומאתים לא מהני רובא, או דילמא דהיתר דכל דפריש מרובא פריש מהני גם בערלה וכלאי הכרם. וכתב שמדברי מהרשד"ם (סי' קצג) והמבי"ט (סי' קכז) משמע דשפיר מהני היתר זה גם בערלה וכלאי הכרם, ואף שמדברי הרדב"ז (סי' תקפ) לא משמע כן, י"ל דהתם מיירי בתערובת, וצ"ע. ע"כ. ומרן זיע"א כתב שהכי מוכח מדברי מרן השו"ע שאף בדברים חשובים אמרי' כל דפריש, שכתב מרן (יו"ד סי' רצד סעי' יז)...
כתב הש"ך דלא אמרינן ס"ס שאינו מתהפך היינו שאתה לא יכול להתחיל מאיזה ספק שאתה רוצה, ושכ"כ בספר הליכות עולם והרמ"ע מפאנו ועוד. אולם רבו הפוסקים שחלקו ע"ז וכתבו שפשטה ההוראה להקל אף בס"ס שאינו מתהפך, ושכן דעת מרן השו"ע והרמ"א, והכי נקטינן. מיהו במילתא דרבנן יש מקום להקל לכו"ע בש"ך (כללי הס"ס או' יג) הביא שכ"כ האגור שכל ס"ס שלא תוכל להפכו ל"ה ס"ס, ולכן אם מצאנו סכין פגומה, א"א לומר ס"ס להתיר, שמא נפגם בעצם המפרקת (אחרי השחיטה), ואת"ל שלא נפגם במפרקת א"כ נפגם במיעוט בתרא דסימן (שיש ב' סימנים שצריכים שחיטה, ומתוכם סגי ששחט אחד וחצי). שהרי הס"ס אינו מתהפך, שא"א לומר שמא נפגם בסימן בתרא, ואת"ל קמא שמא במפרקת, שכיוון שאמרנו במיעוט קמא מיד הוא נאסר, ועוד שהואיל ואמרנו במיעוט קמא שהוא בתחילה היאך יהיה במפרקת שהוא בסוף השחיטה. [והוסיף שגם אין לומר...
נחלקו הפוסקים האם אמרינן ספק ספקא משם אחד, ולהלכה נקטינן שלא אמרינן ס"ס משם אחד. ומ"מ נראה שכו"ז הוא מדרבנן, אך מדאו' כל שיש רוב להתיר אף שהוא משם אחד שפיר דמי בגמרא כתובות (ט.) אמר ר"א האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו, ואמאי ספק ספיקא, ספק תחתיו ספק אין תחתיו, ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון. לא צריכא באשת כהן (שאף אם זינתה באונס נאסרה). ואב"א באשת ישראל וכגון דקביל ביה אבוה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד (שבזה ברור שזינתה תחתיו, שהרי אי ל"ה תחתיו הוי לפני שהיא בת ג"ש ובזה בתוליה חוזרים). והקשו התוס' שהרי אף בזה הוי ס"ס, שמא באונס זינתה, ואת"ל ברצון שמא היה בעודה קטנה וחשיב כאונס. ויישבו התוס' שמ"מ שם אונס אחד הוא, ע"כ. והבין הש"ך דהיינו שלכן ל"ה ס"ס דחשיב משם אחד כיוון שטעם ההיתר חד הוא שהכול נעשה באונס. ואולם הרמב"ם (פ"ג...
תערובת של איסור והיתר אם חצי מהתערובת או יותר פירשה אפשר להתיר את התערובת שנשארה ע"י ספק ספיקא, כלומר שנפל מהתערובת הזאת לעוד תערובת, וממנה לתערובת שלישית, והני מילי שהיה ביטול ברוב מהתורה בתערובת הראשונה, אבל אם לא היה ביטול ברוב ה"ז אסור. ובכה"ג אף יכול לאכול את כל החתיכות כאחד. ובמקום שיש הפסד מרובה נראה שיש להתיר בס"ס אף בתערובת השניה, ובלבד שלא יאכל את כל החתיכות כאחד, וביחוד אם הוא רק נהנה מהחתיכה ולא אוכל אותה כתב הטור (סעי' ח) שהא דאמרינן שאם פירש אחד מהם הוא מותר והתערובת אסורה, הוא אפילו אם פירשו כמה חתיכות, דלעולם אמרינן איסורא ברובה איתא, ואפילו אם התערובת נתערבה בתערובת אחרת, הרי היא אסורה, שאנו רואים את התערובת הזאת כאילו היא ודאי אסורה. והוסיף הטור, שכתב הרשב"א שמ"מ היכא שחצי מהתערובת פרשה בזה מהני להתיר את ב' התערובות...
נחלקו הפוסקים אם אמרינן ספק דרבנן לקולא בספק דאורייתא שהתגלגל לספק דרבנן, ולהלכה נקטינן שאם לא נודע הספק בשעה שהיה דאו', אלא רק אח"כ בשעה שאסור רק דרבנן, אמרינן ספק דרבנן לקולא וכדברי מרן הב"י הנ"ל [ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הפוסקים שמתירים אף בהתגלגל ולא נודע, וכ"ש אם יש לצרף בזה עוד צרופים ראה בהע']. אולם היכא שיש צד שאין כאן איסור כלל ומהתורה הוא מותר, בזה נראה דלכו"ע אמרינן ספק דרבנן לקולא הנה כתב הש"ך (כללי הס"ס דין יט) שאין אומרים סד"ר לקולא אלא אם הספק מצד עצמו הוא דרבנן, היינו שיסוד האיסור הוא דרבנן, והוי ספק עליו, אבל אם יסוד האיסור הוא מהתורה, ורק שהתגלגל ע"י דבר אחר להיות דרבנן, וכגון ספק דרוסה שהתערב ברוב, בזה ל"א סד"ר לקולא (שמהתורה בטל ברוב, וחכמים אמרו שדבר חשוב אינו בטל) שכיוון שהאיסור הוא מהתורה וחכמים אמרו שהוא לא...
הנה הש"ך החמיר הרבה בכללי הס"ס, וכתב, שמאחר והעלה שלא מהני ספק בגוף ספק בתערובת אפילו אם לא נודע בנתיים, לכן צריך שב' הספקות יהיו שאין כלל איסור. וכן צריך שהס"ס יהיה באותו גוף ובאותו עניין, והחמיר הרבה בזה (וראה בהע' שביארנו את הדינים היוצאים לפי דבריו, וכן היאך יהיה הדין לדידן). אולם כבר הבאנו שהסכימו הרבה פוסקים שאנו הספרדים דאזלינן בתר הוראות מרן השו"ע יש לנו לתפוס שרק היכא שנודע הספק בגוף ואח"כ התערב בזה לא מהני ס"ס, אבל אם לא נודע הספק, בזה שפיר אמרינן ס"ס אף בגוף ובתערובת וכדברי מרן הב"י בשם המצאתי כתוב. וכן מ"ש שבעינן שב' הספקות יהיו באותו עניין לא נקטינן הכי. ולעניין ספק ספיקא בתרי גופי היכא שנודע בנתיים ראה להלן את הפרטים בזה הנה בדברי הש"ך (בכללי הס"ס מכלל א' עד כלל י') ראינו ג' יסודות – א. שצריך שהס"ס יהיה שאין כלל איסור ולא...
איסור דרבנן שאסרו אותו חכמים מספק ונפל לתערובת, חזי לאצטרופי לספק ספיקא אפילו שספק אחד בגוף וספק שני בתערובת, אא"כ חכמים עשו את הספק כוודאי וכגון דבר שיש לו מתירין שבזה חשיב כאיסור תורה ולא מהני ס"ס כה"ג הנה הש"ך (ס"ק סב) כתב שנפק"מ בין למרן והרמ"א (בסעיף הקודם) באיסור דרבנן, שלד' מרן אם נפל לתערובת הוא אסור כיוון שהספק הראשון היה בגופו ונאסר. ולהרמ"א כיוון שהוא אינו מהתורה בטל. ולדוגמא בגבינת ישראל שהייתה בבית הגוי דבכה"ג אמרי סד"ר לחומרא, והתערבה בגבינה כשרה, שלמרן אינה בטלה ולהרמ"א בטלה. אך שוב צידד שלעולם אף מרן לא אסר אלא בספק איסור תורה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ע"כ. ובאמת שנבוא לעיין בדברי רבותינו הראשונים נראה דמיפשט פשיטא להו שרק היכא שהספק הוא מהתורה אסרו ספק בגוף ספק בתערובת, משא"כ בספק דרבנן שאזלינן בהו לחומרא...
נחלקו הראשונים האם אפשר לעשות ספק ספקא כשספק אחד הוא בגוף וספק שני הוא בתערובת. או שבעינן דווקא שב' הספיקות יהיו מאותו עניין, או בגוף או בתערובת, אבל ספק בגוף ספק בתערובת ל"ה ס"ס. ולהלכה פסק מרן השו"ע שצריך שב' הספקות יהיו באותו עניין או בגוף או בתערובת, וראה עוד בפרטי הדין בסעיף הבא בגמרא ביצה (ג:) אמרו לגבי ביצה שנולדה ביו"ט, וספיקה אסורה, ואם נתערבה באלף כולם אסורות, ע"כ. ובתוס' שם הקשו שמדוע לא נימא בספק שהתערב באלף שיש כאן ספק ספיקא, שמא הביצה לא נולדה ביו"ט, ושמא הוא היתר. ור"ת פירש שמה שאמרו "ואם התערבה באלף כולם אסורות", קאי אודאי, היינו על מה שנולד בוודאי ביו"ט דליכא אלא חדא ספיקא, אבל לעולם מה שספק אם נולד ביו"ט והתערב באלף הוא בטל דאיכא ס"ס. ומה שאמרו התם גבי כלאי הכרם שאם התערבו באחרות, ואחרות באחרות כולם ידלקו, משמע דלא...
הטעם שמהני ספק ספקא, י"א שהוא מדין רוב, היינו שבספק אחד הוי כמחצה על מחצה, ובספק שני הוי רוב צדדים להתיר, וכן נקטו רוב הראשונים והאחרונים. וי"א שהתורה החמירה (או שחכמים, למאי דנקטי' ספק דאו' לחומרא מדרבנן) בספק הראשון שהחשש מסתבר, ולא בב' ספקות שהחשש הוא רחוק. ויש מהפוסקים שתלו את זה במחלו' הראשונים אי ספק דאו' לחומרא מהתורה או מדרבנן ראה בהערה כתב הרשב"א בת' (ח"א סי' תא) וז"ל: ותדע לך עוד דהא ס"ס עדיף כרוב, ואפשר דאלים היתרו יותר מרוב, דהא ר' יהושע לגבי יוחסין פסיל בחד רובא ומכשר בס"ס, עכ"ל. ומבואר דס"ל דס"ס מדין רוב הוא, ומספקא ליה אם אלים יותר מרוב. וכ"כ רבינו יונה בס' איסור והיתר הארוך (כלל כו דין ד), וכ"כ בהגהות הסמ"ק לרבינו פרץ (סי' ריד ס"ק ג). וכן כתבו רוב האחרונים דס"ס מדין רוב הוא, דהס' הראשון הוא מחצה על מחצה ובצירוף הס'...
כללי ספק ספיקא (אמר הכותב, השתדלתי לכתוב את הכללים כסדר כללי ס"ס של הש"ך, הן מחמת שבצורה זו למדתי את הכללים, וכן כך יהיה ג"כ קל ללומד למצוא את מבוקשו בנקל. והן מחמת שהרבה מהפוסקים כתבו ג"כ את הכללים שלהם כסדר הס"ס של רבינו הש"ך. ואח"כ נשתדל להוסיף עוד כללים שלא נתבארו בדברי הש"ך) דעת הש"ך שבזמן הזה אין לנו לעשות ספק ספקא אלא בדברים המפורשים להדיא בתלמוד או בדברי רבותינו הראשונים, אבל מעצמנו אין לנו לעשות ס"ס אפילו בדימוי מילתא למילתא. אולם כבר הסכימו כמה מגדולי הפוסקים להלכה למעשה שאפשר לעשות ספק ספקא אף בזמן הזה להקל הנה הש"ך (סוף כללי הספק ספקא) כתב: ויען כי דיני ספק ספקא רחבים מני ים, ושום אחד מגדולי הראשונים או מהאחרונים לא ירדו לדיניהם ולא הזכירו הכל באר היטב, ויש בהם עניינים וחילוקים רבים, על כן נראה שאין לנו לבדות שום ספק...
אם פירשו מקצת שלא בפנינו או שהתפזרו והותרו, וחזרו והוקבעו בתערובת, ומכירם, הרי הם מותרים, שכיוון שהותרו שוב אין חוזרים ליאסר כ"כ הפר"ח שם, חכמת אדם (כלל סג או' ז), בינת אדם שם. והוסיף הרב חכמת אדם שכו"ז דווקא שנודע שפירשו קודם שחזרו למקום קביעותם. הא דאמרינן דין קבוע כמחצה על מחצה, הוא דווקא באיסור דאורייתא, אבל אם האיסור הוא מדרבנן בזה אמרינן ספק דרבנן לקולא לכאו' הוא דין פשוט, שיש ללמוד זאת ממ"ש הש"ך (ס"ק טו) שדין קבוע על מחצה ע"מ, הוא נאמר בין לחומרא, ובין לקולא והיינו כגון שיש לנו ט' חנויות מוכרות בשר נבלה ואחת מוכרת בשר שחוטה, שהדין שזה אסור מדין ספק כמחצה על מחצה, ולא מדין רוב, ע"ש. והוסיף הרב כה"ח (או' לו) שכ"כ ג"כ הכנה"ג, פר"ח, מנח"י, פ"ת, לחם הפנים, בית לחם יהודה, חוות דעת, שפתי דעת, חכמת אדם. ולפי"ז הא קיימא לן ספקא...
נחלקו רבותינו האחרונים האם אפשר לומר על חצי בהמה שהיא היתר מאחר שהיא התבטלה ברוב, ועל החצי השני שהוא אסור מאחר שלא התבטל ברוב, או שדין אחד צריך להיות להם ואו שכל הבהמה מותרת או שהיא אסורה, ולהלכה הסכימו הרבה מגדולי האחרונים שיש לדון כל חצי בהמה לפי הדין שלה בפוסקים הובא מעשה (כפי שהובא בתשו' גאוני בתראי סי' יז) בקצב אחד ששחט שבע בהמות בביתו והיו כולם כשרים, והוציא מביתו למקולין שתי בהמות, ועוד חצי בהמה שלישית, והחצי השני נשאר בבית עם הארבע בהמות, ונתערבו הבני מעיים של השבע בהמות ונמצא בהם מחט בבית הכוסות (שהיא טרפה), ואינו יודע מאיזה בהמה שהיא טרפה. ולגבי הארבע חתיכות פשיטא שהם אסורות והם טרפה, ולגבי השתי חתיכות שבבית הם מותרות, והנדון איך דנים את החצי בהמה, האם אומרים שהחצי שבתוך המקולין אסור והחצי שבבית מותר, או שא"א להתיר חצי בהמה...
כתב מרן השו"ע (סי' קי ס"ד) רוב חנויות מוכרות בשר שחוטה, ומיעוט מוכרות בשר נבילה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו מהן לקח, ונתערבה באחרות ואינה ניכרת, בטילה ברוב משום ספק ספיקא. אולם הרמ"א כתב לאסור. ומ"מ כתב הש"ך שבמקום הפסד מרובה וכה"ג יש לסמוך על המקלים היכא שפירש בפנינו ונתערב כתב הרשב"א בתורת הבית הארוך (דף ל ע"ב) שמה שאסרו בלוקח מן הקבוע הוא דווקא שהוא בפני עצמו, אבל [בלקח מהקבוע ואינו יודע מאיזה לקח] והתערבה באחרות ואינה ניכרת בטילה ברוב משום ספק ספקא, והביא ראיה מדאמרי' (זבחים עד.) טבעת של ע"ז שנפלה לק', וכוס של ע"ז שנפל לאוצר מלא כוסות, אע"פ שפירש מהם לפנינו, מ"מ הואיל ונפל לאחרים מותרים, ע"כ. וכ"פ הטור והשו"ע (סי' קי ס"ד). אולם הרמ"א בדרכי משה (או' ה) הביא מהאיסור והיתר הארוך בזה"ל: ולא נהיגין כן, הואיל ונעשה הספק לפנינו הוי...
היכא שלקח ישראל חתיכה מהקבוע והביאה לישראל אחר בשליחותו נראה שאנו דנים את החתיכה כדין קבוע. אולם אם המוכר מדעתו פעמים שלוקח מהקבוע, ובא ישראל וקנה ממנו נחלקו בזה הפוסקים, אולם ממשמעות דברי הרשב"א נראה שיש להתיר מטעם כל דפריש מרובא פריש, וכן נראה עיקר בספר בית יצחק (שער הקבוע סי' טו) הסתפק בדין מי שלקח מהקבוע שבשבילו החתיכה אסורה מהתורה, האם אותה חתיכה מותרת לישראל אחר כיוון שלדידיה מיקרי פירש שלא בפניו, או כיוון שלאותו ישראל שלקח זה אסור היאך יהיה מותר לישראל אחר, וצידד בזה לכאן ולכאן, ונשאר בספק. ובשו"ת דברי חיים מצאנז (ח"ב יו"ד סי' נג) מיפשט פשיטא ליה לאסור, שכ' שאם הקונה מבקש מהמוכר לשלוח לו הסחורה שיש שמערבים בה שומן של דבר אחר, והמוכר שולח לו כפי בקשתו, ודאי דבכה"ג חשיב לוקח מהקבוע, שאין חילוק בין אם הוא לוקח מהקבוע לבין שולח...
דין קבוע על מחצה ע"מ, הוא נאמר בין לחומרא כנ"ל, ובין לקולא והיינו כגון שיש לנו ט' חנויות מוכרות בשר נבלה ואחת מוכרת בשר שחוטה, שהדין שזה אסור מדין ספק כמחצה על מחצה, ולא מדין רוב כ"כ הש"ך (ס"ק טו) שדין קבוע על מחצה ע"מ, הוא נאמר בין לחומרא כנ"ל, ובין לקולא והיינו כגון שיש לנו ט' חנויות מוכרות בשר נבלה ואחת מוכרת בשר שחוטה, שהדין שזה אסור מדין ספק כמחצה על מחצה, ולא מדין רוב, ע"ש. והוסיף הרב כה"ח (או' לו) שכ"כ ג"כ הכנה"ג, פר"ח, מנח"י, פ"ת, לחם הפנים, בית לחם יהודה, חוות דעת, שפתי דעת, חכמת אדם. אולם כתב הרב כה"ח בשם שפתי דעת ומנח"י, שמ"מ יש נפק"מ אם לקח אחד מהם או נפל אחד מהם, ונתערב באחרים דאסור, ואינו ניתר מטעם ספק ספקא, כיוון שמדינא אסור (שיש רוב לאיסור), משא"כ ברוב חנויות של היתר ולקח באחת מהם ונתערבו שמותר מטעם ספק ספיקא (וכמבואר...
לומדים אנו עתה בכולל יו"ד סימן קי, והתחדשו לי שם כמה עניינים, וכן סיכמתי את הדברים בצורה של הלכה ומקורות. וכמובן שיש עוד הרבה להוסיף, ובעז"ה היד נטויה, ואמרתי לצרף את הדברים אולי יהיה בזה תועלת למעיינים, וכמובן שאשמח לכל הערה או הארה, וכמובן כפי שפתחתי אני יודע שיתכן שיש עוד הרבה מה להוסיף, לבאר וכו'. תחילה נתחיל מדיני קבוע, ואח"כ בעז"ה כללי הס"ס, וזה החילי בעזרת צורי וגואלי: באור ובירור כללי ודיני קבוע כמחצה על מחצה נאמר בתורה אחרי רבים להטות ולמדו משם רבותינו דין ביטול ברוב מהתורה (ע' רש"י חולין יב.), אולם כו"ז בסתם חתיכות שהתערבו, אך היכא שהם הגיעו ממקום הקבוע, בזה קיי"ל (פסחים ט:, נדה יח., כתובות טו.) כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, וכגון היכא שיש ט' חנויות שמוכרות בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהם ואינו יודע מאיזה מהם...
חלק עליון