מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מטרף בני עלית (מט ט)
פירש רש"י ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו, וזהו יהודה שנמשל לאריה. והקשה החזקוני הרי בסנהדרין ו: אמר רבי מאיר כל המברך את יהודה [על שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו] הרי זה מנאץ, שנאמר ובוצע ברך נאץ ה'. ואם כן איך בירך יעקב אבינו את יהודה על מה שעלה מטרף והציל את יוסף.
והנה התוס' בסנהדרין שם כתבו, דמהאי טעמא צ"ל דהא דכתיב "מטרף בני עלית" קאי על מעשה תמר, אמנם לדברי רש"י כאן ומקורו מהמדרש עדיין קשה. וצ"ל דמחלוקת תנאים היא בתוספתא ברכות פ"ד, דאיכא למ"ד שזכה יהודה למלוכה משום שהציל את יוסף, ואמרו לו "דיה להצלה שתכפר על המכירה" היינו דכנגד הזכות של ההצלה איכא בזה חטא של מכירה, וממילא אין כאן לא זכות ולא חובה. ומעתה י"ל דהך תנא במדרש דס"ל דנתברך על שהציל את יוסף, ור"מ דס"ל דהמברך את יוסף אינו אלא מנאץ, פליגי בפלוגתא דהני תנאי, [וכ"כ בתוס' השלם דר"מ ס"ל כהך מ"ד בתוספתא], ולר"מ באמת קאי רק על ההצלה מתמר.
ובאופן אחר יש ליישב קושיית החזקוני, דהנה בברכות לא: איתא שהחושד את חבירו בדבר שאין בו צריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו. וממילא יש לומר דכיון שיעקב אבינו חשד מתחילה את יהודה שהרג את יוסף, ובאמת אין בו דבר זה, ממילא צריך לברכו מפני זאת.
וא"כ נמצא שאין כאן סתירה לדברי ר"מ, דדברי ר"מ הם על כל אדם שבא לברך את יהודה מצד עצם המעשה טוב שעשה, ועל זה ס"ל דדיה להצלה שתכפר על המכירה ואין ראוי לברכו מצד מעשה טוב, אבל יעקב אבינו עצמו שפיר ברכו מצד חושד את חבירו בדבר שאין בו. ומדוקדקים היטב דברי רש"י שפירש "ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף", היינו כנ"ל דהברכה שברכו היינו משום שחשד בו ולא משום עצם ההצלה.
מטרף בני עלית (מט ט)
פירש רש"י ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו, וזהו יהודה שנמשל לאריה. והקשה החזקוני הרי בסנהדרין ו: אמר רבי מאיר כל המברך את יהודה [על שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו] הרי זה מנאץ, שנאמר ובוצע ברך נאץ ה'. ואם כן איך בירך יעקב אבינו את יהודה על מה שעלה מטרף והציל את יוסף.
והנה התוס' בסנהדרין שם כתבו, דמהאי טעמא צ"ל דהא דכתיב "מטרף בני עלית" קאי על מעשה תמר, אמנם לדברי רש"י כאן ומקורו מהמדרש עדיין קשה. וצ"ל דמחלוקת תנאים היא בתוספתא ברכות פ"ד, דאיכא למ"ד שזכה יהודה למלוכה משום שהציל את יוסף, ואמרו לו "דיה להצלה שתכפר על המכירה" היינו דכנגד הזכות של ההצלה איכא בזה חטא של מכירה, וממילא אין כאן לא זכות ולא חובה. ומעתה י"ל דהך תנא במדרש דס"ל דנתברך על שהציל את יוסף, ור"מ דס"ל דהמברך את יוסף אינו אלא מנאץ, פליגי בפלוגתא דהני תנאי, [וכ"כ בתוס' השלם דר"מ ס"ל כהך מ"ד בתוספתא], ולר"מ באמת קאי רק על ההצלה מתמר.
ובאופן אחר יש ליישב קושיית החזקוני, דהנה בברכות לא: איתא שהחושד את חבירו בדבר שאין בו צריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו. וממילא יש לומר דכיון שיעקב אבינו חשד מתחילה את יהודה שהרג את יוסף, ובאמת אין בו דבר זה, ממילא צריך לברכו מפני זאת.
וא"כ נמצא שאין כאן סתירה לדברי ר"מ, דדברי ר"מ הם על כל אדם שבא לברך את יהודה מצד עצם המעשה טוב שעשה, ועל זה ס"ל דדיה להצלה שתכפר על המכירה ואין ראוי לברכו מצד מעשה טוב, אבל יעקב אבינו עצמו שפיר ברכו מצד חושד את חבירו בדבר שאין בו. ומדוקדקים היטב דברי רש"י שפירש "ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף", היינו כנ"ל דהברכה שברכו היינו משום שחשד בו ולא משום עצם ההצלה.
