נאמר בפרשה (פ"ט פסוק ג') "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה", ודרשו בלקח טוב (המכונה פסיקתא זוטרתי) פרט לנבלה, וכן יש בפירוש ר' שמואל בן חפני פר' וישלח, והיינו שרק בהמה חיה שאדם המית אותה מותר לאכול, ולא מתה מאליה. והאריך בזה הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות, והביאו בזה האחרונים (עי' הגר"י פערלא על הרס"ג) על הגמ' בחולין צ"ב ע"א-ע"ב, ששלושים מצוות שקיבלו עליהן בני נח, ומקיימים מהם רק שלושה, אחד מהם שאין שוקלין בשר המת במקולין, ופירש רש"י בפי' א' "ואני שמעתי בשר בהמה שמתה מעצמה". והנה הערוגות הבושם הקשה ע"ז קושיות, וכן עוד אחרונים; ובקהלות יעקב חולין סי' ט' כתב שאי"ז מוסכם בתנאים, ובאמת ר"נ גאון בהקדמה לש"ס כתב שיש מוסיפין עד שלושים מצוות לבן נח, וא"כ הברייתא בסנהדרין שמנתה רק שבע אולי חולקת על זה. והנה הערוגות הבושם מקשה על הרמ"ע מפאנו, שהרי מבואר בגמ' חולין ק"א ע"א שאיסור נבילה לא חל על גיד הנשה, והלא זה מוסיף לבן נח, ודוחק לומר שמדובר בהתנבלה בשחיטה, עכ"ד. ולכאורה זה מיושב היטב לרמ"ע לשיטתו בתשובה סי' קכ"ג (צויין בהגהת מהר"ב רנשבורג חולין ק"ג ע"א) שכתב ליישב קושיית התוס' (שם) למה אבר מן החי לא חל על טריפה, והרי זה מוסיף על בן נח; ותירץ, שלא שייך מוסיף מכח בן נח, כיון שהגמ' אומרת שהקב"ה התיר להם את המצוות, וא"כ ה"נ כאן גבי מתה מאליה הרי עמד והתירן. אלא שיל"ע על דבריו בתשובה הנ"ל שהרי גר תושב כן חייב בשבע מצוות, עי' ריטב"א מכות ט' ע"א, וא"כ אם יש גר תושב בעולם, יכול האיסור אבר מן החי על טריפה כי זה מוסיף לגר תושב.
נערך לאחרונה:
