ובדיבור שאח"כ אם גנבת סופך לכחש סופך לשקר צ"ע מה ההבדל בין כחש לשקר,
תורת משה [להחת"ס] ויקרא פרק יט פסוק יא
לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך אני ה' לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. מדרשי חז"ל ופירש"י ידוע אם גנבת סופך לכחש ולשקר ולשבע לשקר.
וצ"ע מה שייך אם כחשת סופך לשקר, והרי המכחש היינו שמכחיש מה שהפקידו חבירו או הלוהו וכדומה, א"כ הרי שתים רעות עשה כחש ושקר, ומה סופו לשקר שייך הכא, וכבר קם לי' בדרבה מיני'. עוד אמרו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת, פשיטא שהנשבע לשקר בשמו הגדול הרי חלל ה'. ותו באידך קרא לא תעשוק את רעך, פירש"י אזהרה לכובש שכר שכיר, א"כ איפכא מבעיא לי', לא תלין פעולת שכיר עד בוקר, ואם תלין סופך לעשוק את רעך היינו שיכבוש שכר שכיר לגמרי. ובילקוט איתא על פסוק לא תגנובו, בן בג בג אומר ראית את שלך בבית חבירך אל תיטול את שלך שלא תתפס כגנב אלא שבור את שיניו ותיטול את שלך ואמור לו שלי נטלתי, מוקי לי' להאי אזהרה שלא יתפוס את שלו מחבירו בסתר בלי רשות ב"ד. וצריך להבין מנא לי' הא, ומדוע לא מפרש כפשוטו שלא יגנוב.
הנה בישוב דקדוקים אלו הארכנו בלימוד הלו"ת, ובכאן לקצר אני צריך, שורש הדברים כי הכופר בכל פטרתי' תורה מלישבע כי חזקה על אדם מישראל שלא יעיז לכפור הכל היכי שחבירו ידע בשקרו, אבל בטוען נאנסו בפקדון שאין חבירו יודע בשקרו חייב לישבע אעפ"י שטוען הכל נאנסו, עיין כל זה בתוס' ב"ק ק"ז ע"א, אמנם כי היכי דלא נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ואיך נאמין לו בשבועה, מסיק אביי פ"ק דב"מ (ו' ע"א) שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו, והנה הכופר בכל וחבירו ידע בשקרו הרי העז איש רשע בפניו, הרי חלל ה', כי שמו בקרב עמו ישראל להיותם ביישנים ולא יעיזו פניהם בזה אעפ"י שיש לו עליו מלוה, שלכן פטרתו התורה משבועה, כי חזקה אין אדם מעיז פניו ואעפ"י שיש לו עליו מלוה ישנה.
וזהו שאמר הכתוב לא תגנובו ליטול את שלך מידו ברמי' ועקיפין ע"י שתכפור בפקדונו משום ספק מלוה ישנה, כי ע"כ תעשה אחד משניהם, או שתבוא לכחש ולומר לא היו דברים מעולם, והייו לא תכחשו, או תשקר לומר נאנסו ובאמת לא נאנסו והיינו לא תשקרו, ואם תשקר ע"כ תעבור על לא תשבעו בשמי לשקר, כי הטוען נאנסו ישבע, ואם תכפור ותכחש וחללת שם אלקיך כי חבירך יודע בשקרך ואתה מעיז פניך לכפור הכל הרי חללת ה', אני ה', פי' המייחד שמו עליכם והו"ל חלול ה' גמור. ואמר לא תעשוק את רעך וגו', עפ"י דאמרינן ר"פ כל הנשבעין בסוגיא דקציצה (מ"ה ע"ב) חזקה על בעה"ב שאינו עובר על בל תלין ע"ש. וזה מבואר בקרא שלא יעשוק לכבוש שכרו כשיש לו עליו מלוה ישנה, ולא תגזול (קאי על השכיר) שהשכיר לא יתבע ממנו יותר מהמגיע עליו, כי חזקה שלא יעבור על בל תלין, הארכתי בזה וישבתי בסוגית הש"ס בזה, ואין כאן מקום להאריך בזה.
