מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה (ו טז)
בגמ' שבת קח. איתא, דשמואל וקרנא היו יושבים על שפת נהר מלכא וכו', אמר ליה שמואל לקרנא גברא רבה אתא ממערבא וכו' זיל תהי ליה אקנקניה [כלומר, בדקהו האם הוא חכם, רש"י], אזל קרנא אשכחיה לרב, אמר ליה מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה, אמר לו דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך - מן המותר בפיך. מנין לדם שהוא אדום, שנאמר ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם. מנין למילה שבאותו מקום, נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו, מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי. אימא לבו דכתיב ומלתם את ערלת לבבכם, אימא אזנו דכתיב הנה ערלה אזנם, דנין ערלתו תמה מערלתו תמה, ואין דנין ערלתו תמה מערלת שאינה תמה. אמר ליה מאי שמך, קרנא. אמר ליה יהא רעוא דתיפוק ליה קרנא בעיניה. ופירש רש"י תיפוק קרנא בעיניה, משום שהבין בו שלנסותו בא.
והקשה בספר אגודות אזוב מדברי שם, למה העניש רב את קרנא על כך שבא לנסותו בדברי תורה. וכתב לבאר לפי מה שהביא שם בשם הגאון רבי אפרים הלוי אב"ד דק"ק קויל זצ"ל, דכמו ד"את" ה' אלקיך תירא מרבה תלמידי חכמים, הכי נמי לא תנסו "את" ה' מרבה תלמידי חכמים, ולכן היה ראוי להיענש שעבר על האיסור לנסות תלמידי חכמים.
ויש לעיין מדוע רק בשאלה הרביעית הקפיד רב וקלל את קרנא. ונראה לומר, דבאמת קשה הרי שמואל שלח את קרנא לנסות את רב, ואם אסור לנסות תלמידי חכמים איך שלחו לעשות כן. אכן הביאור לפי מש"כ הרמב"ם (יסודי התורה פ"י ה"ה), דאסור לנסות את הנביא יותר מדי, אלא אחר שניסו אותו והוחזק לנביא אסור שוב לנסותו ועוברים משום לא תנסו את ה'. א"כ גם לגבי תלמידי חכמים, מתחילה ודאי מותר לנסותו לראות האם הוא בכלל תלמיד חכם, ורק לאחר שהוחזק לתלמיד חכם שוב אסור לנסותו. ולכן עיקר מה ששלח שמואל את קרנא לנסות את רב האם הוא חכם הרי זה מותר, ורק לאחר שרב כבר השיב לו ג' פעמים והוחזק בזה שהוא תלמיד חכם, הקפיד על כך שמנסה אותו יותר מדי.
לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה (ו טז)
בגמ' שבת קח. איתא, דשמואל וקרנא היו יושבים על שפת נהר מלכא וכו', אמר ליה שמואל לקרנא גברא רבה אתא ממערבא וכו' זיל תהי ליה אקנקניה [כלומר, בדקהו האם הוא חכם, רש"י], אזל קרנא אשכחיה לרב, אמר ליה מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה, אמר לו דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך - מן המותר בפיך. מנין לדם שהוא אדום, שנאמר ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם. מנין למילה שבאותו מקום, נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו, מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי. אימא לבו דכתיב ומלתם את ערלת לבבכם, אימא אזנו דכתיב הנה ערלה אזנם, דנין ערלתו תמה מערלתו תמה, ואין דנין ערלתו תמה מערלת שאינה תמה. אמר ליה מאי שמך, קרנא. אמר ליה יהא רעוא דתיפוק ליה קרנא בעיניה. ופירש רש"י תיפוק קרנא בעיניה, משום שהבין בו שלנסותו בא.
והקשה בספר אגודות אזוב מדברי שם, למה העניש רב את קרנא על כך שבא לנסותו בדברי תורה. וכתב לבאר לפי מה שהביא שם בשם הגאון רבי אפרים הלוי אב"ד דק"ק קויל זצ"ל, דכמו ד"את" ה' אלקיך תירא מרבה תלמידי חכמים, הכי נמי לא תנסו "את" ה' מרבה תלמידי חכמים, ולכן היה ראוי להיענש שעבר על האיסור לנסות תלמידי חכמים.
ויש לעיין מדוע רק בשאלה הרביעית הקפיד רב וקלל את קרנא. ונראה לומר, דבאמת קשה הרי שמואל שלח את קרנא לנסות את רב, ואם אסור לנסות תלמידי חכמים איך שלחו לעשות כן. אכן הביאור לפי מש"כ הרמב"ם (יסודי התורה פ"י ה"ה), דאסור לנסות את הנביא יותר מדי, אלא אחר שניסו אותו והוחזק לנביא אסור שוב לנסותו ועוברים משום לא תנסו את ה'. א"כ גם לגבי תלמידי חכמים, מתחילה ודאי מותר לנסותו לראות האם הוא בכלל תלמיד חכם, ורק לאחר שהוחזק לתלמיד חכם שוב אסור לנסותו. ולכן עיקר מה ששלח שמואל את קרנא לנסות את רב האם הוא חכם הרי זה מותר, ורק לאחר שרב כבר השיב לו ג' פעמים והוחזק בזה שהוא תלמיד חכם, הקפיד על כך שמנסה אותו יותר מדי.