להוסיף ולומר נוסח הקדושה של האשכנזים כשמתפלל עמם

[בנימין לוריא]

מישהו שאל אותי, שהוא מתפלל עם אשכנזים בשבת בבוקר, והם אומרים בתפילת שחרית של שבת קדושה יותר ארוכה משלנו, ושאל אם יכול להוסיך את מה שהם אומרים ולומר יחד איתם.
אמרתי לו שבעיקרון אע"פ שהם אומרים "נקדש" וכו', הוא אומר "נקדישך", וכמבואר ביבי"א ח"ו סי' י' אות ד', וכן ביחו"ד ח"ג סי' ו'.
אך הוא שאל אם הוא בכל זאת רוצה להוסיף ולומר איתם, ואפי' את ההתחלה יאמר "נקדישך ונעריצך" ורק אחרי "ברוך כבוד" רוצה להוסיף "ממקומך מלכנו תופיע" וכו', האם יש בדבר בעיה.
מסברא נ"ל לומר שאין בעיה, ואולי גם בצירוף מש"כ מרן בשו"ע בסי' קכ"ה ס"א, שכלל לא אומרים "נקדישך ונעריצך", נ"ל שלא אמור להיות בעיה אם יאמר כמותם, וכי ממה נחשוש? משיחה בטילה בשעת החזרה? מהפסק באמצע הקדושה? נראה לי שאין בעיה בדבר.
מה דעתכם?

 

[א.א]

נ"ל שכת"ר צודק
ומעתיק מיבי"א הנזכר [והבאתי זה בספרי לענין המתפלל עם הש"ץ מילה במילה דצריך לומר כנוסח החזן דווקא]
וז"ל ובענין נוסח הקדושה שאומרים עם הש"צ, הנה גם בס' שבילי דוד (סי' קכה) כתב שאין לשנות מנוסח המקום, ולכן אשכנזי שמתפלל אצל ספרדים תפלת מוסף, לא יאמר נקדישך כמנהגו, אלא צריך לומר כתר כנוסח ספרד, שאל"כ הרי הוא כעונה קדושה ביחיד. ע"ש. ולפ"ז גם ספרדי שמתפלל עם האשכנזים לא ישנה מהנוסח שלהם, ויאמר נקדש את שמך בעולמך וכו', ובמוסף יאמר נקדישך ונעריצך. אבל לפעד"נ שאין זה מוכרח, שעיקר קדושה קדוש וברוך, וי"א גם ימלוך, והשאר הקדמת דברים בעלמא, ואינם מכלל חובת הקדושה, ולכן כשמפסיק בק"ש וברכותיה לקדושה, אינו עונה עם הצבור אלא קדוש וברוך, וכמ"ש הלחם חמודות (פרק היה קורא אות כג), וכ"כ המג"א (סי' סו סק"ו) וכל האחרונים שם. ואינו אומר נקדישך ונעריצך או כתר וכו', וע' בשו"ת תורת יקותיאל (סי' לה) שאף בבין הפרקים לא יאמר נקדישך ונעריצך ולא יענה רק קדוש וברוך. ע"ש. וא"כ אף אם יאמר כנוסח שנהגו בו אבותיו, לא נחשב כאומר קדושה ביחיד, כיון שפסוקי הקדושה קדוש וברוך שוים לכל הצבור. לכן נראה שיאמר נקדישך ונעריצך וכן כתר יתנו לך וכו' כמנהגו. וע' בשו"ת אגרות משה (סי' כג) הנ"ל. ע"ש. וכ"ו עכ"ל.