אולי באמת כדאי להעלות רשימה מסודרת של כל המוקדים בארץ.
לוח ברכות מפואר ע"פ פסקי מרן זיע"א ומרן הראש"ל שליט"א
- Thread starter אברך מבני ברק
- תאריך התחלה
- צופים 12
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
אני מצרף את שאר המספרים לשאר המקומות בארץ:
בני ברק - 0527116030
0548455829
אלעד - 0533192798
ירושלים - שופס מורשת מרן
0527116511
ביתר עלית - 0533104659
פתח תקווה - 0527699111
אשדוד - 0548455829
צפון - 0556722516
אי"ה משבוע הבא בבית שמש ובעוד מקומות, בעז"ה נעדכן
בכל עניין שקשור ללוח או למקומות הפצה, או מי שמעוניין להיות נציג - 0556722516
בני ברק - 0527116030
0548455829
אלעד - 0533192798
ירושלים - שופס מורשת מרן
0527116511
ביתר עלית - 0533104659
פתח תקווה - 0527699111
אשדוד - 0548455829
צפון - 0556722516
אי"ה משבוע הבא בבית שמש ובעוד מקומות, בעז"ה נעדכן
בכל עניין שקשור ללוח או למקומות הפצה, או מי שמעוניין להיות נציג - 0556722516
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
חדש/ מהיום ניתן להשיג גם בטבריה - 0556722516
שאלה: על קידס צ'יפס כתוב (בלוח) שמברכים האדמה, ולכאורה זה דומה לפירה מאבקת תפו"א שברכתו שהכל?
תשובה: אחר הבירור עם עורך הלוח התברר שזה ט"ס, ותוקן למהדורות הבאות.
תשובה: אחר הבירור עם עורך הלוח התברר שזה ט"ס, ותוקן למהדורות הבאות.
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
גם בהסכמה של מו"ר ללוח היה מופיע פיסקא זו, ואמרתי לרב שכל התהליך הוא אותו דבר אחרי בדיקה עם המפעלים וחכמים שהתעסקו בנושא, והרב הוריד לי מהסכמה את פיסקא זו, ודע לך.
אכן, כך גם נכתב במכתב שהובא כאן השנה.
יוסף דהן
Well-known member
במכתב מתאריך שלאחר ההסכמה ללוח עולה שיש לברך במבה אדומהשהכל כמו שכתב בשורה האחרונה
ומה שכתב באמצע צ''ע לכאו'
- "א חשון התשפ"ב
27/10/21 - 1629 צפיות
- תשהשיב לשואליו מרן הראשון לציון והרה"ר לישראל נשיא הרבנות הראשית
הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א ככתבם וכלשונם
לכבוד היקר והנעלה,
שלום רב,
מה ששאל מה מברכים על במבה ששמע שישנם כמה דעות בזה, וישנם כמה מורי הוראה שמורים לברך שהכל, כיון שהוא קמח תירס והשתנה צורתו וטעמו?
אותם מורי הוראה אינם יודעים את המציאות, הבמבה אינה עשויה מקמח תירס וכפי שהארכנו לבאר בכמה מקומות שעשיית הבמבה היא מגרגירים שעשויים לשם כך, אותם הגרגירים של הפפקורן, שמנפחים אותם ומוסיפים להם מרכיבים, ואינם ראויים לאכילה אלא על ידי ריסוק. וכיון שלא ראויים לאכילה אלא בדרך זו ברכת הבמבה בורא פרי האדמה, כמ"ש בכיו"ב כמה פוסקים כדלהלן, ובעבר ביקרתי במפעלי אוסם, וראיתי שעושים את הבמבה מגרגירי תירס המיוחדים לכך, שאינם ראויים לאכילה אלא על ידי ריסוק או ניפוח, ולכן יש לברך עליהם בורא פרי האדמה.
בשאר המפעלים לא ביקרתי, אך נאמר לי, שאי אפשר לטחון את גרגירי התירס ולנפח שיהיה במבה, אלא מאותו זן של הפפקורן, וממילא בכל החברות כולם צריך לברך על זה בורא פרי האדמה. וראה בעין יצחק חלק ב' כללי ספק ברכות, ובשלחן המערכת מערכת ב'. ערך בורא פרי האדמה, שהארכנו לבאר דין זה, שדין הבמבה שונה מדין רסק פירות או ירקות, וכמה חכמים צעירים בדורינו לא ירדו לחילוק זה, כמו ברכת ה', וחשבו לדמות דבר זה לפירות מרוסקים. אולם המעיין בדברי רבינו ירוחם, יראה, שכל שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י ריסוק או ניפוח, אין ברכתו משתנית. ולכן מברכים על הפפקורן בורא פרי האדמה. והבמבה א"א לעשותה אלא מהסוג של התירס היבש, שהוא גרגירי פפקורן, וגרגירים אלה לא ניתן לאוכלם אלא ע"י ריסוק או ניפוח, ולא כמות שהן. ולכן ברכתם בורא פרי האדמה. דהכי אורחייהו. ומ"ש מרן אאמו"ר עט"ר זיע"א הכ"מ בהסכמה להל"ב שיש לברך על כיו"ב שהכל, בזמנו אמר לי מרן אאמו"ר, שאחי אמר לו שהטעם שכתבנו לברך על זה האדמה הוא מפני שמורגש טעם התירס, וכיון שהוכיח לו שאין טעם התירס נרגש, ולכן כתב מה שכתב. אבל לאחר שראה שוב את מקורות ההלכה שכתבנו, וקרא שוב דברי רבינו ירוחם ודברי תרומת הדשן סימן כט, כס"מ והגר"ז, והמשנ"ב, והח"א כלל נא, ועוד אחרונים, שכל שא"א לאוכלו אלא ע"י ריסוק ברכתו בפה"א. הסכים עמנו לברך על הבמבה בפה"א, וכן נהג בעצמו ובירך בפנינו כמה פעמים על הבמבה בפה"א. וכמובן שכך יש לנהוג הלכה ולמעשה.
בענין הברכה על במבה נוגט ובמבה אדומה, הנה כל במבה נעשית מגרגירי תירס קשים, מהסוג של פפקורן, והברכה היא בורא פרי האדמה, ויש לבדוק עם נותני הכשרות אם אכן במבה נוגט וכדומה מיוצרים ג"כ מהסוג של גרגירי התירס הנז', המתנפחים בחום התנור, ואינם ראויים לאכילה כמות שהן. שבאופן כזה ברכתם האדמה. ומה שאחי שליט"א חלק על דברינו, חבל מאד שלא קרא את כל הנימוקים שלנו והזדרז לחלוק ולזרוע בלבול בצבור. ואם היה קורא את כל הנימוקים שלנו בודאי היה מודה שיש לברך הבמבה האדמה, ולא היה נמשך אחר רבני כסא רחמים. וגם מרן אאמו"ר זצוק"ל, וכן הגרי"ש אלישיב, הורו לברך על הבמבה בורא פרי האדמה. ונימוקי מסקנת ההלכה בזה, נתבארו בארוכה בספר עין יצחק חלק ב' כללי ספק ברכות. ובשלחן המערכת חלק א' ערך בורא פרי האדמה.
ושם נתבאר, שבמקום שנחלקו הפוסקים איזו ברכה לברך לכתחילה, שהכל או העץ או האדמה, ולדברי הכל אם בירך הברכה המבוררת לא הויא ברכה לבטלה בדיעבד, שהרי לא הוציא שקר בברכתו, לא שייך לומר בכהאי גוונא ספק ברכות להקל, ובזה סמכינן על דעת רוב הפוסקים שפסקו לברך הברכה המבוררת יותר. שכיון שלדברי הכל יצא ידי חובה באותה ברכה, ואינה ברכה לבטלה, עדיף לנהוג כדעת רוב הפוסקים ולברך הברכה המבוררת. וכל שכן אם מרן השלחן ערוך פסק לברך העץ או האדמה, ולדעת החולקים אינה ברכה לבטלה, הדרינן לכללא דקבלנו הוראות מרן, שרק במקום ספק ברכה לבטלה אין אנו הולכים אחר הוראות מרן. וכבר כתב רבי דוד אבודרהם, בתחלת הלכות ברכות, דמה שאמרו כל הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה כאילו מעל, היינו שבירך ברכה שאינה ראויה, כגון שהכל, דגם זה בכלל כאילו מעל.
וע' להמג"א (סי' רו סק"א) שכתב בזה"ל: נ"ל שאותן הגדלים על האילן, ומברך בורא פרי האדמה משום שלא נגמר הפרי, או משום שאינן עיקר הפרי, אם בירך בורא פרי העץ יצא. והעתיקו דבריו האחרונים.
וכן כתב בברכת יוסף ידיד חלק ב' (דף כב ע"ב), דבכהאי גוונא ליכא למיחש לספק ברכות. ע"ש.
ובחיי אדם (כלל נא סימן יב) כתב, שדבר שברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, רק מחמת שנתרסק או מחמת שאינו עיקר הפרי או שלא נגמר הפרי, ירד ממעלתו ומברכים עליו בתחלה שהכל, מכל מקום בדיעבד אם בירך עליו ברכתו הראויה לאותו מין, יצא. ע"ש. [ועיין ברמ"א סימן רב סעיף ז]. וכן פסק בשו"ת שער אשר אורח חיים (סימן ו' בד"ה והנה), שהעיקר לדינא כדעת מרן ז"ל.
וכפי שכתבנו התירס שממנו עושים את הבמבה הוא זן מיוחד שנזרע לצורך הבמבה. ואינו התירס הרגיל, וכיון שאינו ראוי לאכילה בפני עצמו, ורק אחרי הריסוק או הניפוח [פופקורן] נעשה ראוי לאכילה, אין ברכתו משתנית. ויסוד הדברים מדברי רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב ט"ז ח"ב דף קמג:) שכתב: קורא שהוא מלולב שהוא רך וכו' מברכים שהכל, שאין אנשים נוטעים אותם על דעת לאכלם כך, אלא כשיגמרו הפרי. אבל אם היו נוטעים אותם האנשים על דעת לאוכלן כך רכין, כמו מין אילן שנוטעים אותו על דעת לאכול העלין ותמרות רכין, מברך בורא פרי האדמה. ע"כ. ולפ"ז גם לגבי במבה, מאחר שנעשית של תירס, ולא מהתירס הרגיל, ונוטעים זן זה לשם ריסוקו או ניפוחו, ולא אכילתו בפני עצמו, וגרגירי התירס קשים ביותר שאינם ראויים לאכילה כלל קודם הריסוק [או הניפוח שנעשה פופקורן], לכן ברכתו האדמה.
ומה שיש שקישרו את הדברים למחלוקת בין תמרים שמיעכן, כבר כתבנו שלא שמו לב שאין זה קשור כלל למחלוקת בדין תמרים שמיעכן, דהכא גם להחולקים כיון שדרכו רק בריסוק, וא"א לאוכלו בפני עצמו, שזה סוג מיוחד של גרגירים קשים שא"א לאוכלם בפני עצמן, חשיב במילתייהו קאי גם אחר הריסוק, ולא שמו לב לדברי רבינו ירוחם הנ"ל, וכן מבואר בתרומת הדשן (סי' כט) שכתב, דבשמים כתושים בדבש, דכיון דאורחייהו בהכי לכתוש ולשחוק הבשמים, מש"ה חשיבי קיימי במילתייהו, משא"כ בדבר אחר שאין דרכו להיות תדיר מעוך ומרוסק". ע"כ. ומבואר להדיא דכל דבר שדרכו להיות מעוך ומרוסק, כמו זן התירס שנזרע לשם הבמבה, ברכתו בורא פרי האדמה.
וכן משמע מהחיי אדם (כלל נא ס"י) שכתב, אין מברכים העץ אלא כשניכר במקצת שהוא פרי, אבל אם ריסקו עד שאינו ניכר כלל מה הוא, מברכים שהכל. ואם רוב דרך אכילת אותן פירות הוא ע"י ריסוק, אף לכתחלה מברך ברכתו הראויה. ע"כ. וכן משמע מדברי ש"ע הגר"ז בכמה דוכתי בהל' ברכות, דכל שהדרך על ידי ריסוק, אין ברכתו משתנית. וכן משמע במג"א (סימן ר"ב ס"ק י"ח) שכתב לגבי בשמים שחוקים, דכיון שהדרך הוא לכתוש ולשחוק, הרי הם חשובים כקיימי במילתייהו.
וכן הוא במשנ"ב בסימן רג (ס"ק יב) "דדרך הבשמים לכתוש באופן זה". ע"כ. וע"ש בשעה"צ (ס"ק יט) שכתב, שאינו דומה למה שמבואר בסימן ר"ד (ס"ק נ"ב) דצריך שיהא ניכר מהותו ותארו, דהכא לענין הבשמים שדרכן בכך מודו כולי עלמא, והיינו, אפילו לדעת הרמ"א בהגה"ה גבי תמרים שמיעכן (בסימן ר"ב ס"ז), וכמבואר בהדיא בתרוה"ד הנ"ל. וכן משמע עוד במשנה ברורה (סימן רב ס"ק מד) דאם רוב דרך אכילת אותן פירות הוא ע"י ריסוק, אף לכתחלה מברך ברכתו הראויה, בין לענין פה"ע או פרי האדמה.
ואברכי כסא רחמים לא רצו להבין את הדברים הנ"ל, והוציאו חוברות וגרמו בלבול בכך שיש שנמשכו אחר דבריהם. ולדעתם לא יתכן בעולם שהרב ברכת ה' יטעה. ובאמת דאחר שפסק לברך האדמה על פפקורן, היאך פסק לברך על הבמבה שהכל. והרי גרעיני התירס של הבמבה נזרעים במיוחד לצורך במבה, לא ראויים לאכילה רק באופן כזה, זה זן מיוחד שזורעים לשם הבמבה, ורבינו ירוחם כתב שאם זורעים במיוחד לצורך ריסוקו ברכתו האדמה. וכדין גרעיני אבטיח וגרעיני חמניות בזמנינו. והוא עצמו פסק לברך על גרעינים כאלה האדמה.
ומה שדייק מהריטב"א בפ"ג מהל' ברכות הי"ב, פשוט שלא הבין דברי הריטב"א, שם מדבר על כל מטבע ברכה שהפקיעו חכמים שם פרי מהברכה, ובזה אמר שאם בירך בורא פרי האדמה על הלחם לא יצא, אבל לא דיבר על שינוי במהות, אלא על שינוי במטבע הברכה. ואין לזה קשר לבמבה. וגם מה שהביא ראיה מרבינו יונה, אין זה ענין לבמבה אחר שרבינו ירוחם כותב שאם נטע למטרה שיעשו בו דבר אחר, מברכים עליו בורא פרי האדמה. והרבה נהגו לברך עליו שהכל, מפני שאינם יודעים שהוא נעשה מזן מיוחד של תירס הנזרע במיוחד לשם הבמבה. וגם אין עושים את הבמבה כעיסה עם תערובת מרובה של דברים אחרים, אלא רובו ככולו הוא מגרגירי תירס דקים כמות שהן, המתנפחים בחום התנור. [ועדותי נאמנה דחזי הוית למרן אאמו"ר זיע"א בליל פסח [תשס"ו] שבירך על הבמבה בפרהסיא "בורא פרי האדמה". וראה במה שכתבנו בירחון יתד המאיר תמוז תשס"ה. ושם דחינו דברי הסוברים לברך על במבה שהכל. וע"ע באורך בספר אבא באהל ביתי, וכיו"ב ראה בילקו"י דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תכב, ובמילואים שבסוף הספר].
ובמבה אדומה ניכר עליה שאינה עשויה מגרגירי תירס מנופחים, ולכן נראה לברך עליה שהכל נהיה בדברו.
יוסף דהן
Well-known member
תשובה:
מחלוקת
לדעת הליכות ברכות מזונות
ולדעת הרה''ג ר' שמעון ללוש אדמה
ולדעת ברכה נאמנה תלוי
שלום וברכה לידידי מזכה הרבים הרב יוסף שליט"א
לענין ברכת הבמבה עם קרם עוגיות. לא שמעתי על זה. וכפי הנראה אם עשו כך מן הסתם העוגיות שבמרקם הם מהמשובחות [כדוגמת עוגיות אוראו (-בלי להכנס לנושא הכשרותי שלהם)]. א"כ באים לתת טעם משובח למוצר לאכילתו לשילוב, וכדוגמת הקבוקים, ויש לברך מזונות.
אלא שצריך לברר אודות אתו מרקם על פי השו"ע (רח ז) אם נעשה סמיך אכן יברך מזונות אך אם נעשה נוזלי שאז ברכת המרקם שהכל ובא להכשיר את התירס של הבמבה באופן זה יברך מה שהוא רגיל לברך על הבמבה.
בברכה רבה לכבוד התורה ולומדיה
וששאלתי את הגאון הרב אושרי כמדומה השיב לי שזה דומה לזה:
שאלה: מה מברכים על שוקולד של חברת "עלית" עם שברי עוגיות?
תשובה: הנה מרן כתב בסי' רח (ס"ב) שאם נתנו בעיסה חמשת מיני דגן וכוונתם לתת טעם בעיסה, החמשת מיני דגן הם עיקר אפילו שהם מיעוט בעיסה. אבל אם נתנו את החמשת מיני דגן בכדי לדבק את העיסה (כמו שעושים קציצות בשר ושמים קמח כדי להדביק הבשר) מברכים על הרוב והחמשת מיני דגן הוא טפל. ע"כ.
והנה במדריך לעדה החרדית כתבו הרבנים שם דכיון דבעינן שיהיה טעם דגן בעיסה כמבואר בש"ע סי' רח (ס"ט) וקשה לעמוד בזה ואם יש בו כ - 30% ממין הדגן טעמו ודאי נרגש ואם הוא פחות מ - 10% ודאי אין טעמו נרגש. ע"ש. ובשם חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל שמעתי דבעינן 17% קמח שאז נותן טעם וכמו שמצינו בכהאי גוונא לגבי יין לדעת הרמ"א ודעימיה. ונראה בודאי שכל כוונתם שלא טועמים כל כך טעם דגן אבל באופן שטועם בהדיא טעם דגן כגון שטועם המיני דגן לא צריך לברר מה כמות הקמח שיש בתוך העיסה שבודאי טעמם נרגש. ואם אכן נרגש טעם העוגיות יברך בורא מיני מזונות. ואמנם, הנה מלבד שכמות העוגיות בשוקולד זה היא מזערית וכפי הנכתב על העטיפה שהיא 4% (ויש שהם 10%). נוסף על כך, גם אין טעם עוגיות כלל, בגלל הכמות הקטנה של העוגיות, טעם השוקולד גובר על העוגיות עד שלא נרגש טעמם. ולכן, נראה בודאי, שיש לברך שוקולד זה עם שברי עוגיות "שהכל נהיה בדברו".
שאלה: אדם מוגבל שאינו יכול להניח תפלין ויש לו עובד זר שהוא גוי האם יכול הגוי להניח לו תפלין (המדובר שאין מי שיניח לו תפלין אלא: או שלא יניח או שיניח לו הגוי).
תשובה: הנה דנו באחרונים האם העיקר שהתפלין יהיו מונחות עליו ואם כן אין נפקא מינא מי יניחם. או צריך שיניחם לו אדם שגם הוא חייב בתפלין ולכן גוי אשה וקטן לא יוכלו להניח לגדול תפלין. והעלו רוב ככל האחרונים שהעיקר הוא שיהיו תפלין מונחות עליו (ראה בקובץ דרכי הוראה חלק יא עמ' מח שאסף דברי האחרונים בזה והביא ראיות שדי בכך שיהיו מונחים עליו התפלין ולא משנה מי הניחם). ולכן להלכה אם אין יהודי שיניח לאדם מוגבל תפלין יכול להניח לו גוי את התפלין. אם יש ביכולתו של האדם שמוגבל לברך, יברך, ואם אין ביכולתו לברך שהוא מוגבל בדיבור יניח לו הגוי התפלין בלא שיברך היהודי, שברכות אינם מעכבות.
כתב וערך:
הרה"ג אושרי אזולאי שליט"א
מו"צ ראש כולל ורב קהילה בגבעת זאב
אני לא בטוח שזה מחלוקת... נראה לי שזה פשוט תלוי במציאות. אם זה רק קרם, אז לכו"ע זה האדמה (או שהכל...), ואם זה עם עוגיות, אז לכו"ע זה מזונות.
יוסף דהן
Well-known member
ה
הרב מלכא בודק למעשה במוצרים ואיך שיהיה הוא כתב מזונות לכן אני לא חושב שהדבר תלוי
יוסף דהן
Well-known member
היביע אומר או בחזו''ע כתב לגבי פרי שסחטתי ואז מימיו נקראים פנים חדשות שצריך לברך שהכל
אך כאן זה לא נוזל אלא קרוש ואולי לא נחשב פנים חדשות
מסברא אני כותב
יוסף דהן
Well-known member
ולגבי איס עוגיות הרב מלכא מחלק בין מעוך לגמרי לבין ניכר קצת שרק אז מזונות וכאן לא חילק
ש''מ
ש''מ
מחילה להבא
דבק בתורת מרן
Active member
זאת אומרת שעל במבה אדומה לסמקנא אדמה?
כי יש בידי מכתבים שהרב ענה לשואלים שזה אדמה, ואח"כ יצאו שמועות שהרב אמר שהכל, ומאז לא בררתי את הנושא
אשמח לדעת בבירור מה אמר הרב ומה בדקת בתהליך
תודה מראש
דבק בתורת מרן
Active member
כיהודה ועוד לקרא, כתבתי תשובה בעניין הבמבה, והבאתי עדות מכלי ראשון של כמה מתלמידי הרב יהודה מועלם מראשי ישיבת פורת יוסף (שלצערי אינם הולכים ע"פ שיטת מרן רבנו עובדיה יוסף) ואמרו לי שכך היה מעשה:
"כל יום שישי היו מביאים לשיעור מיני ממתקים (מאחר והבחורים היו עייפים מליל שישי [וידועה דעת הרב יצחק יוסף שלפעמים זה גורם לביטול תורה, אלא שבישיבה נוהגים כן ע"פ צוואתו של הרב יהודה צדקה שחירף ע"ז נפש, וכתב לבניו להמשיך בליל שישי בכל הכח]) וכשהביאו לפניו במבה שאלו תלמידיו מה לברך עליה, וענה להם אדמה, ועשה מעשה בפניהם".
וכן יש משמעות מדברי הרשב"א ובכף החיים, וגם במשנ"ב כתב בדין פת הנעשית מתירס לעופות (הוא כותב מילה בלעז, אבל הפירוש שלה הוא תירס) שיש מח' אם לברך על פת כזו אדמה ומשמע שלכו"ע על במבה אדמה.
אברך מבני ברק
Well-known member
מרן שליט"א אמר לנו אדמה!
