לחם עוני ומצה עשירה

[בנימין לוריא]

למה אומרים "לחם עוני" ו"מצה עשירה" ולא אומרים גם "לחם עושר" או "מצה ענייה"?

 

[לשמור ולעשות]

כי לחם עושר זה חמץ ומצה עניה זו מצה רגילה
דהיינו לחם עוני בא להבדיל מלחם רגיל ומצה עשירה בא להבדיל ממצה רגילה

 

[בנימין לוריא]

למה בעצם קוראים ללחם עוני "לחם עוני"? (בפשטות הלשון)
הגמ' (פסחים קטו: ) אומרת: "לחם שעונין עליו דברים", אבל זה לא פשט של הלשון אלא זה כעין ווארט ואסמכתא. "עוני" זה לא לשון "ענייה" אלא לשון "עניות".
הגמ' כותבת שם עוד שכתוב "לחם עני", "מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה", אך זה לא מסביר למה הלחם נקרא "לחם עוני" אלא למה בליל הסדר חוצים את המצה האמצעית.
(אגב, מעניין להבין מה הכוונה שדרכו של עני בפרוסה, אפשר להסביר שכשעני מבקש צדקה נותנים לו פרוסה ממה שיש להם וממילא דרכו לאכול רק פרוסה, ואפשר להסביר שהעני שומר את הכיכר מאתמול ואוכל כיכר פרוסה, בשונה מהעני שיכול כל יום לבצוע על כיכר חדשה).
דבר נוסף כותבת הגמ' שם (קטז.): "מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן נמי הוא מסיק ואשתו אופה", ואמנם עדיין זה לא מדבר על עצם הלחם אלא על אופן ההכנה שלו.
(גם צריך לדעת מה הסיבה שעני מסיק ואשתו אופה. הלחם עוני נעשה בצורה כזו בכדי שלא יחמיץ, אבל מה הסיבה שהעני גם נוהג כן? אולי מכיון שאין לו הרבה עצים להסיק את התנור ואם יתעכב אז יגמרו כל העצים).
אפשר גם להסביר שנקרא "לחם עוני" כיון שהוא עשוי רק מקמח ומים שהם זולים ועניים יכולים לקנותם, בשונה מ"מצה עשירה" שעשוי מקמח ויין וכד' שאין העניים יכולים לקנותם ורק העשירים יכולים ללוש קמח עם מי פירות.
אולי גם לשון "עשירה" זה בגלל עצם ההתפחה, ו"עוני" זה מכיון שהמצה היא דקה וקטנה ולא גדולה ותפוחה. (כמו שאומרים "בר עשיר"...)