שלום וברכה
מותר לטאטא בשבת חצר שמרוצף באבנים משתלבות (כשאינו מטאטא בפעמים הראשונות אחר שהניח הריצוף, שאז פסיק רישיה דניחא ליה ההשוואת גומות באבנים משתלבות), אולם אם יש חלל בין האבנים המשתלבות ונוח לו במילוי העפר בינהם, אין להתיר לטאטא באופן זה אבנים משתלבות.
מרן בשולחן ערוך (סימן שלז סעיף ב) כתב אסור לכבד הבית, אלא אם כן הקרקע מרוצף. ויש מתירין אפילו אינו מרוצף.
והרמ"א כתב ויש מחמירין אפילו במרוצף (טור בשם ר"י, ומרדכי ריש פרק כל הכלים, ור' ירוחם חי"ג וסמ"ג וסה"ת), וכן נוהגין ואין לשנות. מיהו, ע"י עכו"ם מותר (רבינו ירוחם חי"ג).
והסביר במשנה ברורה (שם ס"ק ו) דמזיז עפר ממקומו גם משוה הגומות בכיבודו שמתמלאין הגומות שבבית מהעפר והוי בנין ואף על גב דאינו מתכוין לאשויי גומות אפילו הכי אסור דפסיק רישא הוא, ויש אומרים דחיישינן שמא מתוך טרדתו לכבד וליפות הקרקע ישכח וישוה הגומות במתכוין, ושם (ס"ק ט) טעם הרמ"א שאוסר דגזרינן מרוצף אטו אינו מרוצף.
ובביאור הלכה (שם ד"ה ויש מחמירין) כתב הוא מסה"ת והעתיקו בט"ז והנה לפ"ז אם כל בתי העיר או עכ"פ רובם [ריב"ש] מרוצפים באבנים או בלבנים [וכ"ש אם הם מכוסים בקרשים] אפשר דמותר לכבד דלא גזרו על רובה מפני מיעוטה ולא על עיר זו מפני עיר אחרת וכו', אולם יש עוד סברא אחרת בסה"ת שם דבין הרובדים [היינו בין השורות שבין אבן לאבן] יש חשש דאשויי גומות אף במרוצפין, וסברא זו נזכרת ג"כ לחד תירוצא בתוס' צ"ה ד"ה שרא זילחא לענין הדחה [אך לא נזכר בדבריהם לענין כיבוד] ולא אדע מה יענו בסוגיא דדף קנ"א ע"ב דמשני התם קרקע בקרקע מיחלף דמוכח משם דבמרוצף לא שייך כלל אשויי גומות ורק מצד מיחלף, ואולי י"ל דשם התקרה של מרחץ נעשה מקרשים שמהודקין היטב זה לזה, ומשא"כ באבנים [ומרש"י שם והרמב"ם בפכ"ג מוכח דגם באבנים במרוצף לא שייך אשויי גומות] ולפ"ז כשבתי העיר כולם או רובם מרוצפים בקרשים אין להחמיר במרוצפים, ובפרט אם נתכבד מע"ש יש לצרף לזה ג"כ סברת הראב"ד המובא בב"י דס"ל דאפילו באינו מרוצף לאו פ"ר הוא, אך מ"מ אין דבר זה ברור עדיין דאפשר דהמנהג שהביא הרמ"א שנוהגין להחמיר בזה באיסור כיבוד נתיסד מימי קדמונים משום דחששו לאיסור טלטול מוקצה שמצוי להיות על הקרקע עצמות וקליפין שאינם ראויים למאכל בהמה, וכן משמע קצת ברי"ו חי"ג ובב"ח ע"ש, ולפ"ז בכל גווני אסור אולם מדסיים הרמ"א הטעם להקל בכנף אווז משום דהוא דבר קל ואינו משוה גומות, משמע מיניה דהטעם של המנהג שנהגו להחמיר הוא משום אשויי גומות, ולפ"ז אין להחמיר בשכל בתי העיר מרוצף ובפרט אם נתכבד הבית מע"ש וכנ"ל, וגם לאיסור מוקצה אין לחוש אחד משום מה דכתב הרשב"א דמותר לפנותם משום דהוי כגרף של רעי ועוד דהו"ל טלטול מהצד ע"י ד"א לצורך שבת, וכמו שכתבו האחרונים. והנה כ"ז שייך רק לענין איסור אשויי גומות או מוקצה דלית בזה, אבל יש עוד חשש אחר משום מה שכתב השה"ג והובא ברמ"א דמשתבר הקסמים וכן ה"ה ענפי האילנות שבזמנינו [שקורין בעזע"ם] ואין להתיר אלא במכבדת של ענפי תמרה הרכים שנכפפים ואין משתברים, כמו שכתב בשה"ג וה"ה במה שקורין [בארש"ט] שהוא ג"כ דבר רך אבל בענפי האילנות יש חשש שבירה, אכן לפי מה שפקפקו כמה אחרונים על דברי השה"ג שהביא הרמ"א גם בענפי אילנות אין להחמיר בשכל בתי העיר מרוצף. היוצא מכל זה דאם כל בתי העיר או עכ"פ רובם מרוצפים בקרשים ובפרט אם נתכבד הבית ג"כ מע"ש ורוצה עתה לכבד הבית בענפי תמרה הרכים או במה שאנו קורין בארש"ט בודאי אין להחמיר [ומספר כלכלת שבת משמע דבבארש"ט מותר, אפילו באינו מרוצף שמשוה בארש"ט לכנף אווז ועיין מה שכתבנו לקמי'] ובענפי האילן שבזמנינו אין ההיתר ברור כ"כ משום חשש שבירת הקיסמים וכמש"כ הרמ"א, ומ"מ מי שמיקל בזה אין למחות בידו דכמה אחרונים מפקפקין ע"ז. וכנ"ל. ע"כ.
ובילקוט יוסף (שבת ה עמוד סב) כתב להתיר וז"ל: הספרדים ההולכים בעקבות הוראות מרן השלחן ערוך מותר להם לכבד בית מרוצף בשבת במטאטא כדרכם בחול. ואפילו במטאטא העשוי מענפי אילן יבשים שאינם נכפפים, ובודאי נשבר מהם בעת הטיטוי, אפשר להקל. אבל בקרקע שאינה מרוצפת אין להקל אלא על - ידי גוי. ולדעת הרמ"א יש להחמיר שלא לטאטאות את הבית אפילו במרוצף. אבל על ידי גוי יש להקל בכל ענין, בין בבית מרוצף ובין בבית שאינו מרוצף. ויש אומרים שגם לאשכנזים יש להקל לטאטאות את הבית במטאטא מברשת שאינו עשוי מקש, אף על - ידי ישראל, ואין לחוש שמא יבואו לטאטאות בית שאינו מרוצף ואז ישוו גומות, דכיון שבזמן הזה כל הבתים שבעיר הם מרוצפים אין לגזור בית מרוצף אטו בית שאינו מרוצף. וכן עיקר. ע"כ.
ובפסקי תשובות (שם אות ז) כתב כהיום שכל בתי העיר מרוצפים, נוהגין להתיר לטאטא ולכבד חדרי הבית והמרפסות בשבת ויום טוב, ואין הבדל באיזה סוג ריצוף מרוצף הבית, ואין לחשוש לרובדים (ההפסקות והמרווחים) שבין המרצפות, כי מעט הוא ואין מתכוין לאשוויי גומות דשם, ואינו פס"ר לכך - ערוה"ש (שם) ושאר אחרונים (ובביה"ל מצריך שיהא לכתחילה נתכבד בערב שבת ג"כ, כדי שלא יהיה פסיק רישא לאשוויי גומות, אך בזמנינו שהמרצפות נעשים במקצועיות רבה וכמעט שאין ריווח ביניהם, אין מקום לחשוש כלל).
ובענין חצר הסמוכה לבית, שגם בזמנינו מצוי הרבה חצירות שבחלקם אינן מרוצפות, נתחבטו פוסקי זמנינו בדינו, והמקילין לטאטא את החלק המרוצף שבחצר יש להם על מי לסמוך, ובפרט בסוכה שעשה בחצירו הצמוד לבית (כשמרוצף שם, או יש שם משטח פי וי סי וכדומה).
והמקילין לטאטא גם מדרכות ושבילים המרוצפים שסמוך לביתם אין למחות בידם, כי בזמנינו רוב הרחובות והמדרכות והשבילין בערים הגדולות המיועדים להילוך בני אדם מרוצפים המה. ובהערה (שם) כתב ע' שו"ת מחזה אליהו סי' ס"ח (אות י"ז), ס' ארחות שבת פי"ח הערה ע"ג. אמנם יש לציין ולהדגיש כי במקומות שיש ריצוף ע"י 'אבנים משתלבות', כשנעשו זה עתה לא מכבר, מצוי מאד שעדיין לא נתמלא רובדיהם (הרווח שבין האבנים) בעפר וחול, ותוך כדי טאטוא הפסולת והאבק עלול להכניס לשם עפר, ויש בזה איסור, ואם ניחא ליה בהא, הר"ז אסור מן התורה.
וקהילות בני ספרד נוהגים לכתחילה להתיר כיבוד וטאטוא בכל מקום המרוצף, בלא הבט על שאר חלקי העיר אם מרוצפים הם אם לאו, וכהכרעת השו"ע עפ"י הרי"ף והרמב"ם. ע"כ.
לכן יש להתיר לטאטא בזמננו רצפה שמרוצפת באבנים משתלבות שאינו מטאטא בפעמים הראשונות שאין לחוש להשוואת גומות לפי שהאבנים כבר במקומם ואינו צריך לעפר שבינהם, והעיקר להלכה להקל כדעת מרן בקרקע מרוצפת, אולם אם יש חלל בין האבנים המשתלבות ונוח לו במילוי העפר בינהם, אין להתיר לטאטא באופן זה אבנים משתלבות. דהוי פסיק רישיה דניחא ליה דמשווה גומות והוי כבנין, כי מה שהתירו בקרקע מרוצפת הוא מפני שלא שייך בה השוואת גומות, מה שאין כן באופן זה.
בברכה רבה
