אושרי רביב
Well-known member
איפה?
א.א
Well-known member
מונח לי בראש זה במסכת בכורות אך לא מצאתי אני אחפש
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א
אמר רבי שמעון בן לקיש: לא איברי סיהרא אלא לגירסא. אמרי ליה לרבי זירא: מחדדן שמעתך! אמר להו: דיממי נינהו
מהרש"א חידושי אגדות מסכת עירובין דף סה עמוד א
א"ל דיממא נינהו כו'. גם שהלבנה נבראת אורה לגירסא מ"מ אין אורה שולט כל כך כל הלילה משא"כ ביום שאור השמש יותר מזהיר וכולו יום ודעת אדם מיושבת יותר:
העמק דבר שמות פרק כט
אבל הענין דכאן היה העולה דבוקר מועיל לשני אופני תורה, חדא תורה שבכתב שאז היה היעוד דוקא ביום, ושנית לפלפולה של תורה דמצלחת ביום, כדאיתא בעירובין דס"ה א' מחדדין שמעתך א"ל דיממא נינהו, ובלילה היה מסוגל לגירסא קבלות מתורה שבע"פ, וכדאיתא שם לא איברי לילה אלא לגירסא, והכי איתא ברבה פ' תשא דגם בסיני היה משה שומע מהקב"ה ביום, ובלילה היה לומד בפ"ע,
איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, ממשיל שקידתם כאיש חיל שאפי' בשעה שהוא נח בלילה חרבו על ירכו מפחד שלא יפול שונאו עליו פתאום בלילה, כך הנמשל שכל כך המה שוקדים עד שאפילו בשעת שינה מנדד שינה מעיניו וחרבו של תורה עליו מפחד שלא ישכח את התורה, כדאיתא בב"ר (פ' י"ז) תחלת מפלה שינה דמיך ליה ולא לעי באורייתא, וידוע מאמרם ז"ל במסכת עירובין (דף ס"ה) לא איברי ליליא אלא לגירסא א"ל רבנן לר"ז מחדדין שמעתך א"ל דיממי היא, מבואר דביום מסוגל יותר לפלפל, ובלילה לגירסא, היינו דממשיל ששים גבורים אלו, דביום המה אחוזי חרב מלמדי מלחמה, ובלילה חרבם על הירך בלי מלחמה רק בגירסא שלא ישכחו, ורק בזה האופן מוכשר להשיג אהבת ה', ולא להיות סובבים בעיר לעסוק בגמ"ח:
דף על הדף עירובין דף יח עמוד ב
בשו"ע (או"ח סי' רל"ח) פסק המחבר צריך להזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום והמבטלו עונשו מרובה. עיין שם במשנ"ב שמביא כמה וכמה גמ' המדברים בשבח הלומדים בלילה. ספר קב בשמים להגר"ר מרגליות ז"ל (אות מ"א) כותב שבאר"י שהיתה הפרנסה בדוחק והיו טרודים כל היום על המחיה, ולכן שבח ר' יוחנן את לימוד התורה בלילה, לא כן בבבל שהפרנסה היתה מצויה יותר דרשו לקבוע הלימוד ביום. וכן איתא בעירובין (דף סה ע"א) ר' יהודה אומר לא איברא לילה אלא לשינתא רשב"ל אומר לא איברי סהרי אלא לגירסא. אמרו ליה לרב זירא מחדדן שמעתתיך אמר להו דיממא נינהו, משמע מר"ז שהלימוד של היום עדיף מלימוד של לילה.
וצריך לחלק בין לימוד של עיון שלעיון עדיף ללמוד ביום. וכך היה הלימוד בבבל בעיון, כדמצינו שר' זירא שעלה לאר"י ישב מאה תעניות שישכח הלימוד בעיון.
ובאר"י למדו בבקיאות וזה עדיף ללמוד בלילה, ולכן כששאלו חבריו את ר' זירא מחדדן שמעתתיך, השכיל במליצתו ואמר דיממא נינהו, היינו שלימוד זה שלמד זה עוד ממה שלמד בבבל בעיון, ולימוד זה היה ביום. אבל באר"י הם למדו משניות וחזרו על זה הרבה פעמים, ובזה מבואר המדרש בראשית רבה (פס"ט) ויקץ משנתו היינו ממשנתו, שבלילה למד משניות, וכמו שאמרו בתרגום (איכה ב' י"ט) קומי רוני בלילה עסוקי במשנה: בלילה. ובמגילה (דף לב ע"א תוס' ד"ה - וכשונה) כתבו וז"ל שהיו רגילים לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונים אותן על פה וע"י כך היו נזכרים יותר. וא"כ מובן מה שמביאין ללימוד של לילה פסוק שקורא ללימוד זמר, כי הלימוד בלילה היה נוהג באר"י, ובאר"י למדו משניות וחזרו עליהם כמה וכמה פעמים וכדי לזכור לומדים בשירה.
ספר אור זרוע חלק ד פסקי סנהדרין סימן פו
[מתני'] דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. מנא הני מילי אמר רב אחא בר פפא דאמר קרא ושפטו את [העם] בכל עת. משמע אפי' בלילה וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת דין ולילה לגמר דין. ואיפכא ליכא למימר דעיקר דין ביום ההוא כדכתיב דינו לבקר משפט. ואמרי' בעירובין אמרו ליה לר' זירא נהירין שמעתתיך א"ל דיממי נינהו.
שו"ת הרב"ז ילקוט החנוכי סימן מח
אין גרנה של תורה אלא בלילה [שה"ש רבה פ"ה, ז']. אין רנה של תורה אלא בלילה [ויק"ר פי"ט].
אנכי הרואה ששני המימרות הללו בדבור אחד נאמרו, והם תלוים בהשערה בחילופי הגירסאות. אם אמנם בשה"ש רבה (שם) הגירסא שלפנינו "ר' יוחנן אמר אין גרנה של תורה אלא בלילה" וכן גרס הסמ"ג (בעשין י"ג). אבל במד"ר (סוף סדר תשא פמ"ז - ח') גרסינן דר' יוחנן גופי' אמר "אין רנה של תורה אלא בלילה". וכן הוא הגירסא בויק"ר פי"ט הנז'. וכן גרס הילקוט (סוף משלי). וכ"כ בפי' "מתנת כהונה" על המד"ר שה"ש הנז' - ולכאורה גם מגוף המימרא מוכח דעיקר הגירסא היא "רנה של תורה", דהרי ר' יוחנן הוציא דרש זה בכל המקומות הנזכרים מהא דכתיב "קומי רוני בלילה", אשר על כן שפיר קאמר "אין רנה של תורה אלא בלילה", שכן הוא משמעות הכתוב. מה שאין כן הגירסא "גרנה של תורה", אינה משמעות הכתוב. ונראה שגם הרמב"ם והטור והכ"מ ובב"י ז"ל סבירא להו דהגירסא העיקרית היא "רנה של תורה", שהרי הרמב"ם (פ"ג מהל' ת"ת הי"ג) כתב וז"ל, אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר "קומי רוני בלילה". ובכ"מ שם ציין מקורו במד"ר שה"ש. וכן הוא בטור או"ח סי' רל"ח, ובטור יו"ד סי' רמ"ו ובב"י יו"ד שם ציין ג"כ להמד"ר שה"ש. הרי להדיא דגם במד"ר שה"ש הי' הגירסא לפניהם "רנה של תורה" ולא "גרנה" כמו שהיא לפנינו.
אולם לדעתי נראה נכון ליישב, דשני הגירסאות צדקו יחדו ובמשמעות הכתוב אגודים ונצמדים, והם שפה אחת ודברים אחדים. ואקדים מה שיש לדקדק לכאורה במד"ר במקומות הנ"ל, דנראה דפליגו בזה ר' יוחנן ור"ל. דר' יוחנן אמר "אין רנה של תורה אלא בלילה", ור"ל אמר "ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה". וקשה מה יענה ר' יוחנן על האי קרא ד"והגית בו יומם ולילה"? ועוד יש לדקדק בויק"ר י"ט, ובשה"ש פ"ה שם שבח ר"ל גופי' דברי ר' יוחנן בזה ואמר "יפה למדני ר' יוחנן" וכו'. וגם ר"ל "חזר ואמר" (בויק"ר י"ט שם) "לית אתון חמי אולפני מה נהיר באפי, ולמה, דהוה דלילה ודיממא". וטעמו ודאי משום דכתיב "והגית בו יומם ולילה". וכן מפורש בשה"ש רבה שם. גם נשמט שם הלשון "חזר ואמר", ומשמע דלא חזר ר"ל כלל מדבריו בשום פעם. ואם כן איה איפוא נוכל למצוא איזהו מקומו של שבחו דר"ל ששבח דברי ר' יוחנן באמרו "יפה למדני"? וביותר יש לדקדק במד"ר תשא פמ"ז - ח' שר"ל היה אומר לתלמידיו: "בואו ולמדו תורה דשחרין ודקרין בלילה". וב"מתנת כהונה" (שם) פי' "דשחרין", היינו בתחלת הלילה. "ודקרין" נגד אור היום, והכל הוא בלילה יעו"ש. ופירושו תמוה מאד דאם כן מיחלפא שיטתי' דר"ל דסבירא לי' בכל המקומות הנ"ל דזמן תורה הוא ביום ובלילה, על שֵׁם "והגית בו יומם ולילה". [וראיתי בפי' "ידי משה" שם שכתב ג"כ דלא מצא טעם בפי' המת"כ ע"ש] ור' יוחנן הי' אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דאימטין. אלא אעפי"כ הי' מודה ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה וכו' רבנן אמרי ביום ובלילה וכו' ע"ש. ולכאורה אינו מובן מה זה שאמר ר' יוחנן לתלמידיו "למדו תורה דאימטין? המת"כ לא פי' כלום על מלת "דאימטין". המפרשים החדשים על המדרשים (שנדפסו בווילנא) הגיהו שם במקום "דאימטין" צ"ל "דיממין", פי' שר' יוחנן אמר לתלמידיו שילמדו תורה של יום. אבל אכתי אינו מובן הדבר לאשורו, כיון שמודה ר' יוחנן גופי' "דאין רנה של תורה אלא בלילה" למה לא אמר לתלמידיו ג"כ שיקומו וירונו בלילה?
וכדי ליישב כל אלו המדרשים שיתאחדו ויתאימו יחד. אקדים עוד לפרש דברי ה"תרגום יונתן" במגילת איכה (ב' י"ט) שתרגם עה"פ: קומי רוני בלילה וגו' "קומי כנישתא דישראל דשריא בגלותא, עסוקי במשנה בלילה, ארום שכינתא דה' שריא לקבליך" וכו' ע"ש. ולכאורה אינו מובן מהיכן הוכיח התרגום ד"קומי רוני בלילה" היינו לעסוק במשנה בלילה, והלא בברכות (ל"א ע"א) אמרינן "רנה זו תפלה". וגם בברכות (ו' ע"א) שאמר אבא בנימין "במקום רנה שם תהא תפלה", פירש"י שם: "במקום רנה בביהכ"נ ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות" וכו'? ויש לפרש עפ"י מה דאיתא בילקוט שמעוני (תשא סי' ת"ו): "מנין היה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה? אלא בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מלמדו מקרא הי' יודע שהוא יום, ובשעה שהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה" [ועיין בשע"ת או"ח סי' רפ"ה סק"א יעו"ש]. הרי מבואר מהילקוט דהזמן המוכשר ללימוד משנה הוא בלילה. - ועפי"ז יתפרש שפיר המד"ר (סדר ויצא פס"ט - ה') עה"פ: "וייקץ יעקב משנתו, ר' יוחנן אמר ממשנתו, "ויאמר אכן יש ה' במקום הזה", אכן השכינה שרויה במקום הזה, ולא הייתי יודע". ועיין ב"נחל קדומים" (שם) שפי' דהאי ממשנתו, היינו משניות, ע"ש לפי דרכו. וגם אנו נאמר לפי דרכנו, דר' יוחנן סבירא לי' דזמן לימוד המשנה הוא בלילה. ולהכי גם יעקב אבינו ע"ה למד משנה בלילה, והיתה השכינה שרויה כנגדו, כאמז"ל (תמיד ל"ב ע"ב) "כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה וגו' נכח פני ה'". וזה שדרש ר' יוחנן: "וייקץ יעקב משנתו" "ממשנתו", כלומר שהתעורר מסדר לימודו המשנה בלילה "ויאמר אכן יש ה' במקום הזה", "אכן השכינה שרויה" וכו'. כלומר שע"י לימודו בלילה השכינה שרויה כנגדו. והנה "בסוף מגילה" אמר ר' יוחנן: "כל הקורא בלא נעימה, ושונה בלא זמרה, עה"כ אומר גם אני נתתי להם חקים לא טובים וגו', ובתוס' שם ד"ה "והשונה בלא זמרה, שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה, לפי שהיו שונין אותן על פה, ועי"כ היו נזכרים יותר" עכ"ל. וראיתי בספר "דבש לפי" (להגה"ק חיד"א ז"ל מערכת ז') כתב בשם ספר "ארץ החיים", דזמרה מועיל לזכרון יעו"ש. ותמהני שלא זכר שר רב יוסף סיוע"ה דברי התוס' הנ"ל. - ועפ"י האמור, יעלה ויבא על נכון, תרגומו של "יונתן" על הכתוב: "קומי רוני בלילה, עסוקי במשנה בלילה". כלומר ללמוד המשנה, בקול רנה וזמרה, שזמנה בלילה "ארום שכינתא דה' שריא לקבליך", כאמז"ל (בתמיד הנ"ל) ד"כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו". וגם לפי מה שאמז"ל (ויקרא רבה ז' - ג'): "אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות משניות". יש לפרש גם ריש דברי ה"תרגום יונתן" שם: "קומי כנישתא דישראל דשריא בגלותא עסוקי במשנה" וכו'. כלומר דבזכות המשניות יש מציאות להגאל מהגלות כי"ר! - ועפי"ז עולה יפה כל המדרשים הנ"ל, וכולם נדרשים בסגנון אחד, ומיושבים כל הדקדוקים שדקדקתי. דר' יוחנן אף על גב דסבירא לי' ג"כ דמצוה ללמוד תורה ביום ובלילה כדכתיב והגית בו יומם ולילה. מ"מ שפיר דרש ר' יוחנן ד"אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר קומי רוני בלילה". כלומר דר' יוחנן אזיל לשיטתו ב"מדרש רבה" הנ"ל דזמן לימוד המשנה הוא בלילה. ואזיל גם לשיטתו ב"סוף מגילה" להתוס' הנ"ל שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה. ולהכי שפיר דרש מהאי קרא ד"קומי רוני בלילה" ד"רנה של תורה" היינו משנה הנלמדת בקול רנה וזמרה, אינה "אלא בלילה", וכה"תרגום יונתן" הנ"ל.
אמנם כן יש להעמיס עוד בדברי ר' יוחנן דסבירא לי' דסדר הלימוד כן הוא. דלעיון וחידוד בתורה, היום מסוגל יותר. כעירובין (ס"ה ע"א) דא"ל לר"ל מחדדן שמעתך. א"ל דיממא נינהו. יעו"ש במהרש"א (בח"א) שכתב דביום דעת האדם מיושבת יותר; וכן אמרו (שם) "הלכתא בעיא צלותא כיומא דאסתנא" יעו"ש במהרש"א; והלילה היא מוכשרת לחזור ולשנות לכל מה שלמד ביום. וכן מצינו שהי' כן סדר לימודו של משה רבינו ע"ה, כמד"ר (תשא פמ"ז - ח'): "שהיה לומד תורה ביום, ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה", ע"ש במת"כ, שהי' חוזר עלי' עד שהי' פשוט ורגיל בפיו. וכן דרשו (שם במד"ר סי' י"ג): "בשעה שהי' הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, הי' יודע שהוא יום, ובשעה שהי' אומר לו "למוד תורתך" הי' יודע שהוא לילה, וכן דוד הי' אומר "יום ליום יביע אומר", ע"ש במת"כ בד"ה "למוד תורתך", כלומר על התורה שכבר למדתיך, שכבר נקראת תורתך. ע"ש [ועיין רש"י קידושין ל"ב ע"ב ד"ה ובתורתו] ובד"ה יביע אומר ע"ש. ומצינו בש"ס דחזרת הלימוד נקראת "זמר", כסנהדרין (צ"ט ע"ב): "רע"ק אומר זמר בכל יום, זמר בכל יום" ופירש"י: היה מסדר לימודך, אף על פי שסדור בפיך כזמר. ועפ"י התוס' (בסוף מגילה הנ"ל) י"ל ג"כ דלהכי קראו להחזרה על הלימוד "זמר", משום שהיו חוזרין על לימודם על פה. ודאי היו רגילין לחזור בזמרה, דעי"ז היו נזכרים יותר כנ"ל.
ואם כנים דברי, יש לבנות בזה טירת כסף, דעפי"ז אתי שפיר הא דאמרינן בעירובין (י"ח ע"ב) "כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב, שנאמר ולא אמר איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה", ורש"י ז"ל פי', דלהכי נקט לילה, שהקול נשמע מרחוק ע"ש. ולפי האמור, אתי שפיר, דדוקא נקט לילה, דהתורה של לילה, דהיינו החזרה על הלימוד, או לימוד משנה, נקראת "זמירות" כנזכר. ולפי מה דאמרינן (בתמיד הנ"ל) דכל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו. אם כן זה שאמר הכתוב "ולא אמר איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה". כלומר דלא הוצרך להתאונן ולומר "איה אלהי עושי" מי ש"נותן זמירות בלילה", דהיינו מי שחוזר על משנתו, הנקראת "זמירות בלילה", כיון דשכינה כנגדו כנ"ל. - ועפי"ז יש ליישב מה דקשה על זה שדרשו הוא קרא ד"נותן זמירות בלילה", היינו "דברי תורה", וקראו לד"ת "זמירות". והלא בסוטה (ל"ה ע"א) אמרו: מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. א"ל הקדוש ברוך הוא, דברי תורה אתה קורא אותן זמירות, הריני מכשילך בדבר שאפי' תשב"ר יודעין אותו וכו' ע"ש? וראיתי במהרש"א (בח"א בעירובין שם) שהעיר בזה ע"ש. ולפי האמור, אתי שפיר, דדוקא התורה של לילה, שאינה זמן עיון, אלא זמן חזרה, נקראת "זמירות", לפי שהיו שונין וחוזרין אותן בזמרה. מה שאין כן ראשית חכמה של יום. תורה הנלמדת בעיון, ודאי אינה נקראת "זמירות". ואם כן דוד שאמר "זמירות היו לי חקיך", נראה כאומר שא"צ כלל לעולם לייגע בתורה, וכל כך התורה משוגרת ורגילה בפיו, עד שהי' שונה אותה תמיד בזמרה, ולכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: "הריני מכשילך בדבר שאפי' תשב"ר יודעין אותו" ותראה שעדיין אין התורה מורגלת על פיך כל כך. ובעזה"י הנחני ה' בדרך אמת, ומצאתי במדרש תנחומא (פ' פנחס סי' ח') שדרשו שיש צדיקים שנתגאו בדברים של מצוה, והתיש הקדוש ברוך הוא כחן. את מוצא שאמר דוד זמירות היו לי חקיך, ש"קלות ורגילות עלי כזמירות", א"ל הקדוש ברוך הוא חייך שסופך לטעות וכו' יעו"ש.
וכ"ז נוכל להעמיס ג"כ במ"ש ר' יוחנן "אין רנה של תורה אלא בלילה", כלומר אעפ"י דלעיון וחידוד בתורה היום מסוגל יותר, מ"מ החזרה על הלימוד הנקראת "רנה וזמרה" אינה "אלא בלילה". ונמצא ששפיר קיים ר' יוחנן "והגית בו יומם ולילה", דהיינו היום לעיון, והלילה לחזור ולשנות בקול רנה וזמרה כנ"ל; וזה שאמרו (במד"ר תשא הנ"ל) דר' יוחנן הי' אומר לתלמידיו: "למדו תורה דיממין". אעפי"כ מודה הי' ר' יוחנן ש"אין רנה של תורה אלא בלילה", כלומר דאעפ"י שהי' אומר לתלמידיו שילמדו תורה בעיון ביום, משום דהיום מסוגל יותר לחידוד. אעפי"כ מודה ר' יוחנן דהחזרה על הלימוד אינה אלא בלילה כנ"ל. - ועפי"ז אתי שפיר ג"כ הא דאמרינן (במד"ר תשא שם) דרשב"ל הי' אומר לתלמידיו: בואו ולמדו תורה "דשחירין ודקרין בלילה". משום דאזיל לשיטתו דסבירא לי' בכל מקום, דהזמן לימוד הוא ביום ובלילה, כדכתיב והגית בו יומם ולילה. ולהכי רמז לתלמידיו בכאן ג"כ "למדו תורה דשחירין ודקרין בלילה", כלומר שחרית וערבית, "דשחירין" הוא לשון "שחרית". ומ"ש "ודקרין בלילה", הוא משום דאזיל כאן לשיטתו בויק"ר י"ט ובשה"ש הנ"ל, דאר"ל "יפה למדני ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה". וכפירושי הנ"ל דלימוד משנה, וגם החזרה על הלימוד של כל היום, אינה אלא בלילה. ואם כן זה שאמר "ודקרין בלילה", היינו הלימוד שקורין בלילה, שאינה אלא בקריאה בעלמא, וכזמר, ולא בעיון כנ"ל. [גם המפרש "ידי משה" על המד"ר שם פי' ג"כ הא "דשחירין ודקרין בלילה" בלשון שחרית וערבית ע"ש]. והא דשבח ר"ל דברי ר' יוחנן כל כך באמרו "יפה למדני ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה", הוא משום דאזיל לשיטתו בעירובין (ס"ה ע"א): "אמר ר"ל לא איברי סיהרא אלא לגירסא". ו"גירסא", החינו חזרה על הלימוד, כסוכה (כ"ח ע"ב): "הא למיגרס, הא בעיוני". פירש"י: "למיגרס, גמרא הברורה לו כבר". ובע"ז (י"ט ע"א) אמרינן: "לעולם ליגרס אינש וכו' ואף על גב דלא ידע מה קאמר, שנאמר גרסה נפשי לתאבה, גרסה כתיב, ולא כתיב טחנה, ע"ש בפירש"י. ובכריתות (ו' ע"א) אמרינן: "כי בעיתו למיזל למיגמר קמי רבכון, גריסו מעיקרא מתני' וכו' ע"ש. וזה שאמר ר"ל: "לא איברי סיהרא אלא לגירסא", כלומר דלא איברי לילה אלא ללמוד בלא עיון, דהיינו שבלילה יחזור על משנתו, וזאת היא "רנה של תורה" שהיא בלילה כנ"ל. - ועוד אזיל ר"ל לשיטתו בחגיגה (י"ב ע"ב) ובע"ז (ג' ע"ב) דאמר "כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה "שירה עמי". כלומר דהלילה הוא זמן "שירה", ד"אין רנה של תורה אלא בלילה". ו"רנה" ו"שירה" אחד הוא, כערכין (י"א ע"א). ובמה דאמר ר"ל ש"כל העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום", ולפי מה שפירש רש"י במגילה (י"ג ע"א) גבי אמרם: אסתר חוט של חסד משוך עליה, דלכך נראית יפה. וכן פי' המהרש"א (בע"ז שם) דחוט של חסד היא "מאירת פנים". ואם כן זה שאמר ר"ל (ויק"ר הנ"ל): "לית אתון חמין אולפני מה נהיר באפי, ולמה, דהוה דלילה ודיממא". כלומר כיון שעסק בתורה בלילה, המשיך הקדוש ברוך הוא עליו חוט של חסד ביום להיות "פניו מאירות". ור"ל אזיל לשיטתו כנ"ל. ואתי שפיר כל המדרשים הנ"ל, ודבריהם מתאימים יחד, וכולם נאמרים בסגנון אחד, ור' יוחנן ור"ל, מר אמר חדא, ומר אמר חדא, ולא פליגו.
וכיון שהוכחנו לדעת, נתנה ראש ונשובה, דכ"ז נוכל להעמיס לפרש גם הגירסא שלפנינו (במד"ר שה"ש) דאמר ר' יוחנן: "אין גרנה של תורה אלא בלילה", דהיינו אסיפתה וקיומה, כפי' המת"כ שם. דלא מיבעיא אם נימא דקאי על לימוד משנה, שהיא בלילה, כנזכר לר' יוחנן לשיטתו, ודאי אתי שפיר, דהא המשנה היא קיבוץ ואסיפת כל התורה, וכאמז"ל (ב"מ ל"ג ע"ב): "לעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא". וגם ר' יוחנן אזיל לשיטתו בסנהדרין (מ"ב ע"א) שאמר: "במי אתה מוצא מלחמתה של תורה, במי שיש בידו חבילות של משנה, קרי רב יוסף אנפשי' ורב תבואות בכח שור, ע"ש בתוס' (ד"ה ורב) דבעל שמועות, הוא בעל חטין ע"ש. ואם כן זה שאמר ר' יוחנן "אין גרנה של תורה אלא בלילה". ו"גרנה" הוא מלשון "גורן" "מלא תבואות", דהיינו חבילות של משנה שעיקר זמן אסיפתם הוא בלילה. וגם זה שפיר אסמכוה ר' יוחנן אקרא זה ד"קומי רוני בלילה", דהיינו משנה הנלמדת בקול רנה וזמרה, זמן אסיפתה ל"גרנה" הוא בלילה. - אלא אף גם אם נימא דר' יוחנן קאי על חזרת הלימוד שנקראת ג"כ "זמרה" ואינה אלא בלילה, ג"כ אתי שפיר מה שאמר "אין גרנה של תורה אלא בלילה", כלומר אעפ"י דלעיון וחידוד, היום מסוגל יותר, מ"מ עיקר אסיפת וקיום התורה, הוא רק ע"י החזרה שהוא חוזר על משנתו תמיד, שיהי' רגיל על לשונו, וזמנה בלילה. ואתי שפיר הכל.
וראיתי ב"פרישה" (יו"ד סי' רמ"ו אות נ"ד) הביא פי' "בעל העקידה" על הפסוק "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת", שביום יביע אדם אומר לאחרים, ובלילה יחשב ויעיין בדעתו בינו לבין ה', עכ"ל. ולא ציין איה מקום בה"עקידה" שפי' כן. והוא מפורש יוצא בספר ה"עקידה" (בשער ראשון בנעילת השער) שפירש כן וכתב בזה"ל "הזמן המוכן להשיג הדעת היא הלילה, והיום זמן אמירתו לאחרים" עכ"ל. ותימה שהרי לפי מה שהוכחנו לעיל מהש"ס עירובין (ס"ה ע"א) היום מסוגל יותר להשיג הדעת לחדדא שמעתתא, כמש"כ המהרש"א (בח"א הנ"ל) דביום דעת האדם מיושבת יותר. וכן נראה מהמד"ר (תשא מ"ז - ח' הנ"ל) לפי' ה"מתנת כהונה" שם ד"ה יביע אומר, וז"ל: "וסיפא דקרא ולילה ללילה יחוה דעת, שבלילה יחוה ויכונן דעתו להרגילה היטב על מתכונתה" עכ"ל.
אולם לדברי ה"עקידה" הנ"ל דהזמן המוכן להשיג הדעת היא הלילה. נרויח לפרש עוד הגירסא "אין גרנה של תורה אלא בלילה". דהנה השגת הדעת נקראת "חטה", וכמאן דאמר בסנהדרין (ע' ע"ב): "עץ הדעת שאכל אדה"ר חטה הי'", פירש רש"י (שם ד"ה שאין) וז"ל, מדקרי לי' הדעת טוב ורע, ש"מ היינו "חטים" עכ"ל. ע"ש במהרש"א (בח"א). ועפי"ז אתי שפיר דהסנהדרין שהיו ראשי הדעת על כל העולם כולו נקראים ג"כ "חטים" ע"י טעמם לשבח, כסנהדרין (ל"ז ע"א) שדרשו: "בטנך ערימת חטים, מה ערימת חטים הכל נהנין ממנה, אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן". ואמרינן בחולין (ה' ע"א): "ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה וגו' מלובשים בגדים בגורן. מאי גורן, אלימא גורן ממש, אטו שער שומרון גורן הוה, אלא כי גורן, דתנן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זא"ז, ופירש"י: ומתווכחין זע"ז עד שתצא הוראה כהלכה וכו' ע"ש. כלומר שהשיגו הדעת בטעמי ההלכה. והכל נהנין מהם. כהנהנין מהגורן מלאה חטים כנ"ל. וזה שאמר ר' יוחנן "אין גרנה של תורה" כלומר השגת הדעת הנקראת "גורן מלאה חטים" אינה "אלא בלילה" כהעקידה הנ"ל. ועפי"ז יתפרשו ג"כ כל המדרשים הנזכרים למעלה [ועיין בירושלמי הוריות פ"ג ה"ב שדרשו להאי קרא ד"מלך ישראל ויהושפט וגו' מלובשים בגדים בגורן, כבגורן, שהיו שניהם שוים לא זה גדול מזה, ולא זה גדול מזה ע"ש. ועפי"ז אפשר לומר דזה שפירש רש"י בחולין (ה' ע"א) ד"ה בגורן, כי גורן היו יושבים בחבה ובריעות וכו' ע"ש. ומקור מקומו נובע מהירושלמי הנ"ל].
והמעיין היטב יראה שכל האמור נוכל להעמיס בלשונו הזהב של אדונינו משה רבינו הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהל' ת"ת הי"ג) שכתב: "אעפ"י שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה" וכו' עייש"ה וינעם לך. וכל הדברות וכל האמורות נכללו בתורת משה איש האלקים הרמב"ם ז"ל. [והטור ז"ל ביו"ד סי' רמ"ו כתב כל לשון הרמב"ם ז"ל, ובאו"ח סי' רל"ח שינה מלשונו יע"ש. - ויש להעיר על לשון הטור באו"ח שם שגרס בעירובין (ס"ה ע"א) "לא איברי לילה אלא לגירסא". ולפנינו בש"ס הגירסא "לא איברי סיהרא" וכו'. ועיין במהרש"א שדקדק בזה שלא אמרו הכא "לא איברי לילה" ע"ש מש"כ בזה. וקשה על המהרש"א ז"ל מגירסת הטור ז"ל, ולהטור אזדא דקדוקו של המהרש"א, ואתי שפיר].
השמטה. לעיל הבאתי התרגום יונתן ב"ע (איכה ב' - י"ט) שתרגם עה"פ: "קומי רוני בלילה", עסוקי במשנה בלילה וכו'. עתה מצאתי בס' הרקאנטי ז"ל, פ' יתרו, באד"ה: בספר הבהיר. שהביא בשם התרגום יונתן ב"ע, עה"פ: "דודי צח ואדום" (שה"ש ה' - ו') דעטיף ביממא באיצטלא, כתלג חיור, ועסיק בכ"ד ספרין דאורייתא וכו'. ובלילה הוא עסיק בשתא סדרי משנה וכו' יעו"ש. ולפנינו בתרגום יונתן ליתא זאת. - גם הבאתי בשֵׁם ילקוט שמעוני: (פ' תשא, סי' ת"ו). דבשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מלמדו מקרא, היה יודע שהוא יום. ובשעה שהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה: מצאתי כעת במדרש תנחומא פ' תשא, דאיתא כן. דביום היה הקדוש ברוך הוא מלמדו תורה שבכתב, ובלילה היה מלמדו משנה. וכן תניא בפרקי דר' אליעזר, פ' מ"ו, מובא גם בהריקאנטי, פ' יתרו שם, וכ"ה ברא"ש ז"ל (סוף מס' ר"ה סי' י"ד). דמ' יום עמד משה בהר, קורא מקרא ביום ושונה משנה בלילה. וכן מצאתי בזוה"ק פ' ויקרא, (דף כ"ג ע"א) דתורה שבע"פ בלילה שלטא, ואתערת יתיר מביממא וכו'. יעו"ש. ומכ"ז מקור טהור למש"כ בבאר היטב, (או"ח סי' רל"ח) בשם האר"י הק' ז"ל; "דאין לקרוא מקרא בלילה". - וי"ל מהמכילתא (בא י"ב - ב') דרשב"י אומר: והלא כל הדברים שנדבר עם משה, לא נדבר אלא ביום וכו'. ע"ש. וכן פירש"י בחומש שם, כ' וז"ל: והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום שנאמר: "ויהי ביום דבר". וכו' יעו"ש. ועיין בפי' אבן עזרא (פ' בהעלותך ח' - ב') שכ': ונסמכה פרשת מנורה, להורות כי הדיבור יהיה גם בלילה. והרמב"ן ז"ל שם, השיג עליו, מטעם אז"ל: והלא לא נדבר עמו אלא ביום. יעו"ש. ובברכות ג' ע"ב. בגה"ש שם.
אויבער חכם
Active member
לא חושב שיש בזה כלל קבוע, כל אחד לפי איך שהוא מכיר את עצמו, אם כי ודאי באופו כללי לרוב האנשים קל יותר להתעמק בבוקר ולכן בישיבות לדוגמא הנהיגו את סדר העיון בעיקר בבקרים.
כמה טוב השם!!!
Well-known member
לא לחינם תיקנו גדולי ראשי הישיבות שסדר עיון יהיה בסדר א' - בבוקר.
אגב, יש הרבה ישיבות שלומדים סדר עיון גם בסדר ג'.
ומילתא אגב אורחא, יש לדעת שכל הסדרים הם סדר 'עיון' רק שבסדר א' לומדים גם עם ראשונים משא"כ בסדר ב [או ג'], אבל תמיד יש ללמוד בעיון. וכמו שאמר מרן שליט"א הובא בס' דורשי ה' (מכנסי בני תורה) כמדומני. ואולי הובא במעיין יוסף, או גם באל"ת.
נושאים דומים בפורום
