תנא דמסייע לך,
שו"ת
יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן מו
ונראה שסמכו ע"ד הרמב"ם הנ"ל דבכה"ג חשיב שפיר בזמנה, כיון די"ד זמן קריאתה לרוב העולם. וכן נראה דעת מרן השלחן ערוך (ס"ס תר"צ) שכתב: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה, ואם א"א בעשרה קורין אותה ביחיד. ולא כתב הדין דשלא בזמנה אינה אלא בעשרה, כגון שחל ט"ו אדר בשבת, שבני כרכים מקדימים לערב שבת, א"ו דס"ל כמש"כ די"ד חשיב שפיר בזמנה, והקורא בביתו לנשים שפיר מצי לברוכי, וכן דעת הפרי מגדים (מש"ז סי' תרצו סק"א). ע"ש. וע' בשו"ת שארית יהודה (חאו"ח סי' צ). ודו"ק.
ובהמשך כתב:
ומכ"ש שיש כאן ס"ס לברך, וגם מרן הש"ע ס"ל דבני כרכים שמקדימים לקרות בע"ש חשיב שפיר בזמנה, וכה"ג אין לחוש לספק ברכות.
ועוד כתב בטוב טעם ודעת, עיין היטב:
שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן מו
והפר"ח נמשך בזה לשטתו (ר"ס תרפח) דס"ל דלאו כד' הירוש' הנ"ל. וכמש"כ בזה בשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח ס"ס מג). ע"ש. ובצירוף הספקות דשמא הלכה כדעת הראשונים דס"ל שאף שלא בזמנה הקורא ביחיד רשאי לברך, ורק לכתחלה צריך לחזר אחר עשרה, וגם סברת הראב"ד ודעימיה שכל שקראו בבהכ"נ בעשרה רשאי היחיד לקרותה בברכותיה. וא"כ איכא כמה ספקות לברך. ומה שרצה ליישב המנהג ע"פ סברת ר"ת וסיעתו דס"ל שהנשים רשאות לברך על מ"ע שהז"ג אף על פי שפטורות, וכ"ש כאן דבני חיובא נינהו אילו היו שם עשרה, ונסתייע מהרדב"ז ח"ב (סי' תרסה), ושוב תבריה לגיזיה /לגזיזיה/ משום שקשה מאד בעיניו להורות היפך מרן הש"ע שפסק שאין הנשים רשאות לברך על מ"ע שהז"ג. הנה אמת נכון הדבר שגם אני בעוניי העלתי בתשובה בשו"ת יביע אומר ח"א (סימנים לט - מב), ובח"ה (סימן מג), שהעיקר שאין לזוז מדברי מרן הש"ע שפסק שאין הנשים רשאות לברך על מ"ע שהז"ג. ע"ש. אולם בנ"ד יש לצרף סברת ר"ת וסיעתו לכל הספקות הנ"ל כדי ליישב המנהג לברך. וכמו שפסקו האחרונים דעבדינן ס"ס אפי' בסברת מיעוט פוסקים נגד הרוב, ואפילו נגד ההלכה, ונגד דעת מרן שקבלנו הוראותיו. וכמ"ש בזבחי צדק (סי' קי ס"ק קנח). ע"ש.
