• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ו. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

מדוע בזמן הזה לא נוהג מרור מדאורייתא?

גרינפלד

Well-known member
פסחים ק"כ א': בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פסח ליכא מרור.

ושיטת הרמב"ם שהיא מצווה אחת עם הפסח, דהיינו שפסח דינו ליאכל עם מרור [ומצה, אלא שבה יש מצווה נוספת],

וכעי"ז שיטת רבינו דוד וחידושי הר"ן (פסחים כ"ח ב') שערל ומי שהיה בדרך רחוקה שאינם מקריבים פסח - אינם חייבים במרור מדאורייתא.


אכן הביאו שהמאירי (יבמות ע"א א') כתב על ערל במצה ומרור - "ויש מפרשים שחייב בהן", עיי"ש,
ומשמע שחייבים מדאורייתא,
וכן מביאים מר' דניאל הבבלי שערל ודרך רחוקה חייבים במרור מדאורייתא.

וכנראה מחלקים בין זה לבזה"ז, שכשיש בכללות עם ישראל פסח - יש חיוב מרור, וכלשון הגמ' "בזמן דאיכא פסח".


ובספר הבתים כתב שהסיבה שבזה"ז אין מרור מדאורייתא - הוא כי בלא"ה מר לעם ישראל מחמת הגלות,
וזה כנראה בדרך אגדה, כדמצינו בכמה מקומות שנותנים טעמים בדרך אגדה לדברים שיש להם סיבות נוספות.
 
ובספר הבתים כתב שהסיבה שבזה"ז אין מרור מדאורייתא - הוא כי בלא"ה מר לעם ישראל מחמת הגלות,​
וזה לשונו:
המצוה קנ"א. נצטוינו לאכול מצה בליל ט"ו [סהמ"צ לר"מ עשין קנ"ח, רמב"ם חומ"צ פרק ו' ה"א], שנא' [שמות י"ב י"ח] בערב תאכלו מצות. ואמרו רבותינו [פסחים ק"כ ע"ב, מכילתא בא מסכתא דפסחא פ"ח] הכתוב קבעו חובה. והורו בבאור זה שיאמרו שבעת ימים תאכל מצות איננו חובה שיאכל מן הלחם יהיה מן המצה. והתבונן בשלמות מצות התורה ושלמות מבאריה, שלא נצטוינו שום מצה שיגיע ממנה היזק מבואר לגוף, ומפני שבאה מצות אכילת מצה לזכר יציאת מצרים כדי לחזק אמונת ההשגחה שהוא שלמות הנפש וכשיתנהג באמונה ישרה. וידוע הוא שאכילת מצה ימים רצופים יזיק הזק רב לרוב הטבעים, לכך לא בא חיוב האכילה במצה רק בלילה הראשון, ודי בכזית. אמנם באה האזהרה מאכילת חמץ שבעת ימים, כדי שיעבור עליו שבוע אחד ויתחזק בלבו רושם אסורו מה הוא, כי אלו היה יום או יומים היה בלתי מורגש, שפעמים רבות יעמוד אדם יום או יומים בלתי אכילת חמץ. ולא יגיע מאזהרה זו הזק כאשר יגיע אם תהיה מצות אכילת מצה כל שבעה, שאם הוזהר מאכילת חמץ יכול לאכול מאכלים אחרים קרובים לתועלת החמץ בלתי מזיקים לגוף. ומאשר אכילת המצה הוא להערה, דקדקו בשמירת אותו לחם הנאכל שיהיה נשמר מכל צד חמוץ כדי שירגיש באכילתו שהוא מצה גמורה, ושיהיה מהדברים הבאים לידי חמוץ [ל"ה ע"א] וכאשר תתבונן בענין מצות המצה ואזהרת החמץ תמצא שעל מה שלא יתחייב עליו משום חמץ, ר"ל שהלחם ההוא איננו חמץ, עכ"ז לא יצא ממנו באכילת הלחם ההוא מפני מצות מצה. והכונה בזה הוא שבין חמץ ומצה אמצעי, והאזהרה היא על החמץ הגמור והמצוה על המצה הגמורה לכונה שאמרנו. ולזאת הכונה לא יצא ידי מצות מצה אם אכלה מבושלת, שהבשול מבטל טעם לחם מצה [מ"א ע"א] וכן הדין כשלשוה ביין ושמן ודבש [ל"ו ע"א] שטעם אלו מבטל טעם כל דבר המעורב בהם. ולזאת גם כן ר"ל להתעורר בטעם אכילת המצה, אסרו לאכול דבר בלילה אחר אכילת המצה [ק"כ ע"א]. וכבר בארו רבותינו [קט"ו ע"א] שאין אכילת מרור מצוה אלא עם אכילת הפסח, מאמרו [במדבר ט' י"א] על מצות ומרורים יאכלוהו. אמנם אכילת מצה מצוה בפני עצמה [קט"ו ע"א] מאמרו [שמות י"ב י"ח] בערב תאכלו מצות, והטעם הנראה בזה שהמרירות הוא זכר לוימררו את חייהם [שמות א' י"ד] להודיע בעת גאלתנו ופדיון נפשנו כי לא ידנו עשתה זאת כי כבר היינו בצער ובצרה ובמרירות לב לולי ה' שהיה לנו, אמנם בזמן הזה די לנו בצרתנו, לחמנו בדאגה ובשממון נאכל, ועל כן אין אכילת מרור מצוה אלא מדברי סופרים [רמב"ם פ"ז הי"ב ע"פ פסחים ק"כ ע"א] שתקנו אותה כדי שלא תשתכח תורת מרור. [הבתים — ספר המצוה].​
 
חזור
חלק עליון