• לחכמי ורבני הפורום הע"י,

    בימים האחרונים יצאנו לפסק זמן קצר, כדי לעשות בדק בית וחשבון נפש כיצד הפורום יוכל להגיע לנקיות גדולה יותר בעניין כבוד חכמים, בעקבות תקלה שקרתה, חרף הצעדים וההגבלות שננקטו בעבר.

    כעת בסיעתא דשמיא, לאחר היוועצות עם דעת תורה, הגענו למתווה שבע"ה יהיה לתועלת לכולנו, להיות בפורום נקי יותר, בו יוכלו הרבנים הגאונים שליט"א מכלל המגזרים לדון בדברי תורה, כדרכה של תורה, ללא חשש של היכשלות חלילה בכבוד חכמים.

    הנהלים הוחמרו, וננקטו גם פעולות טכניות לשם כך. ואנו שמחים לבשר על פתיחת הפורום בחזרה במתכונתו החדשה. תיתכן אולי אי נוחות קטנה, אבל הרווח הוא של כולנו: פורום נקי וזך! כאן המקום לבקש מהציבור לשים יותר לב על כפתור הדיווח שבכל הודעה, ולדווח על תוכן שלדעתם אינו מתאים, ובפרט בתוכן ישן (שאולי חרף ההגבלות הישנות נשאר בטעות).

    אנו תקווה שבע"ה נזכה להיות מחכמי ארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה, ולהגדיל תורה ולהאדירה בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

    ונסיים בתודה לכל הפונים בתקופה הזו, ושלחו את חיזוקיהם. תודה על האיכפתיות והשותפות, בע"ה יחד נמשיך להגדיל את בית המדרש הדיגיטלי הנוכחי, אשר מביא ברכה לרבבות אלפי ישראל.

    חזקו ואמצו!

מדוע מברכים "על אכילת מצה" ולא "לאכול"?

גרינפלד

Well-known member
אבני נזר אורח חיים סימן שפא אותיות א-ג:
א) נתתי אל לבי לעיין בענין ברכת על אכילת מצה ועל אכילת מרור. ומהראוי הי׳ לברך לאכול. כיון שהוא מצוה שאי אפשר לקיים על ידי שליח. והרמב״ן [ז ע״א] והר״ן [בד׳ הרי״ף ד ע״א] כתבו באמת בלמד לאכול. אך גירסת ספרים שלנו בפרק ערבי פסחים [קיד ע״ב] על אכילת כו׳ והלבוש [סי׳ תע״ה ס״א] כתב משום דבעל הבית מוציא כל המסובין שייך יותר על אכילת כו׳. ותירוץ זה אינו עולה למנהגינו שכל אחד מברך לעצמו ומכל מקום מברכינן על. והחק יעקב סי׳ תל״ב כתב לפי שאין משנין לשון תורה על מצות ומרורים וכו׳ ותימה דמה ענין על מצות לעל אכילת:

ב) ולפענ״ד נראה ליתן טעם מה שמברכין על ביעור חמץ. ולכאורה הי׳ יותר ראוי לברך לבער דודאי להבא משמע. ועיין בתוספות ור״ן. ולפענ״ד נראה כיון דמצוות ביעור נעשה בהגיע פסח. דאין הביעור מצוה מצד הזמן שנעשה בו הביעור, רק מצד הפסח שבא אחר הביעור. וכיון שבהגיע פסח כבר נתבער החמץ שייך יותר לברך על ביעור דמשמע נמי לשעבר ולא לבער דלא משמע אלא להבא לבד:

ג) ובזה יש ליתן טעם דמברכינן על אכילת מצה ומרור לראב״ע [קכ ע״ב] דאכילת פסח עד חצות ויליף מגזירה שוה דועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף בלילה הזה דכתיב באכילת פסח עד חצות. והדבר יפלא. שהרי העברה בארץ מצרים הי׳ ברגע חצות ממש. ואיך יליף לאכילת פסח עד חצות. וצ״ל כיון דאי אפשר לאכול בחצות ממש שאין בו המשך זמן כלל. והמעשה צריך המשך זמן. על כורחך הפירוש שבחצות יהי׳ כבר הבשר פסח נאכל. וכן במצה דיליף מפסח וכל שכן מרור דכתיב גבי פסח. ואם כן כיון דמצוות מצה ומרור שבהגיע חצות יהי׳ כבר נאכל יותר טוב לברך בעל כנ״ל:​
 
חק יעקב אורח חיים סימן תלב סעיף ב:
על ביעור חמץ. ונאמרו בזה הרבה טעמים על תיקון נוסח הברכות דלפעמים תיקנו בעל ולפעמים בלמ"ד כאשר האריך בזה הרא"ש והר"ן פ"ק דפסחים ובתמים דעים סו' קע"ט וקפ"ו ובראב"ן סי' ל"ה והכל בו והרוקח והרמב"ם פי"א מהל' ברכות ווהלבוש כתב הטעם דמברכין על ביעור ולא לבער משום דאפשר לעשות מצוה זו על ידי אחרים וכדעת הר"ן וריב"א. וכתב בע"ש אכן לדברי המחבר דלקמן סי' תע"ה שפסק דמברכין על אכילת מרור צריך לומר דהמחבר נ"ל עיקר כטעם הרא"ש והרמב"ם והלבוש העתיק דעת הר"ן ולא הרגיש בזה שאין טעם זו עולה לדעת המחבר עכ"ל ע"ש. הנה מ"ש מדפסק המחבר דמברכין על אכילת מרור צ"ל דס"ל כטעם הרא"ש והרמב"ם משמע דלטעם הרמב"ם ניחא הא דמברכין על אכילת מרור ומצה זה ודאי אינו כמו שמתמיה על זה הראב"ד בהשגותיו שם והכ"מ שם הניח בצ"ע ודעת הראב"ד באמת לברך לאכול מצה ומרור עה"ט וכן הוא דעת הרא"ש לפי' ריב"א בפ"ק דפסחים. ועיקר הקושיא הא דאנו מברכין על אכילת מצה ומרור כבר הרגיש הלבוש עצמו בזה לקמן סי' רע"ה ונתן טעם לדבריו ע"ש ול"נ עיקר הטעם דמברכין על אכילת מרור ומצה ולהציל גם הרמב"ם מהשגות הראב"ד משום שהוא כלשון המקרא על מצות ומרורים יאכלוהו לכן אין משנין לשון המקרא (וכדומה לזו מבואר בתשובת מהר"מ מינץ סי' ע"ז ע"ש) כנ"ל ברור:​
 
אבני נזר אורח חיים סימן תקלה אות כב:
נשוב למה שהתחלנו בענין ברכת על באכילת פסח מצה ומרור. דהנה בלולב מברכין בעל משום דמעידנא דאגבהי' נפיק בי'. והיינו דאי אפשר לברך עליו קודם שהמצוה בידו. וכשהוא בידו כבר יצא בו. והכי נמי במצה ומרור ופסח שאי אפשר לברך עליהם קודם שהם בידו וכבר התחיל המצוה בהגבהה. והברכה סובבת גם על הגבהה שכבר הגביה על כן מברכין בעל דמשמע לשעבר ומשמע להבא כסוגיא דפסחים גבי ביעור חמץ.​
 


כתוב את תגובתך
חזור
חלק עליון