מרן זיע"א סבל מסוכרת ולכן זה היה מאכלו, וכבר כתב בחזו"ע שם שחולה שאינו יכול לאכול לחם מברך המוציא. ואין ללמוד מזה לשאר אדם.
דברי הרב @הלוי אינם מחמת מקורות שלא ידעום האחרונים ז"ל.
נושאים דומים בפורום
מרן זיע"א סבל מסוכרת ולכן זה היה מאכלו, וכבר כתב בחזו"ע שם שחולה שאינו יכול לאכול לחם מברך המוציא. ואין ללמוד מזה לשאר אדם.אם כבר פתחתם בנידון ברכת המצה, אולי לא כולם יודעים, אבל מרן זיע"א היה מברך על המצה המוציא. כמו שמובא בספר רבנו, ובספר מלך שהשלום שלו.
דברי הרב @הלוי אינם מחמת מקורות שלא ידעום האחרונים ז"ל.דבריו של הלוי ברורים ואוסיף בזה ביאור.
סב"ל במקום מנהג לא אמרינן, היינו במנהג שהוקבע עפ"י חכמים שהיה להם כח להכריע את המחלוקת וכיון שהם הכריעו לפי מה שראו לנכון וקיבלו את הכרעתם א"א לפתוח את הנושא שוב ולומר סב"ל, דמה אנו עדיפים מהם.
אולם במקום שהתחדש לנו מקורות שלא ידעום החכמים שהנהיגו כך לא שייך מנהג, שהרי ודאי שהחכמים הנ"ל אין להם כח להנהיג נגד כל הראשונים או רובם, וגם ודאי שלא היו עושים כן אם היו יודעים.
כך נראה לי ברור בזה. ולפ"ז תדון בשאר המקומות שיש מנהג האם שייך לבטלו או לא.
כל הראשונים שהביא דאזלינן בתר קביעות סעודה דידיה לא היו ידועים לאחרונים מלבד הראבד. דוק ותשכח.דברי הרב @הלוי אינם מחמת מקורות שלא ידעום האחרונים ז"ל
אתה סובר שהונהג ממאכלים אחרים, וכמה מהאחרונים סוברים אחרת.אי אפשר לומר שלא אמרינן סב''ל במקום מנהג כאשר המנהג נוגד את כללי ההלכה, ולכן אם רוב העולם רגילים לקבוע סעודה במאכל מסויים על שתי ביצים, או שרגילים לאכול לחמניה מתוקה בסעודה ומלפתים בה א''כ לכו''ע הוי קביעות סעודה, והמנהג אינו נכון, אלא נשתרבב ממאכלים אחרים ששם המנהג כן.
טוב לדעת שהריטב''א, הרשב''א, בה''ג, הרמב"ם, הריא''ז, הסמ"ג, השה"ל, הרי''ף, הרא''ה, והריב''ש, לא היו ידועים לאחרונים, כנראה שעד הרב @הלוי כל ספרי הראשונים היו ספונים פרט לראב"ד.כל הראשונים שהביא דאזלינן בתר קביעות סעודה דידיה לא היו ידועים לאחרונים מלבד הראבד. דוק ותשכח.
למיטב ידיעתי רש''י, הריטב''א בהלכותיו [היה מפורסם אצל הראשונים, ונדפס שוב בשנת תר"ד], המאירי, הנמוקי יוסף, והריא''ז. הם רוב מול ספר המאורות וספר המנהגות. אא"כ אני טועה בחשבון תתקן אותי. (אולי יש מקומות ש2 זה הרוב נגד 5, איני מכיר).רוב הראשונים שהביא בהגדרת פהב שהיא נעשית לתענוג לא היו ידועים לאחרונים דוק ותשכח
בוא נשמור על אוירה טובה.טוב לדעת שהריטב''א, הרשב''א, בה''ג, הרמב"ם, הריא''ז, הסמ"ג, השה"ל, הרי''ף, הרא''ה, והריב''ש, לא היו ידועים לאחרונים, כנראה שעד הרב @לביא כל ספרי הראשונים היו ספונים פרט לראב"ד.
אני כותב באוירה מאוד טובה...בוא נשמור על אוירה טובה.
לא שייך לומר שלא ראו אף אחד מהראשונים המפורסמים בסוגיא חוץ מהראב"ד.כשאני אומר שלא היו ידועים כונתי 'שלא הביאום האחרונים כשעסקו בסוגיא ההיא'.
הרבה פעמיםהפוסקים מעירים אחד על השני שנעלם ממנו דבר מסוים וזה יכול להיות תוס' או ראש וכדומה. הכונה שלא הזכירה וזה נקרא 'נעלם'.
בסוגיא זו מלבד הראבד שהזכירו הראש והבי ושאר האחרונים - אף אחד לא הביא את שאר הראשונים הנל שסוברים כמו הראבד.
כתבת שרוב הראשונים שהביא לא היו ידועים לאחרונים, ומניתי שרובם כן היו ידועים.את הערתך השניה לא הבנתי כלל.
לפי דעתך הם ראו את כולם ומשום מה לא הביאום, ולא רק זה אלא שפסקו לא כמותם אלא כדעת יחיד של הראש?לא שייך לומר שלא ראו אף אחד מהראשונים המפורסמים בסוגיא חוץ מהראב"ד
אומרים את זה על פוסק בודד, אבל לא יתכן לומר זאת על כל האחרונים שכולם לא ראו את הראשונים בסוגיא.לפי דעתך הם ראו את כולם ומשום מה לא הביאום, ולא רק זה אלא שפסקו לא כמותם אלא כדעת יחיד של הראש?
הכלל שכתבתי הוא ברור אצל כל הפוסקים שפוסק שלא הביא את אחד הראשונים שמנגדו לא אומרים מסתמא ראהו ויש לו תשובה כנגדו דכל כי הא הוי ליה לפרושי אלא אמרינן לא ראהו.
זה ברור שיש פוסקים כן, אבל כאן הנדון לפי איזה שיטה יש לכריע, וע''ז כתבנו שדברי האומרים שמברכים המוציא נראים יותר מכמה טעמים:האם לדבריך אין פוסק דס"ל שיש לברך מזונות?
א"כ כיון שיש שיטות כאלו, וכך המנהג, לא אמרי' סב"ל.זה ברור שיש פוסקים כן, אבל כאן הנדון לפי איזה שיטה יש לכריע, וע''ז כתבנו שדברי האומרים שמברכים המוציא נראים יותר מכמה טעמים:
א. רוב הראשונים סוברים דאזלינן בתר קביעות סעודה דידיה.
ב. גם לשיטת הרא''ש ורבינו יונה שהשו''ע פסק כמותם דאזלינן בתר קביעות סעודה דעלמא, רוב ככל האחרונים הכריעו כהגינת ורדים והמג''א שאם אוכלם עם בשר ודגים וסלטים במקום פת הוי קביעות סעודה גם לדעת מרן. וא''כ הוי תרי רובי פוסקים שאומרים לברך המוציא.
ג. יש להוסיף מש''כ ידיד שלי שבלחמניות מתוקות דעת הרא''ש ורבינו יונה הנ''ל שיש לברך עליהם המוציא, כי פת מתובלת לדעתם זה המוציא, וא''כ הו''ל המוציא לכו''ע.
ד. והוספנו לכל הנ''ל טעם לשבח שכל ענין פת הבאה בכיסנין הוא קינוח כמבואר בראשונים, ומכיון שמצה לא נעשית לקינוח אלא לאכילה כפת, יש לברך עליה המוציא.
נכד מרן בספר מעשה הברכה עמוד לט כתב בשם מרן זצ"ל והגריש"א לברך המוציא כיון שרגילים לקבוע עליהם סעודה.ע"כ.מענין לענין באותו ענין, הסתפקתי פעם בדין הלחמית שרגילים לברך עליה מזונות, דלכאורה צריך לברך עליה המוציא גם אם אינו קובע סעודה, כי כל עיקר יצורה הוא לשם לחם ושמה מעיד עליה "לחמית", ולכן לא ראינו שנוהגים להביא לחמית כקינוח, וגם בתמונות שיש על הקופסא רואים שזה תחליף ללחם. אשמח לשמוע דעת הת''ח בזה
יישר כח שהבאת לי תנא דמסייע, ראיתי את הדברים בפנים הספר ושמחתי כמוצא שלל רב. אולי כדאי להעלות כאן צילום של מש''כ שם המחבר הי''ו בדין המצה והלחמית כי יש שם כמה חידושים יפים.נכד מרן בספר מעשה הברכה עמוד לט כתב בשם מרן זצ"ל והגריש"א לברך המוציא כיון שרגילים לקבוע עליהם סעודה.ע"כ.
הכלל דלא אמרינן סב''ל במקום מנהג, מוצאו מתרומת הדשן, והוא דוקא כאשר יש סמיכה מעליא, כגון דאיכא מחלוקת שקולה וכדו', בזה אמרינן שבמקום מנהג לא אמרינן סב''ל דהיינו אין לבטל את המנהג כי יש להם על מה שיסמוכו. משא''כ במקום שנסמכים על כמה מיעוטים וסברות קשות לא אמרינן כן.א"כ כיון שיש שיטות כאלו, וכך המנהג, לא אמרי' סב"ל.