גם בשבת הרבה נוהגים לאכול חלה מתוקה, וכן באירועים וכדומה, אז גם נאמר שהחלה המתוקה היא המוציא?
למיעוט ידיעתי, חלה מתוקה בכל מקרה היא מזונות, גם אם יש לו רק ממנה. היכן כתוב אחרת?
במקום אחר כאן בפורום הערנו שדעת רוב ככל הפוסקים שכאשר אוכלים את הפת המתוקה במקום לחם בסעודה יש לברך עליה המוציא גם אם אינו אוכל שיעור ג' ביצים, כי בזה גילה דעתו שהוא קובע ע''ז סעודה, ומש''כ הפוסקים ג' וד' ביצים הוא כאשר אוכל רק פת כיסנין וקובע עצמו רק על הפת. שכ''כ
הגנת ורדים [כלל א סימן כד, די''ג ע''א]
והמג''א, [סי' קסח ס''ק יג]הלא הם:
הפרח שושן, סידור בית מנוחה,
הגר''ז [סי' קסח סעיף ח],
חיי אדם [כלל נד דין ד]
קיצור שו''ע [סי' מח ס''ג],
ספר יד אהרון [סי' קסח בהגהת הטור],
אליה רבה [ס''ק יז],
ערך השלחן [ס''ק ד],
חסד לאלפים [סי' קסח ס''ה],
שו''ת פני יצחק ח''א [חאו''ח מערכת ברכות אות קנט], וכ''פ
המ''ב [ס''ק כד]. כמו כן יש לצרף את דעת רוב ככל הפוסקים דאזלינן בתר קביעות סעודה דידיה
הלא הם
הראב''ד, הריטב''א, הרשב''א, המאירי, אהל מועד, המאורות, גאוני ספרד, בה''ג, גם
הרמב"ם [פ"ג ה"ט],
הריא''ז [פרק כיצד מברכין]
, סמ"ג [עשה כז] ו
שה"ל [סי' קנט], וכ''נ מסתימת
הרי''ף והרא''ה[דף לח.]
והריב''ש [ס''ס כח].
עוד יש להעיר שכל הסיבה שמברכים על פת כיסנין מזונות הוא משום שאינו נועד לפת אלא לקינוח ולכן התקינו לו ברכה מיוחדת, אך כאשר אינו נועד לקינוח אלא לפת אז אפילו אם הוא נכסס או מעט מתוק מברכים עליו המוציא. דהנה
רש''י [מא:] ד''ה פת הבאה בכיסנין, כתב וז''ל: ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה ואגוזים ושקדים "ומאכלה מועט" לא הטעינוה ברכה מעין ג'. עכ''ל. וז''ל:
ספר המאורות דמתוך שיש בהם מיני תבלין אין דרך לקבוע סעודתו עליהם. וכ''כ
הריטב''א בהלכותיו [פ''ב הי''ח] ומפני שהיא דקה אין דרך לאכלה אלא לתענוג כעין פירות. וכ''מ
ברבינו מנוח [פ''ג מהל' ברכות ה''ט] שכתב בסוף דבריו וז''ל: זה הכלל כל מידי דלאו אורח ארעא לאקבועי סעודתיה עלויה לא מברכינן עליה המוציא אא''כ קבע. וכ''מ
במאירי [מב.] שכתב וז''ל: שכל אכילה שאינה אלא מדרך שמחה ולא מצד רעב ובקשת שובע אינה אכילה. וכ''מ
בנמוקי יוסף שכתב וז''ל: כעין כיסין, ואין דרך לאכלן אלא לתענוג. עכ''ל. וכ"כ הרא"ש מלוניל
בספר המנהגות וז"ל: פת הבאה בעבור כסיסה ולא לרעבון והיא פת עשויה בבשמים. עכ''ל. וכ''כ
הריא''ז [פרק כיצד מברכין] וז''ל: כעין מיני מתיקה לקינוח סעודה. עכ''ל.
יוצא שיש לברך על מצת מכונה המוציא גם בשאר ימות השנה משום שאע''פ שהם נכססות מ''מ לא נעשו לקינוח סעודה אלא לקביעות סעודה. ואף שבשאר ימות השנה אין רגילות לאכול מצות אלא לחם, מ''מ מי שאוכלם בשאר ימות השנה, אוכלם כתחליף ללחם, ואין אף אדם אוכלם לקינוח. והראיה, שלא ראינו שכאשר מכבדים אורחים במיני מאפה כגון עוגות, עוגיות, פירות, ומיני מתיקה, שמגישים גם מצות. וה''ה לחלה מתוקה שאפו אותה במיוחד לאכילת פת ולא לקינוח.
אלא שיד הדוחה נטויה לומר דהן אמת שאין המצה עשויה לקינוח, אך מ''מ גם אינה עשויה לפת [שהרי אין רגילות אנשים לאכול פת שכזו, והרגילים בזה הם מיעוט] ומעין ראיה לזה הוא דין הטרוקנין [סי' קסח סעיף טו] שאע''פ שעשוי מקמח ומים מ''מ גובלא בעלמא הוא ומברכים מזונות. וע''ע בחזו''ע שם שהאריך בזה והביא מחלוקת אחרונים אם ברכת המצה מזונות, והכריע שמספק יש לברך מזונות. ועיין עוד בשו''ת
מעיין אומר ח''א [סימן א, וי''ג] ששאל את מרן הגרע''י זצ''ל לגבי ברכת המצה והשיב לו שהוא נוהג לברך עליה המוציא. ע''ש. גם בשו''ת
עולת יצחק הנ''ל פסק שיש לברך על המצה המוציא.
מיהו כל המחלוקת היא כאשר אינו קובע סעודה, אך כאשר הוא קובע סעודה, דהיינו שאוכלם עם בשר ותבשילים, הא כבר כתבנו לעיל דחשיב קביעות גם ללא אכילת ד' ביצים לדעת רוב ככל הפוסקים.
לכן יש להסב את הקושיא לאידך גיסא ולשאול למה בשאר ימות השנה מברכים מזונות ולא המוציא.
