מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל (מט כד)
בסוטה לו: באותה שעה [שתפסתו אשת פוטיפר ליוסף] באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם וכו', והקשו המפרשים מדוע נקט יעקב אבינו דוקא אבני האפוד ולא אבני החושן, שגם בהם עתידים השבטים להחקק.
ובספר אפריון לרבי שלמה גאנצפריד זצ"ל בעל הקיצור שו"ע כתב דאבני החושן ג"כ נקראו אבני אפוד, כמבואר בעבודה זרה כג: שבקשו החכמים מדמה בן נתינא אבנים לאפוד, וכתבו התוס' שם כד. דהכוונה לאבני החושן ונקרא אבני אפוד על שם שתלויים באפוד, וא"כ ה"נ הכוונה ג"כ לאבני החושן.
ובאופן אחר יש לבאר, דהנה אבני האפוד היו אבני שוהם, שהם אבנו של יוסף בחושן, ובמשך חכמה תצוה (כח ט) כתב דהטעם שנכתבו כל השבטים על אבנו של יוסף, הוא משום דכל ישראל נקראו על שם יוסף, וכן מבואר במסכת סופרים פי"א לפי גירסת הגר"א, עי"ש. ומעתה זה הוא שבא יעקב אבינו לומר ליוסף, שלא רק שעתיד להיות נכתב עם שאר השבטים, אלא עתיד הוא למעלה גדולה זו שיהיו כל השבטים קרויים על שמו ונכתבים על אבן שלו, שזה מרומז דוקא באבני האפוד. ושוב ראיתי שכ"כ בקיצור בילקוט ראובני פרשת תצוה ד"ה ששה משמותם.
ולפי זה מבואר המשך דברי הגמ' הנ"ל "מידי אביר יעקב", מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד, אלא אביר יעקב, "משם רועה אבן ישראל" משם זכה ונעשה רועה, שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף, ע"כ. והיינו דכיון שקבל דברי יעקב אבינו ועמד בנסיון נעשה רועה לכל ישראל, שנקראו על שמו מחמת שזן אותם כמבואר בסנהדרין יט:, וזהו כנ"ל שדברי יעקב אבינו אליו היתה על מה שעתיד להיות רועה לכל ישראל ושיקראו על שמו, וק"ל.
מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל (מט כד)
בסוטה לו: באותה שעה [שתפסתו אשת פוטיפר ליוסף] באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם וכו', והקשו המפרשים מדוע נקט יעקב אבינו דוקא אבני האפוד ולא אבני החושן, שגם בהם עתידים השבטים להחקק.
ובספר אפריון לרבי שלמה גאנצפריד זצ"ל בעל הקיצור שו"ע כתב דאבני החושן ג"כ נקראו אבני אפוד, כמבואר בעבודה זרה כג: שבקשו החכמים מדמה בן נתינא אבנים לאפוד, וכתבו התוס' שם כד. דהכוונה לאבני החושן ונקרא אבני אפוד על שם שתלויים באפוד, וא"כ ה"נ הכוונה ג"כ לאבני החושן.
ובאופן אחר יש לבאר, דהנה אבני האפוד היו אבני שוהם, שהם אבנו של יוסף בחושן, ובמשך חכמה תצוה (כח ט) כתב דהטעם שנכתבו כל השבטים על אבנו של יוסף, הוא משום דכל ישראל נקראו על שם יוסף, וכן מבואר במסכת סופרים פי"א לפי גירסת הגר"א, עי"ש. ומעתה זה הוא שבא יעקב אבינו לומר ליוסף, שלא רק שעתיד להיות נכתב עם שאר השבטים, אלא עתיד הוא למעלה גדולה זו שיהיו כל השבטים קרויים על שמו ונכתבים על אבן שלו, שזה מרומז דוקא באבני האפוד. ושוב ראיתי שכ"כ בקיצור בילקוט ראובני פרשת תצוה ד"ה ששה משמותם.
ולפי זה מבואר המשך דברי הגמ' הנ"ל "מידי אביר יעקב", מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד, אלא אביר יעקב, "משם רועה אבן ישראל" משם זכה ונעשה רועה, שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף, ע"כ. והיינו דכיון שקבל דברי יעקב אבינו ועמד בנסיון נעשה רועה לכל ישראל, שנקראו על שמו מחמת שזן אותם כמבואר בסנהדרין יט:, וזהו כנ"ל שדברי יעקב אבינו אליו היתה על מה שעתיד להיות רועה לכל ישראל ושיקראו על שמו, וק"ל.
◆ ◆ ◆
ובדרך אחרת יש לומר, דהנה באבני האפוד היו כל השבטים כלולים באבן אחת של שוהם, ובאבני החושן היה כל שבט באבן לחוד. ויש לומר דהחילוק באבני החושן שכל אחד באבן בגוון שלו היינו משום שלכל שבט יש את דרכו המיוחדת בעבודת ה', ובזה כל שבט הוא נפרד מחבירו, ועל זה מורים אבני החושן. אבל אבני האפוד שכולם בגוון אחד וכתובים באותן האבנים יחד, מורה שיש שלימות אחת הנולדת מכל השבטים כשהם יחד, ושבשורש אין ביניהם הבדל כלל שכולם כוונתם לשמים לעבוד את ה' והכל אחד, ולכן החושן תלוי באפוד, שהוא משתלשל ממנו ושם נחלק לשבילים רבים, אבל ביסודו הכל אחד וכנ"ל.
ומעתה יש לומר דבא יעקב אבינו לעורר את יוסף דוקא מצד זה שכל שבטי ישראל כלולים כאחד, וא"כ אין הנזק הנגרם מחטאו רק לעצמו גרידא, אלא הוא פוגם בכל השלימות של כלל ישראל, כי צריכים דוקא את כל הדרכים יחד שנוצר מהכל שלימות אחת, ואם יגרע שבט יוסף יחסר מהכל, ועל כן אמר לו מאבני האפוד דוקא, רצונך שתפגום באבני השוהם ששם כלולים כל ישראל יחד וזהו פגם בכולם. וזהו שאמר לו רצונך שימחה שמך "מביניהם", היינו באבני האפוד שכתובים יחד.
