מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי (יט יז)
במשנה פרה פ"ג מ"ב מבואר שעשו מעלה מיוחדת בכהן השורף את הפרה, שכאשר היו מזים עליו בשבעת הימים שקודם השריפה, היו מביאים תינוקות שלא נטמאו מעולם שימלאו את המים לצורך ההזאה, ולשם כך היו חצירות בירושלים הבנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום, ומביאים נשים מעוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן. והקשה אחד, מדוע צריך לטרוח כל כך לגדל את התינוקות בעודם במעי אמן, הרי נוכל להביא גר שנתגייר [על גבי הנך חצירות], שהרי בעודו גוי לא קיבל טומאה דגוים לאו בני טומאת מת הם, ואם כן בודאי לא נטמא מעולם.
והשיב לו רבינו הגר"ד לנדו שליט"א, שהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, כדאמרינן בפסחים צב. שחכמים תיקנו לגבי פסח דגר שנתגייר דיינינן ליה כאילו הוא טמא מת, ואם כן מדרבנן הרי הוא כמי שנטמא כבר במת, ואע"פ שהגזירה היא גבי לקדשים, הרי חטאת חמור מקדשים בכל, ואם עשו מעלה בקדשים, ק"ו שהוא טמא לחטאת. ויש לעיין בזה לפי מה שכתב הרש"ש בכריתות ט. לצדד דהך דינא הוא רק בקרבן פסח ולא בשאר הקדשים, א"כ י"ל דגם בחטאת אינו נוהג. [וכל זה נפק"מ לדינא, האם הפורש מן הערלה נחשב טמא לחטאת למילוי הזאה וקידוש דעלמא, שאינם צריכים תינוקות שלא נטמאו מעולם].
ובעיקר הקושיא נראה דלא קשה מידי, משום דהיו לוקחין דוקא תינוקות קודם בני שבע או שמונה, כדי שלא יהיו בני ראיית קרי, כמבואר בר"ש פרה פ"ג מ"ב בשם התוספתא, וגר שנתגייר ראוי הוא מיד לקרי, [וגר קטן ודאי לא ניחא לן שימלא, שהרי אם ימחה בגדלותו יפסול את כל הפרה למפרע וכל אלו שנטהרו על ידי אפר פרה זו יתברר למפרע שהיו טמאים].
ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי (יט יז)
במשנה פרה פ"ג מ"ב מבואר שעשו מעלה מיוחדת בכהן השורף את הפרה, שכאשר היו מזים עליו בשבעת הימים שקודם השריפה, היו מביאים תינוקות שלא נטמאו מעולם שימלאו את המים לצורך ההזאה, ולשם כך היו חצירות בירושלים הבנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום, ומביאים נשים מעוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן. והקשה אחד, מדוע צריך לטרוח כל כך לגדל את התינוקות בעודם במעי אמן, הרי נוכל להביא גר שנתגייר [על גבי הנך חצירות], שהרי בעודו גוי לא קיבל טומאה דגוים לאו בני טומאת מת הם, ואם כן בודאי לא נטמא מעולם.
והשיב לו רבינו הגר"ד לנדו שליט"א, שהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, כדאמרינן בפסחים צב. שחכמים תיקנו לגבי פסח דגר שנתגייר דיינינן ליה כאילו הוא טמא מת, ואם כן מדרבנן הרי הוא כמי שנטמא כבר במת, ואע"פ שהגזירה היא גבי לקדשים, הרי חטאת חמור מקדשים בכל, ואם עשו מעלה בקדשים, ק"ו שהוא טמא לחטאת. ויש לעיין בזה לפי מה שכתב הרש"ש בכריתות ט. לצדד דהך דינא הוא רק בקרבן פסח ולא בשאר הקדשים, א"כ י"ל דגם בחטאת אינו נוהג. [וכל זה נפק"מ לדינא, האם הפורש מן הערלה נחשב טמא לחטאת למילוי הזאה וקידוש דעלמא, שאינם צריכים תינוקות שלא נטמאו מעולם].
ובעיקר הקושיא נראה דלא קשה מידי, משום דהיו לוקחין דוקא תינוקות קודם בני שבע או שמונה, כדי שלא יהיו בני ראיית קרי, כמבואר בר"ש פרה פ"ג מ"ב בשם התוספתא, וגר שנתגייר ראוי הוא מיד לקרי, [וגר קטן ודאי לא ניחא לן שימלא, שהרי אם ימחה בגדלותו יפסול את כל הפרה למפרע וכל אלו שנטהרו על ידי אפר פרה זו יתברר למפרע שהיו טמאים].