מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (יג כה)
פירש רש"י והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב, והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך. והקשה הריב"א מבעלי התוס', שבסנהדרין צה. "תנו רבנן שלשה קפצה להם הארץ, אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה", ומדוע לא נחשבו גם כן המרגלים.
ותירץ שם, שלא החשיב את המרגלים מפני רשעם. וביאור דבריהם, שהגמ' מנתה שלשה שמחמת מעלתם וזכותם קפצה הארץ, וכלשון הגמ' קפצה "להם" הארץ, היינו בעבורם. אבל המרגלים שהיו רשעים לא היה זה בזכותם, אלא בשביל בני ישראל שלא יענשו יום לשנה על יותר מארבעים יום.
עוד יש ליישב, שבשאר קפיצות הארץ היינו כשהיו צריכים להגיע למקום מסוים, ולא היה צריך שילכו את כל הדרך, על כן הדרך קפצה באופן שבאמת לא הלכו את כל הדרך אלא הגיעו מיד, והיינו על ידי שהארץ נתקמטה ונתקפלה כמ"ש רש"י בחולין צא: וסנהדרין צה. דקפיצת הדרך היינו מלשון "לא תקפוץ את ידך", או כמ"ש היד רמ"ה בסנהדרין שם דהיינו מלשון דילוג שהאדם מדלג ונראה כאילו הארץ דילגה, עי"ש. אבל כאן הרי היה צריך שיתהלכו בארץ לארכה ולרחבה וירגלו את כולה, ועל כרחך שבאותם הימים הלכו כל ארכה ורחבה ולא נעדר דבר, וקיצור הדרך היה באופן שהלכו את הכל רק הלכו במהירות, ולא באופן שנתכווצה הארץ, וגם לא באופן של דילוג, ואם כן אין זה "קפיצת הדרך", אלא נס אחר שהלכו מהר.
וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (יג כה)
פירש רש"י והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב, והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך. והקשה הריב"א מבעלי התוס', שבסנהדרין צה. "תנו רבנן שלשה קפצה להם הארץ, אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה", ומדוע לא נחשבו גם כן המרגלים.
ותירץ שם, שלא החשיב את המרגלים מפני רשעם. וביאור דבריהם, שהגמ' מנתה שלשה שמחמת מעלתם וזכותם קפצה הארץ, וכלשון הגמ' קפצה "להם" הארץ, היינו בעבורם. אבל המרגלים שהיו רשעים לא היה זה בזכותם, אלא בשביל בני ישראל שלא יענשו יום לשנה על יותר מארבעים יום.
עוד יש ליישב, שבשאר קפיצות הארץ היינו כשהיו צריכים להגיע למקום מסוים, ולא היה צריך שילכו את כל הדרך, על כן הדרך קפצה באופן שבאמת לא הלכו את כל הדרך אלא הגיעו מיד, והיינו על ידי שהארץ נתקמטה ונתקפלה כמ"ש רש"י בחולין צא: וסנהדרין צה. דקפיצת הדרך היינו מלשון "לא תקפוץ את ידך", או כמ"ש היד רמ"ה בסנהדרין שם דהיינו מלשון דילוג שהאדם מדלג ונראה כאילו הארץ דילגה, עי"ש. אבל כאן הרי היה צריך שיתהלכו בארץ לארכה ולרחבה וירגלו את כולה, ועל כרחך שבאותם הימים הלכו כל ארכה ורחבה ולא נעדר דבר, וקיצור הדרך היה באופן שהלכו את הכל רק הלכו במהירות, ולא באופן שנתכווצה הארץ, וגם לא באופן של דילוג, ואם כן אין זה "קפיצת הדרך", אלא נס אחר שהלכו מהר.
