מדוע נזכר שמעשה המקושש היה במדבר

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת (טו לב)

כבר עמדו המפרשים על תיבות אלו "ויהיו ישראל במדבר" שהם לכאורה מיותרות. ובאור החיים ובפנים יפות ובאהל יעקב להמגיד מדובנא, כתבו לבאר אליבא דמ"ד בשבת צו: דמקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים היה, ואמרינן בשבת ו: דמדבר הוא כרמלית, ורק בזמן שהיו ישראל במדבר היה חשוב רשות הרבים. וזהו שאמרו "ויהיו ישראל במדבר" וממילא הוא רשות הרבים, ושוב חייב עליו המקושש שהעביר שם ד' אמות.

ובאור חדש פסחים ה. כתב בשם בעל שאגת אריה, דהנה התוס' בפסחים מו: הקשו אליבא דרבה דאית ליה "הואיל", דא"כ בטלת כל תורת חילול שבת, דנימא הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה, ותירצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח. א"כ קשה אליבא דרבי אליעזר דס"ל דמכשירי מילה דוחין את השבת, ואיתא בשבת קל. דבמקומו של ר"א כורתין עצים לעשות פחמין לעשות כלי ברזל בשבת, ומילה הוי שפיר שכיח, א"כ נימא דעל מלאכה זו של מקושש עצים לא יתחייב הואיל וראוי למילה. ולכן קאמר קרא "ויהיו בני ישראל במדבר", ובמדבר הרי בני ישראל לא מלו, א"כ לא שייך הואיל, עכ"ד.
​

◆ ◆ ◆​

ויש לפרש עוד, דהנה במכות ז. איתא דסנהדרין ההורגת אחת בשבע שנים נקראת חובלנית, וא"כ קשה איך איתרמי מילתא שבית דינו של משה רבינו הרגו שנים בשנה אחת, דהיינו המגדף והמקושש, ולא מצאו זכות. ועל זה קאמר ד"ויהיו בני ישראל במדבר", ואיתא במכות שם דהיכא שנגמר דינו בחוץ לארץ וברח לארץ סותרין את דינו מפני שזכותה של ארץ ישראל יכול לגרום שימצאו לו זכות. ועל כן הכא דהיו במדבר וחסרה להם זכותה של ארץ ישראל, על כן נגרם שלא מצאו להם זכות.​

 

[גרינפלד]

ויש לפרש עוד, דהנה במכות ז. איתא דסנהדרין ההורגת אחת בשבע שנים נקראת חובלנית, וא"כ קשה איך איתרמי מילתא שבית דינו של משה רבינו הרגו שנים בשנה אחת, דהיינו המגדף והמקושש, ולא מצאו זכות.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ונהי דהיה הוראה מהקב"ה להרוג את המקושש, מ"מ זה היה לאחר שמשה רבינו היה יודע שהוא חייב מיתה ורק לא היה יודע באיזו מיתה, אבל אם היו מוצאים לו זכות בעיקר המיתה, היו פוטרים אותו מעיקרא ולא שואלים כלל.​