דברים ליום השנה התשיעי של מרן זצ"ל
את הדברים דלהלן הכנתי לומר חלקם בהילולת מרן בקרית מלאכי וחלקם במשדר הזיכרון בציונו, אך מאת ה' בפועל אמרתי דברים אחרים בשתי המקומות [כפי שניתן לראות כאן, וכן לשמוע את הדברים שנאמרו בק. מלאכי בקו השיעורים 02-3137581 ועוד חזון למועד להעלותם על הכתב בתוספת זכרונות רבים שיש לי ממרן זיע"א]
את הדברים דלהלן הכנתי לומר חלקם בהילולת מרן בקרית מלאכי וחלקם במשדר הזיכרון בציונו, אך מאת ה' בפועל אמרתי דברים אחרים בשתי המקומות [כפי שניתן לראות כאן, וכן לשמוע את הדברים שנאמרו בק. מלאכי בקו השיעורים 02-3137581 ועוד חזון למועד להעלותם על הכתב בתוספת זכרונות רבים שיש לי ממרן זיע"א]
בגמ' (מו"ק כה: ), כי נח נפשיה דרבי יוחנן פתח עליה רבי יצחק בן אלעזר, קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים, דכתיב והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים ואמר רבי יוחנן זה יומו של יאשיהו.
והאריכו המפרשים לבאר בכמה וכמה אופנים את הדמיון של הרב לשמש, ובהיות שכל הסבר והסבר נוגע להספדו של מרן זצ"ל, נביא את ההסברים ונבארם אחד לאחד בעזה"י.
א. המהרש"א מבאר שכאשר השמש שוקעת לא משתנה בה מאומה, היא נשארת מאירה ומחממת, רק שעברה למקום אחר, וכל ההפסד הוא למקום שבו כבר אינה מאירה, וכן פטירת הצדיק, לגבי דידו הוא ממשיך לעלות ולהתעלות ברוחניות בעולם האמת, וכל החושך נשאר רק לנו תלמידיו כאן בעוה"ז שחסרנו את הצדיק.
ואמנם גם לאחר שקיעתה יש לנו הנאה מועטת ממנה, בכך שהיא מאירה את הירח והכוכבים שאותם אנחנו כן רואים בלילה, אך למרות שאורם בא מכח השמש, אין זה דומה כלל ועיקר לשמש עצמה שאת אורה הפסדנו.
ומכל מקום לפי דברי מהרש"א הנ"ל שהשמש עצמה לא מפסידה כלום אחרי שקיעתה, אפשר למצוא נחמה גם לעצמנו, שאמנם השמש שקעה ולא תאיר עוד, אבל מאחר ובעודה זורחת הצמיחה פירות לתפארת שעדיין קיימים מכוחה, חובה עלינו לטפח את הפירות הללו ולתת להם כוח להוליד פירות נוספים, שעי"כ אנחנו עדיין מתחממים מהשמש הגם שהיא עצמה כבר איננה איתנו.
לענ"ד צריך שלכל אחד יהיה אידיאל אחד להמשיך את המורשת של מרן כפי שהוא רצה וייחל כל ימיו ואמר במפורש, לא צריך לחפש דברים מתחת האדמה, וכל שכן לא להמציא צוואות שלא נאמרו וכו', יש ים של דברים שמרן הורה בחייו ולאור זה עלינו לחתור.
ומנסיון הנני הצעיר מדבר, שב"ה זימן הקב"ה לידי כמה הזדמנויות בהסח הדעת אשר ראיתי שיש לי אפשרות לממש בהם את האידיאל והמטרה הנ"ל וקפצתי על המציאה, עוד לפני שידעתי בכלל אם אקבל כסף בעד פעולתי וכמה זמן יגזול הדבר ממני, וב"ה שלא נתקפח שכרי לא בממון ולא בזמן, וזכינו לעשות ולעסוק בכמה עניינים כנ"ל שיש בהם השפעה למאות ואלפים, חלקם ידועים יותר וחלקם פחות, והצד השוה שבכולם ששמתי לנגד עיני את הייעוד והמטרה הנ"ל ולשם כיוונתי.
ב. וכאשר באה השמועה המרה על פטירת מרן החזון איש זיע"א נזעק ונרעש הגאון מבריסק ואמר, העולם של היום אינו כמו העולם של אתמול כאשר היה החזון איש עמנו! וקרא עליו את המאמר "קשה פטירתו כביאת השמש בצהרים", כאשר שוקעת השמש בפתאומיות בשיא זריחתה ועוצמתה נראים לפתע כוכבים קטנים שאף פעם לא היו יכולים להיראות בצהרי היום, ואף כעת לאחר פטירת החזו"א ואילך יבצבצו מאורות כאלה אשר בעודו חי אספו נגהם (פאר הדור ה', קכח).
וכוונתו אינה צריכה ביאור אחרי שכיום 9 שנים אחרי פטירת מרן אנחנו רואים את הכוכבים הקטנים הללו מנסים לנצנץ ולנפנף בדברים שבחייו של מרן זיע"א לא היו מעיזים לפתוח את פיהם, ועל זה גדולה הבכיה!
ויש להוסיף ולחדד עוד (עפימ"ש בעין אליהו בשם נחלת דוד) שפעמים כאשר באה השמש בצהרים ונכסה אורה, זהו דוקא על ידי הלבנה שבעצמה מקבלת את אורה מהשמש, וכן הוא כאשר הצדיק מסתלק ופעמים מנסים לעמעם את אורו דוקא אלה שצמחו מכוחו וגדלו בזכותו, ועל זה גדול הצער כפל כפלים.
ג. ויש להוסיף עוד ביאור בדימוי לשמש[2], שכאשר זורחת החמה בצהרים לא הכל יודעים להעריך נכונה את עוצמתה אם לא שראו את החושך שהיה כאשר החלה החמה לזרוח, וראו את האור והטוב שיצא ממנה בעת שנתנה אורה, הם אלו שיודעים להבין כעת כאשר שקעה בפתאומיות את גודל האסון והצרה שהגיעתנו.
גם אנחנו נולדנו לתוך המציאות של "דור מרן", שאפשר להשיג בקלות ידיעה ברורה בכל ההלכות המצויות כמעט עם הכרעות למעשה בצורה ברורה, אבל נתאר לעצמו שלא היתה יורדת נשמתו של מרן חלילה לעולם, כיצד היינו מסתדרים היום, הלא אחרי קום המדינה נתקבצו ובאו ישראל מכל ארצות פזוריהם, מבבל וממרוקו, מפרס ומתימן, מאלג'יר ומתוניס, מלוב וכורדיסטן וכו', וכל אחד חושב או לא חושב מה לעשות בהלכות המצויות ובדינים המתחדשים שאין בהם אפילו מנהג, ואפילו אם היה מנהג לא תמיד הוא נכון להלכה, כמה בלבול היה קיים בלעדי מרן זצ"ל?
ד. ויש להוסיף עוד שהרי הספד זה נאמר על ריו"ח שהיה זקן ושבע ימים שמטבע הדברים חושבים הכל שכבר העריב שמשו ובא זמנו ועתו עת דודים, ועל זה קונן לא כן אחי, אלא על אף גילו המבוגר יש לנו נזק כבד כבוא השמש בצהרים ממש בעודה בשיא תוקפה וחומה.
והחתם סופר בדרשותיו ח"ב (בדרוש כבוד מלך, סוף דף שצח) הוסיף, שכאשר החמה בתחילת זריחתה או בסוף היום, אין אורה מאיר בשוה לכל סביבותיה, אלא נותנת אור בעיקר לקרובים אליה במישור, ואצל הרחוקים המכוסים בהרים שורר חושך, משא"כ בצהרים היא מאירה בעוז לכולם בשוה (עי"ש שביאר זאת לגבי המלך פראנץ יוזף). וכן הוא הצדיק שנפטר, יש שאורו האיר רק על חסידיו ותלמידיו, ואחרים שמחוץ למעגל שלו לא שמעו שמעו ולא נהנו מאורו, אך כאשר הצדיק בחייו האיר לכולם זהו ממש כבוא השמש בצהרים.
ה. ונראה לבאר עוד את הדמיון לשמש, דהנה בבריאת העולם באה הלבנה ושאלה איך ב' מלכים משמשים בכתר אחד, א"ל הקב"ה לכי ומעטי עצמך. ואילו החמה לא הסתכלה מי מאיר כמוה ומי יותר ממנה, אלא עשתה את ייעודה כרצון ה' ולכן זכתה שלא יתמעט אורה. והלקח מכך, שאין לנו להבין ימין ושמאל מי עוד משמש בכתר אחד ומי מאיר פחות או יותר, אלא לדעת את הייעוד שלנו ולחתור לקראת מילויו.
וכידוע כמה פעמים רצו הקרובים והרחוקים למחות על כבוד מרן, ולמנוע תרומות מראשי ישיבות שיצאו נגדו והסיתו והדיחו, ומרן גער בהם שלא יתערבו בענייניו ויתמכו בהם למרות הכל.
ו. ועוד ביאר הגאון משך חכמה (בראשית נ, י) שהשמש מצד טבעה רוצה לרוץ כדי לעשות רצון אבינו שבשמים אלא שהקב"ה מעכבה בכח, וכששוקעת בצהרים זהו מפני שהוסר עיכובה וחזרה למרוצתה. ואמנם האו"ש ביאר כן על יאשיהו שבחשקו הסכים למות בחצי ימיו, אך באמת כן הוא בכל צדיק וצדיק שנפשו כמהה ומשתוקקת לחזור לצור מחצבתה להתקרב לאור העליון, וכלשונו המופלאת של האוה"ח הקדוש (פר' אחרי מות): ואומרו וימותו בתוספות וא"ו, רמז הכתוב הפלאת חיבת הצדיקים, שהגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות חשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם והבן, ובחינה זו אין מכיר איכותה, והיא מושללת ההכרה, לא מפי מין האנושי, ולא מפי כתבו, ולא תושג בהשערות מושכל הגשם, ולמשיג חלק מהשגה זו תבדיל ממנו המונע אותו מהתקבל ותכירהו על ידי סימניה כי זה הפכה מנגדת שונאיה ותפעול בו פעולה רשומה לשלול ממנו כח המונעו והמקיימו, ולפעמים תמאסהו הנפש ותריבהו מריבה גדולה והוא סוד הוללות הנביאים (ש"א יט כד), ולכשתרבה בחינה זו בפנימיותו תגעל הנפש את הבשר ויצתה מעמה ושבה אל בית אביה. ואודיע למתבונן בפנימיות השכלת המושכל, שהשכלת ההשכל תשכיל ההשכלות, ובהשכל בהשכלתו, ישכיל, שמושכל מושלל ההשכל, וכשישכיל בהערת עצמו, ולא עצמו, ישכיל, שהמושכל מושכל ממושכל, בלתי מושכל מהשכל, והשכילו למשכילים ביחוד, השכלתו בסוד נשמה לנשמתו. ואז מותריו יהיו עטרי מלכים וכסאם. וכי יש חיים לחיים שעליהם אמר משה (נצבים ל יט) ובחרת בחיים בית המודעות, ושוללת חיים הנשתוים בהרגש הכללי, ויברך ברוך אלהים חיים אשר סגל סגולה זו לסגולתו: עכ"ל.
והנה בגמ' מו"ק שם (כה: ) מובאת עובדא אשר המפרשים האריכו לבארה: אמר ליה רב אשי לבר קיפוק, ההוא יומא מאי אמרת? אמר ליה אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק, בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים. אמר ליה בר אבין חס ושלום דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא, ומאי אמרת? אמינא בכו לאבלים ולא לאבידה, שהיא למנוחה ואנו לאנחה. חלש דעתיה עלייהו ואתהפוך כרעייהו. ההוא יומא לא אתו לאספודיה. והיינו דאמר רב אשי לא בר קיפוק חליץ ולא בר אבין חליץ.
וביאר הגאון בעל נודע ביאודה בספרו אהבת ציון (דרוש ו', דף י ע"ג) שגם בר קיפוק וגם בר אבין היתה דעתם שהצדיק אחר פטירתו אינו עומד לישראל בעת צרתם ולא אכפת לו מהם בין אם יודע ובין אם אינו יודע מהקורה אותם, ועל כך הקפיד רב אשי, שהרי הוא כל חייו עמד לימין ישראל ולא יתכן שאחרי מותו יתעלם מהם, וכמ"ש לבאר בספר בינה לעתים מדוע דוקא קברו של משה נעלם מישראל שלא יעתיר בעדם, ואילו קברות אחרים לא נתעלמו, שמאחר ומשה בחייו היה רגיל לעמוד בתפילות ותחנונים על ישראל עד אשר ייטב להם גם אחרי מותו היה עושה כך אילו היו באים להעתיר על קברו, וכן רב אשי ששפט את ישראל ששים שנה איך יאמרו עליו שאחר מותו ימצא מנוחה ויעזוב את דורו ביגון ואנחה ולא יתפלל עליהם, שאין זה מנהג מנהיגי ישראל הכשרים, שמוסרים נפש על בני דורם אף שהצער אינו נוגע אליהם, ולכן נענשו.
ועוד ביאר הגאון ר' אי"ל תאומים בס' יעלת חן (פר' אחרי מות דף קיט ע"א) והגרד"ש אייבשיץ בערבי נחל (פר' ויחי), שהקפיד רב אשי על שהחשיבוהו כאבידה שאין בה שום מסר ורשמים ולא יוצא שום תועלת מאבידתה, כמ"ש הצדיק אבד ואין איש שם על לב, כאומרים שלא תהיה התעוררות לעם מפטירתו, ועל כן חלשה דעתו והקפיד עד שנענשו. וכעי"ז ביאר הגר"א קוטלר במשנת ר' אהרן על נ"ך (ישעיה נז, עמ' עז).
ומדוע נענשו דוקא ברגליהם? ביאר המהרש"א, שמאחר שבדבריהם היה חוסר אמונה בהשארת הנפש לכן נענשו באופן שלא יוכלו לעשות חליצה שהיא באה לתקן על השארת הנפש.
ועוד ביאר הגאון מהרש"ם שבדרון בתכלת מרדכי (על אגדות הש"ס עמ' תד בנד"מ), וכ"ה בקצרה במשנת ר"א הנ"ל, שכיון שהם דימו בו מיתה ועמידה במקום כאבידה שאובדת במקומה, ובאמת ת"ח אין להם מנוחה גם בעוה"ב כמ"ש ילכו מחיל אל חיל, ועל כן לקו דוקא ברגליהם.