מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח (יב א)
הקשה הבית שמואל בהקדמה לחיבורו על אבן העזר, הרי הקב"ה היה מדבר עם משה רבינו רק ביום, כמו שאמרו במכילתא בא מסכתא דפיסחא פרשה א' "רבי שמעון בן יוחאי אומר והלא כל הדברות שנדבר עם משה לא נדבר עמו אלא ביום", [ופריך שם על פרשת החודש הזה לכם שהראהו הקב"ה את הלבנה, והיא אינה נראית אלא בלילה, ומיישב שדיבר עמו ביום והראהו בלילה]. ואם כן למה היה צריך לפרוש מאשתו בלילה, הרי היה יכול לבוא אליה בלילה ולטבול אחר כך, ואף על פי שלמחר יהיה טבול יום, הרי ניתנה תורה לטבולי יום כדאיתא בשבת פו: וכל מה שמשה רבינו למד לפרוש מן האשה הוא בק"ו ממתן תורה, וא"כ לא יהיה יותר חמור ממתן תורה שניתנה לטבולי יום. וכן הקשה בפירוש רבינו חיים פלטיאל כאן.
ובפנים יפות כתב ליישב, שכיון שהקב"ה היה נועד עם משה רבינו באהל מועד, וטבול יום אסור במחנה שכינה, על כן היה מוכרח לפרוש מאשתו גם בלילה דאף אם היה טובל היה נשאר טבול יום כל יום המחרת. אמנם באבות דרבי נתן פ"ב איתא, פירש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום כיצד, אמר מה אם ישראל שלא נתקדשו אלא לפי שעה ולא נזדמנו אלא כדי לקבל עליהם עשרת הדברות מהר סיני אמר לי הקדוש ברוך הוא לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ואני שאני מזומן לכך בכל יום ויום ובכל שעה ושעה "ואיני יודע אימתי מדבר עמי או ביום או בלילה" על אחת כמה וכמה שאפרוש מן האשה, הרי מפורש דפירש משום שהקב"ה עלול לדבר עמו גם בלילה, ושוב קשה מדברי המכילתא הנ"ל.
ובפירוש רבינו חיים פלטיאל תירץ, שרק עניני המצות לא היה מדבר עמו אלא ביום, דהתורה ניתנה ונמסרה ביום, אבל שאר דברים דבר עמו אף בלילה.
ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח (יב א)
הקשה הבית שמואל בהקדמה לחיבורו על אבן העזר, הרי הקב"ה היה מדבר עם משה רבינו רק ביום, כמו שאמרו במכילתא בא מסכתא דפיסחא פרשה א' "רבי שמעון בן יוחאי אומר והלא כל הדברות שנדבר עם משה לא נדבר עמו אלא ביום", [ופריך שם על פרשת החודש הזה לכם שהראהו הקב"ה את הלבנה, והיא אינה נראית אלא בלילה, ומיישב שדיבר עמו ביום והראהו בלילה]. ואם כן למה היה צריך לפרוש מאשתו בלילה, הרי היה יכול לבוא אליה בלילה ולטבול אחר כך, ואף על פי שלמחר יהיה טבול יום, הרי ניתנה תורה לטבולי יום כדאיתא בשבת פו: וכל מה שמשה רבינו למד לפרוש מן האשה הוא בק"ו ממתן תורה, וא"כ לא יהיה יותר חמור ממתן תורה שניתנה לטבולי יום. וכן הקשה בפירוש רבינו חיים פלטיאל כאן.
ובפנים יפות כתב ליישב, שכיון שהקב"ה היה נועד עם משה רבינו באהל מועד, וטבול יום אסור במחנה שכינה, על כן היה מוכרח לפרוש מאשתו גם בלילה דאף אם היה טובל היה נשאר טבול יום כל יום המחרת. אמנם באבות דרבי נתן פ"ב איתא, פירש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום כיצד, אמר מה אם ישראל שלא נתקדשו אלא לפי שעה ולא נזדמנו אלא כדי לקבל עליהם עשרת הדברות מהר סיני אמר לי הקדוש ברוך הוא לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ואני שאני מזומן לכך בכל יום ויום ובכל שעה ושעה "ואיני יודע אימתי מדבר עמי או ביום או בלילה" על אחת כמה וכמה שאפרוש מן האשה, הרי מפורש דפירש משום שהקב"ה עלול לדבר עמו גם בלילה, ושוב קשה מדברי המכילתא הנ"ל.
ובפירוש רבינו חיים פלטיאל תירץ, שרק עניני המצות לא היה מדבר עמו אלא ביום, דהתורה ניתנה ונמסרה ביום, אבל שאר דברים דבר עמו אף בלילה.