"וידם אהרן" (ויקרא י' ג') "קבל שכר על שתיקתו, ומה שכר קיבל שנתייחד עמו הדבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין" (רש"י).
כותב על כך הג"ר אברהם אדלר זצ"ל תלמיד הישיבה דראדין בספרו:
שמעתי מפי אדמו"ר מרן החפץ חיים זצ"ל הסבר, למה נאמר כאן בלשון זו: "וידם אהרן" ולא "ויחריש אהרן" וכדומה, לפי שבן אדם, גם כשהוא מחריש, אפשר להכיר את מצב רוחו מתוך הבעת פניו, אם הוא שבע רצון או רוגז, שמח או עצב וכו' וכו', ואילו על בן אדם דומם אין להכיר שום דבר ואין ברו מוכיח על תוכו כלום! ומדרגתו של אהרן בשעה זו הייתה שהיה בבחינת דומם, שלא היה ניכר עליו שום שמץ של אבלות, אפילו רק באיזו העוית פנים או בדומה לזה.
(פרחי שושנה עמוד ק"ה, הובא ב'מאיר עיני ישראל' חלק ב כרך א עמ' 265)
כותב על כך הג"ר אברהם אדלר זצ"ל תלמיד הישיבה דראדין בספרו:
שמעתי מפי אדמו"ר מרן החפץ חיים זצ"ל הסבר, למה נאמר כאן בלשון זו: "וידם אהרן" ולא "ויחריש אהרן" וכדומה, לפי שבן אדם, גם כשהוא מחריש, אפשר להכיר את מצב רוחו מתוך הבעת פניו, אם הוא שבע רצון או רוגז, שמח או עצב וכו' וכו', ואילו על בן אדם דומם אין להכיר שום דבר ואין ברו מוכיח על תוכו כלום! ומדרגתו של אהרן בשעה זו הייתה שהיה בבחינת דומם, שלא היה ניכר עליו שום שמץ של אבלות, אפילו רק באיזו העוית פנים או בדומה לזה.
(פרחי שושנה עמוד ק"ה, הובא ב'מאיר עיני ישראל' חלק ב כרך א עמ' 265)
