יצחק משען
Well-known member
מכיון שישנו יהודי נחמד שקורא לעצמו "היסטוריון חרדי" שדואג מפעם לפעם לעלות אל הר גריזים ולסקר את "חגיהם" של "אחינו השומרונים" כפי שהוא קורא להם, ולטענתו רבים מהפוסקים סוברים שהשומרונים משבטי ישראל וכדו', ברצוני להציג כמה נקודות פשוטות שעליהן אין חולק, בכדי שנבין קודם כל מה פשר מעשיהם ומה מעמדם. ובהמשך אי"ה נסקור את גדולי הפוסקים שהוא מצטט ונראה בדיוק אם הם כתבו כדבריו.
- ללא ספק השומרונים עוברים על כריתות ומיתות בית דין, אם נחשיבם כחלק מישראל לטענת ההיסטוריון שדואג להצטלם איתם בתור כהן בין "כהנים" ולהשתתף במעמדי הקרבת הקרבנות פסח שלהם. הם לא חוגגים את חג הפסח בתאריך שלנו, אלא אוכלים בו חמץ גמור [וההיסטוריון הנ"ל חולק להם כבוד על שאינם אוכלים קטניות ומחמירים בפפושדו בפסח שלהם...] ואם לשיטתו הם יהודים - מי התיר לסקר ולעודד יהודים שעוברים בפרהסיא על מצוות התורה, לבדות חגים מלבם נגד המסורת שלנו ולהקריב קרבנות? ואם הם גוים, ההיסטוריון הנכבד מוזמן ללכת ולסקר גם את חגיהם של הערבים, הדרוזים והנוצרים, ואולי גם של האריאתרים בדרום תל אביב, וכל שאר הגוים שבארצנו ומחוצה לה, ויערב לו.
- השומרונים כופרים בפירוש בחלק משלש עשרה עיקרים של תורתנו הקדושה וכפי שנראה להלן.
- השומרונים קוראים לעצמם שמרים, כלומר שומרי תורה (שתכף נראה מה מהותה), עיקרי אמונתם הם חמשה:
- העיקר הראשון אמונה באל אחד בורא עולם, אמונה שהתפתחה אצלם מאוחר יותר במשך הדורות לאמונה מונותיאיסטית, אולם בדורות הראשונים היו גם סטיות דמות יונה מצאו להם בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה (ירושלמי עבודה זרה פ"ה ה"ד חולין ו' א') השומרונים מכחישים זאת וטוענים שזאת עלילה.
- משה בלבד הוא נביא ולא קם כמשה פשוטו כמשמעו, כמוהו לא קם ולא יקום, מכאן ואילך ובכלל זה יהושע אינם נביאים אלא מנהיגים בלבד (כפירה בעיקרי המסורת היהודית!). רוב תפילותיהם קשורים במשה ובדברי ימיו.
- העיקר השלישי הוא התורה, והיא כוללת אך ורק חמשה חומשי תורה, אין הם מכירים בספרי נביאים וכתובים, ואין להם תורה שבעל פה, גם ספר יהושע שלהם אינו אלא מדרש דברי הימים.
- בנוסח התורה שלהם מצויים שינויים רבים ורחוקים עד שינויים לעומת נוסח המסורה שלנו, השינוי העיקרי הוא בפרשת בניית המזבח בהר גריזים הנמצאת אצלם בעשרת הדיברות כדיבר העשירי בשני החומשים בשמות ובדברים, ספרי התורה מחולקים גם אצלם לפרשיות הנקראות בבתי הכנסת בשבת ובמועד, אולם החלוקה שונה במקצת לעומת הנהוג אצלנו היהודים.
- העיקר הרביעי של אמונתם הוא קדושת הר גריזים, הם אינם מכירים בקדושת ירושלים והר הבית, המקום הנבחר היחידי הוא הר גריזים שלדבריהם אברהם עקד עליו את בנו יצחק, ועוד קודם לכן מזבחם של אדם ושת בנו, נח בנה עליו את המזבח אחר המבול, משה רמז עליו ויהושע הקים עליו את המשכן לאחר שעבר את הירדן.
- כאמור הדיבר העשירי מעשרת הדברות של הנוסח השומרוני מורכב מהפסוקים הכתובים בתורה אצלנו בעיקר דברים בפרשיות כי תבוא ראה תוך שנוי סילוף וצירוף פסוקים והיה כי יביאך אל ארץ הכנעני אשר אתה בא שמה לרשתה והקמת לך אבנים גדולות ושדת אותן בשיד וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר גרזים ובנית שם מזבח והעלית עליו עולות וזבחת שלמים ואכלת שם, ההר ההוא בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורא מול שכם, פסוקים אלה מופיעים אצלם בשמות כ' בסוף עשרת הדברות. בנוסח שבתורה בדברים י"א ל' וכ"ז ב' ח' לא כתובים כמובן המלים מול שכם ולא הר גריזים, אלא הר עיבל, וזוהי תוספת שומרונית כדי לקבוע את מקומו של הר גריזים המקודש לדתם.
- בין ספרי התורה שלנו לכתבים שבידם קיימים כ-6000 (ששת אלפים!) הבדלים.
- הם מקיימים בכל שנה את זבח הפסח וכן הוא מוזכר אצלם בכל אירוע חגיגי או אבל, ואליו מכוונים בתי הכנסת שלהם.
- השומרונים מקיימים את המצוות בתורה ככתוב בתורה לפי פירושם, אין להם תורה שבעל פה.
- בשבת כמו הקראים אין משתמשים במאור אף לא בנר שהודלק מערב שבת לא אוכלים תבשיל חם ואין יוצאים מפתח ביתם פרט להליכה לבית הכנסת.
- לוח השנה הוא לוח ירחי, אך הוא אינו תואם את הלוח העברי, סוד העיבור וקביעת המועדים מסור בידי הכהן הגדול שלהם. בגלל ההבדל בקביעת המולד חל עפ"י רוב הפרש בראשי חדשים, ולכן יקרה לעתים שהפסח שלהם חל בחצי אייר שלנו, הראשון לחדשים הוא חודש האביב, וראשון החגים הוא חג הפסח בפיהם זבח פסח שהם ממשיכים לקיימו על הר גריזים אז כולם מתקבצים ועולים להר, ביום י' בניסו לפי מניינם אם לא חל בשבת הם מקיימים משכו וקחו שה לבית אבות חבורה של שבעה עד עשרה נפשות שאוכלים אותו ביחד כולל הילדים שאף הם חייבים באכילת בשר הקרבן.
- זבח הפסח נערך ביום י"ד בחודש בין הערביים עם שקיעת השמש אז שוחטים את הכבשים על גבי המזבח שאינו אלא בור מאורך וחפור באדמה ומשני צדדים אבנים שלמות שלא הונף עליהן ברזל, ליד המזבח בור כבשן תנור פסחים שהוא מוסק עוד מצהרי יום עם שקיעת השמש כולם נאספים כולם לבושים בגדי לבן ליד המזבח, מלבד הנשים והתינוקות שנשארים בתוך האוהלים, הכהן הגדול לבוש גלימה ירוקה ולפי האות שהוא נותן עם שקיעת החמה שוחטים את הכבשים. אחרי הניקוי נותנים את הכבשים הנקובים בשיפודים לכל ארכם בתוך הכבשן סותמים אותו מלמעלה ומשהים אותם עד חצות, בשעות שביניהן הם קוראים תפילות וקוראים בתורה, סמוך לחצות כל חבורה לוקחת את הכבש מביאים אותו לאהליהם ואוכלים אותו בחפזון כשמתניהם חגורים נעליהם ברגליהם ומקלם בידם, לאחר שאכלו ונתנו גם לנשים ולילדים הם שורפים את שארית הבשר לקיים ולא תותירו ממנו עד בוקר.
- החג השני הוא חג המצות המתחיל מיד אחרי זבח הפסח ונמשך שבעה ימים. את המצות הדומות לפיתות ערביות הם אופים בכל יום.
- חג השבועות חל תמיד ביום ראשון, כי מנין שבעת השבועות מתחיל מיד ממחרת השבת.
- ראש השנה נחוג רק יום אחד, באחד לחודש השביעי, אך לא תוקעים בשופר!
- יום הכיפורים הוא יום צום מערב עד ערב חובה על כולם כולל תינוקות מלבד יונקים.
- חג הסוכות נחוג אצלם שבעה ימים ומקיימים מצוות ישיבה בסוכה הבנויה בתוך הבית!
- למחרת היום השביעי של סוכות הם חוגגים שמיני עצרת. בכל שלושת החגים פסח שבועות וסוכות הם מקיימים עליה לרגל להר גריזים.
- השומרונים אינם קובעים מזוזות אלא חורתים קיצור עשרת הדברות על גבי אבן שמניחים אותה סמוך לדלת מבחוץ.
- השומרונים נוהגים שחיטה לשם הר גרזים ואוכלים רק משחיטה שומרונית.
- הם זהירים בדיני טומאה וטהרה ובטבילה נשואין וגירושין אחרי מו"מ בין החתן ואבי הכלה על המוהר וכו' מתקיימים האירוסין בבית אבי הכלה על חשבון החתן. חגיגות החתונה נמשכות שבעה ימים החל בשבת שלפניה ואת הקידושין מסדרים ביום הרביעי בשבוע.
- בגירושין נהוג לכתוב ספר כריתות שבו רשום כי שני הצדדים נפרדים ברצית נפשותהון כלומר בהסכם וברצון.
- למעלה מכל ספק שההבדל בין התורה שבעל פה של בני הגולה ובין זו של השומרונים היה גדול, כמעט שאין שום דמיון בין ההלכה והאגדה שלהם, דוגמא למרחק הרב שביניהם הנן מצוות תפילין ומזוזה שאינן ידועות כלל לשומרונים, לפיהם הפסוק וקשרתם לאות על ידיך, איננו מצווה אלא רמז שעשרת האצבעות שעל הידים הם סמל וזכרון לעשרת הדברות ואילו את המצוות וכתבתם על מזוזות בתיך הם מקיימים על ידי חריטת קיצור עשרת הדברות על אבנים שאצל פתחי ביתם.
- לעומת זאת העירו כמה חוקרים שיש דמיון רב בין השקפות הצדוקים והשומרונים הן בתיאולוגיה והן בהלכה, הדוגמה הבולטת היא ששניהם לא קבלו את ספרי הנביאים והכתובים על כל פנים לא כספרים קדושים.
- דוגמה נוספת משמשות תפילות השומרונים הם קוראים את קריאת שמע אומרים את עשרת הדברות וקוראים בתורה את הפרשה הראשונה בספר בראשית, דברים אלה מזכירים את הטכס שהיה קשור עם קרבנות התמיד של בוקר בבית המקדש בירושלים.
- נוסף לזה השומרונים הם בדעה אחת עם הצדוקים שהכהנים הם מורי העם גם בעניני דת וגם בעניני מדינה הם מסכימים איתם גם בפירוש ממחרת השבת שהיא שבת בראשית כמו הצדוקים, כך הם מחמירים בענין תחום שבת ולא מודים בעירוב.
- לדעת "מורו ורבו" של ההיסטוריון החרדי הנ"ל, פרופ' זאב ארליך (זאבו) הי"ד ["מסורת יהודה וישראל כרקע למסורות השומרונים", מחקרי יהודה ושומרון (דברי הכינוס הראשוו תשנ"א)], אותן מסורות שהשומרונים מקיימים בחגים ובמצוות שונות, הרקע להן הן המסורות שהיו נהוגות בישראל לעומת יהודה, ותחילתן עוד בימי "הפורש" הראשון ממלכות בית דוד הלא הוא ירבעם בן נבט הנוקט בפעולות שונות כדי לנתק את בני ישראל מירושלים כנגד העליה לרגל לירושלים, הוא מציב שני עגלי זהב האחד בבית אל והשני בדן, הוא לא מסתפק בכך ומחליף את שבט לוי בכהנים שאינם מבני השבט והוא גם מזיז את חג הסוכות ממקומו ע"י הוספת חודש, ככתוב ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשר בדה מלבו ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח להקטיר (מלכים א' י"ב ל"ב ל"ג) .
- התמונה המצטיירת לפנינו משלשת תחומי פעילותו של ירבעם היא שעם עלותו לשלטון משתנים מספר דברים בממלכת ישראל לעומת הקיים ביהודה, המקדש בירושלים עומד בצל מקדשי בית אל ודן המקודשים מימי האבות בהם מוצבים עגלי זהב כתקון חטאיו של אהרן, אולי קיימים בממלכה גם מקדשי גבול נוספים. במקדשים אלו מכהנים כהנים שאינם מבני לוי, כחזרה למצב שהיה קיים לפני המדבר, שוב חזרה לימי האבות. עם ישראל - עשרת השבטים עולה למקדשים אלו בחגים הנקובים בתורה, אך ספירתם שונה מזו הנהוגה ביהודה. כבר בשלב קדום זה הולכות ונוצרות שתי תפיסות דתיות מדיניות שונות המושתתות שתיהן על אותו ספר ועל אותם כתובים.
- התפיסות הדתיות השונות מצאו את ביטויין במצוות שונות שאנו מוצאים אותן מעוגנות במסורת השומרונית, ולדוגמא מביא ארליך את קרבן הפסח, ובהקשר זה את הנאמר במקרא על פסח חזקיהו.
- "כידוע" מציין זאב ארליך "נוהגים כיום השומרונים להקריב קרבן פסח על הר גריזים, סעודת פסח כוללת רק את בשר הקרבן, מצה ומרור". לעומתם נהוג היה ביהודה, בימים שבית המקדש היה קיים (ואף לאחר חורבנו עת עדיין הקריבו את הפסח) להוסיף לקרבן הפסח (מן הצאן וצלוי) קרבן נוסף - קרבן חגיגה (מן הבקר ומבושל), קרבן זה היה מוקרב במגבלות מסויימות וסעודת הפסח היתה מבוססת על קרבן זה ("חגיגה") המבושל, ואלו הפסח עצמו הצלוי היה נאכל על השובע.
- הבדלים נוספים קיימים בין פסח גריזים לפסח ירושלים, אודותם האריך פרופ' ארליך ז"ל ולא נלאה כאן את הקוראים.
- בעניין מעמד השומרונים כיום, הרב דייכובסקי האריך בזה מאוד במעמדם והסכים עמו הרב אברהם שפירא שעליהם לעבור גיור אם ברצונם להיכנס לדת היהודית.
- אודות הטענה שהראשון לציון הגרא"ח גאגין הכיר בהם כיהודים, היה זה כאשר ערביי שכם התקוממו נגד השומרונים ואיימו לרצוח את כל הקהילה בתואנה שהשומרונים אין להם דת, אז פנו השומרונים אל הרב הראשי של יהודי ירושלים הראשון לציון הרב אברהם חיים גאגין והוא נתן להם תעודה בכתב המאשרת כי העם השומרונים הוא ענף מבני ישראל המודה באמיתות התורה. אך לא הצדיק את מעשיהם ולא אישר שהם עושים כהוגן, ומכאן עד ללכת ולבקרם ולהחשיבם כאחינו הדרך רחוקה.
- מקור רוב ככל דברי הנ"ל הם מספר אורות חיים להרב ולנר.
