• לחכמי ורבני הפורום הע"י,

    בימים האחרונים יצאנו לפסק זמן קצר, כדי לעשות בדק בית וחשבון נפש כיצד הפורום יוכל להגיע לנקיות גדולה יותר בעניין כבוד חכמים, בעקבות תקלה שקרתה, חרף הצעדים וההגבלות שננקטו בעבר.

    כעת בסיעתא דשמיא, לאחר היוועצות עם דעת תורה, הגענו למתווה שבע"ה יהיה לתועלת לכולנו, להיות בפורום נקי יותר, בו יוכלו הרבנים הגאונים שליט"א מכלל המגזרים לדון בדברי תורה, כדרכה של תורה, ללא חשש של היכשלות חלילה בכבוד חכמים.

    הנהלים הוחמרו, וננקטו גם פעולות טכניות לשם כך. ואנו שמחים לבשר על פתיחת הפורום בחזרה במתכונתו החדשה. תיתכן אולי אי נוחות קטנה, אבל הרווח הוא של כולנו: פורום נקי וזך! כאן המקום לבקש מהציבור לשים יותר לב על כפתור הדיווח שבכל הודעה, ולדווח על תוכן שלדעתם אינו מתאים, ובפרט בתוכן ישן (שאולי חרף ההגבלות הישנות נשאר בטעות).

    אנו תקווה שבע"ה נזכה להיות מחכמי ארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה, ולהגדיל תורה ולהאדירה בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

    ונסיים בתודה לכל הפונים בתקופה הזו, ושלחו את חיזוקיהם. תודה על האיכפתיות והשותפות, בע"ה יחד נמשיך להגדיל את בית המדרש הדיגיטלי הנוכחי, אשר מביא ברכה לרבבות אלפי ישראל.

    חזקו ואמצו!

מה המקור ש"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי"?

ג

גרינפלד

Well-known member
כתב רש"י קידושין ס"ה ב' שהמקור הוא מהפסוק "כי הוא זה" האמור במודה במקצת, "הרי שסמך על מקצת הודאתו",
ובפשטות הכוונה מזה שזה מחייב שבועה.
וממו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א שמעתי שזו כעין דרשא שנאמן בקצת שמודה.


וברמ"ה שם כתב מקור נוסף מדחייב רחמנא שבועה במודה במקצת ובשבועת השומרים כדי שיודה - מוכח שאם יודה יתחייב לשלם, עכ"ד,
וכעי"ז כתב בתרומת הכרי סי' א', ובהערה שם [כמדומה] מיד אליהו (רגולר).

ורואים מדבריהם שא"א לומר שהחיוב שבועה הוא כדי שישלם, אלא החיוב הוא שיתברר בבית דין האמת.

ואשמח אם יוסיפו בזה.
 
לפו"ר יש לעיין האם היה שייך לומר שהמקור הוא מהדרשא לגבי קנס,
"אשר ירשיעון אלוקים" פרט למרשיע את עצמו,
ומזה שהתורה כתבה את זה רק לגבי קנס - משמע שבממון זה כן מחייב.

אכן יתכן שאין זה נכון, כי בלי פסוק שנאמן בממון - היינו אומרים שכאן הכוונה שתמיד לא נאמן,
וכי תימא מהיכי תיתי שכן יהיה נאמן,
י"ל כהגר"ש רוזובסקי, שיש גם אנן סהדי, שהוא מועיל עכ"פ כשאין עדים כנגדו, ואין לו סיבה לשקר.
אכן אם כן י"ל שבלי פסוק היינו יודעים שזה רק בקנס, אבל רק ביחס לאנן סהדי, כי בלא אנן סהדי אינו נאמן אף פעם.
 
לכאורה זה סברא שהלא בעצם ההנחה הפשוטה שכל מה שאדם אומר זה אמת
אלא שהיכא שיש צדלומר שמשקר כדי להרוויח וכיו''ב אינו נאמן
אבל אם הוא מודה לחובתו שוב הדרינן לכך שנאמן
 
נערך לאחרונה:
גרינפלד אמר:
לפו"ר יש לעיין האם היה שייך לומר שהמקור הוא מהדרשא לגבי קנס,
"אשר ירשיעון אלוקים" פרט למרשיע את עצמו,
ומזה שהתורה כתבה את זה רק לגבי קנס - משמע שבממון זה כן מחייב.

אכן יתכן שאין זה נכון, כי בלי פסוק שנאמן בממון - היינו אומרים שכאן הכוונה שתמיד לא נאמן,
וכי תימא מהיכי תיתי שכן יהיה נאמן,
י"ל כהגר"ש רוזובסקי, שיש גם אנן סהדי, שהוא מועיל עכ"פ כשאין עדים כנגדו, ואין לו סיבה לשקר.
אכן אם כן י"ל שבלי פסוק היינו יודעים שזה רק בקנס, אבל רק ביחס לאנן סהדי, כי בלא אנן סהדי אינו נאמן אף פעם.
לחץ כדי להרחיב...
ויש להוסיף למה שאמר הגרש"ר שבעצם לפי תוס' ב"ק מ"ו, שברי ושמא מחייב קנס -
אם כן כל הודאת בעל דין שעונה על תביעת התובע - בעצם אפשר לחייב גם קנס דלא גרע מברי ושמא,
ורק שבקנס יש דין שההודאה פוטרת את זה,
ואפי' למ"ד שאם אחר כך באו עדים חייב, ולא אומרים שנפטר -
זה רק ביחס לעדים, אבל ביחס למה שיוצא ממנו, מצד ברי ושמא או אנן סהדי - שפיר יש פטור,
ולפי"ז אין מקור להודאת בעל דין בממון.
 
נערך לאחרונה:
גרינפלד אמר:
מצד ברי ושמא או אנן סהדי - שפיר יש פטור
לחץ כדי להרחיב...
וכן כלפי מה שדנו כמה אחרונים שיש מיגו דאי בעי יהיב, גם מזה הודאת בעל דין פוטרת מקנס,
[מיהו ודאי שהודאת בעל דין זה גם כשאין מיגו דאי בעי יהיב, כדמוכח בב"ב קמ"ט א' וכן בשבועות מ"א ב' כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי].
 
חזור
חלק עליון