מה שונה כוח המשיכה מרוח מצויה?

מדוע כוח המשיכה לא נחשב כוח אחר [החומרא של כוח אחר המעורב בהן המוזכרת בריש פ"ק דב"ק] בבור המזיק, בשונה מאש ששם הרוח נחשבת ככוח אחר המעורב במעשה הנזק?
ובכוונה איני מאריך בשאלה ובענין, אני רוצה לראות לאן ואיך מתפתחים הדברים פה,
 
מדוע כוח המשיכה לא נחשב כוח אחר [החומרא של כוח אחר המעורב בהן המוזכרת בריש פ"ק דב"ק] בבור המזיק, בשונה מאש ששם הרוח נחשבת ככוח אחר המעורב במעשה הנזק?
ובכוונה איני מאריך בשאלה ובענין, אני רוצה לראות לאן ואיך מתפתחים הדברים פה,
כשראיתי את הכותרת התלהבתי, כי זכור לי שהתעוררה לי השאלה הזאת הסוגיא של בידקא דמיא, אך כשפתחתי את ההודעה גיליתי שהשאלה שונה, והתשובה לדעתי פשוטה, כוח אחר מעורב בו הוא התערבות כוח חיצוני ביצירת או התקדמות המזיק ולא בנזק עצמו כמו שקורה בנפילה אל הבור.
ביתר ביאור, בבור אכן חזינן חידוש גדול בתורה שאע"פ שהניזק הביא את עצמו למזיק וגרם לעצמו הנזק בנפילתו שבאה מכוח פעולה שלו, מכל מקום מחייבינן להמזיק, אך אחר שנתחדש כל זה אין מקום לדון דנפטור או נקל על בעל הבור משום שכוח אחר מעורב בו, שכן הכוח אחר מעורב בחלקו של הניזק, והמזיק בלאו הכי חייב למרות שלא עשה דבר בעצם הנזק אלא רק הכשיר את הבור.
מקוה שהצלחתי להסביר את החילוק העמוק הזה.
אשתדל לרענן את זכרוני ולהעלות את השאלה ממקור אחר כפי שציינתי בפתח דברי.
 
כיון שכוח המשיכה קיים בטבע מצ"ע - הוא טפל לעשיית האדם ונידון כחלק ממנה.
ונמשיל בזה, באדם שזורק ממון חברו לים, שלא נאמר שהוא וכוח המשיכה הפילו ואיבדו הממון, אלא שכיון שכוח המשיכה קיים בטבע - מעשה האדם עשה את הכול.
 
כיון שכוח המשיכה קיים בטבע מצ"ע - הוא טפל לעשיית האדם ונידון כחלק ממנה.
ונמשיל בזה, באדם שזורק ממון חברו לים, שלא נאמר שהוא וכוח המשיכה הפילו ואיבדו הממון, אלא שכיון שכוח המשיכה קיים בטבע - מעשה האדם עשה את הכול.
אולי תרחיב מעט? כי בפשטות גם הרוח קיימת בטבע מצד עצמה.
 
תה מתכוין שהוא יסוד קבוע ולא בא מזמן לזמן? אני שומע חילוק אבל לא מספיק מבין את ההיגיון שבו.
כאורה בכח המשיכה אין שינוי, משא"כ ברוח.
אין חילוק כלל וכלל!!
כל עוד שהכוח אינו טמון במעשה העושה זה "כוח אחר המעורב בהן".
דהרי כוח המשיכה גם אם הוא כוח שקיים אינו טמון במעשה העושה אלא בטבע וזה נקרא "כוח אחר" וד"ל,
אגב, לטעמיך במקום שכל הזמן נושבת הרוח או בשעות שהרוחות נושבות בעוז וכי אז זה לא נחשב "כוח אחר"????!!!
 
אין חילוק כלל וכלל!!
כל עוד שהכוח אינו טמון במעשה העושה זה "כוח אחר המעורב בהן".
דהרי כוח המשיכה גם אם הוא כוח שקיים אינו טמון במעשה העושה אלא בטבע וזה נקרא "כוח אחר" וד"ל,
אגב, לטעמיך במקום שכל הזמן נושבת הרוח או בשעות שהרוחות נושבות בעוז וכי אז זה לא נחשב "כוח אחר"????!!!
מחילה אבל התורה ניתנה בעולם הזה, בו טבע הקב"ה את כוח המשיכה בצורה קבועה, ולא מחוץ לאטמוספירה בה אין כח משיכה, ולכן אין להתייחס אליו ככח אחר, משא"כ באש שתלויה בכיווני הרוח ובעוצמת הרוח לכן נקרא כח אחר מעורב בו.
ולכן גם ה"ולטעמיך" אינו קשה, כי תמיד ישנם שינויים בעוצמות ובכיווני הרוח.
 
אבל התורה ניתנה בעולם הזה, בו טבע הקב"ה את כוח המשיכה בצורה קבועה, ולא מחוץ לאטמוספירה בה אין כח משיכה, ולכן אין להתייחס אליו ככח אחר,
יכול להיות שאומדנא דמוכח שזה כך יהיה,
אבל תמהני עליך, וכי זה לא נחשב "כוח אחר"???
הרי זה לא טמון במעשה העושה כלל וכלל,
בא נתפוס דוגמא, בנ"א נמצא בגובה במגדל והוא ס"ה דוחף את החפץ ימינה...
לפתע החפץ נוחת כלפי מטה.
וכי זה טמון במעשהו??
זה כוח אחר כפשוטו,
 
יכול להיות שאומדנא דמוכח שזה כך יהיה,
אבל תמהני עליך, וכי זה לא נחשב "כוח אחר"???
הרי זה לא טמון במעשה העושה כלל וכלל,
בא נתפוס דוגמא, בנ"א נמצא בגובה במגדל והוא ס"ה דוחף את החפץ ימינה...
לפתע החפץ נוחת כלפי מטה.
וכי זה טמון במעשהו??
זה כוח אחר כפשוטו,
אם כך טבע הקב"ה בעולמו, שחפץ שנמצא באויר למעלה נוחת למטה, אז כן, אי"ז בהגדרת כח אחר.
 
אם כך טבע הקב"ה בעולמו, שחפץ שנמצא באויר למעלה נוחת למטה, אז כן, אי"ז בהגדרת כח אחר.
אתה יודע מה, בא נשאל את זה כך,
וכי זה טמון במעשה העושה? [אמנם יכול להיות שזה טבעי וברור שזה יקרה, אבל זה טמון במעשה העושה, הרי הוא ס"ה הזיז את הכלי ימינה ולפתע הכלי נוחת לו כלפי מטה בכלל, אמנם אפשר וצריך לחייב על כזה דבר, אבל זה נקרא שהוא פעל זאת? ודאי שלא!],
 
אתה יודע מה, בא נשאל את זה כך,
וכי זה טמון במעשה העושה? [אמנם יכול להיות שזה טבעי וברור שזה יקרה, אבל זה טמון במעשה העושה, הרי הוא ס"ה הזיז את הכלי ימינה ולפתע הכלי נוחת לו כלפי מטה בכלל, אמנם אפשר וצריך לחייב על כזה דבר, אבל זה נקרא שהוא פעל זאת? ודאי שלא!],
כן. הוא פעל זאת, זה פסיק רישא גמור, ולכן אם יבוא אחר וישברנו במקל פטור, דמנא תבירא תבר.
 
אז נראה לי שלא דקדקת בלשונך ממנה משמע שבגלל שהוא פעל זאת לכן אם יבוא אחר וישבור וכו'.
התכוונתי לדברי הגמ' של זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו.
אך אה"נ הדין אמת גם כשיפול מאליו דמנא תבירא תבר
 
אולי תרחיב מעט? כי בפשטות גם הרוח קיימת בטבע מצד עצמה​
ההבדל הוא - כמו שכבר נכתב - כי הרוח קיימת רק לעיתים, ואילו כוח המשיכה הוא חלק בלתי נפרד מהטבע.
ושורש החילוק אינו בכמות הזמן בה הדבר קיים בעולם, אלא היא סברא מושכלת, שדבר שיכול להיות לא קיים - נתפס כהתחדשות, אך דבר שאין מציאות כלל בלעדיו - נתפס כטפל ומיוחס לעשיית האדם.​
וסברא זו אינה מסורה אלא להרגשת הלב הטבעית.
 
מדוע כוח המשיכה לא נחשב כוח אחר בבור המזיק, בשונה מאש ששם הרוח נחשבת ככוח אחר המעורב במעשה הנזק?
במחילת כבוד תורתו!

קושיא מעיקרא ליתא, האש נחשב כח אחר מעורב בו, שכן הרוח אינו תוצאה ישירה של האש, אלא כח אחר שפעמים מזיק ופעמים אינו מזיק!
משא"כ פעולה הנפעלת ע"י כח המשיכה נחשבת ככוחו (כמבואר גבי אדם המזיק, דכיחו וניעו, הפועלים ע"י כח המשיכה, נחשבים לכוחו). שכן הנפילה הינה תוצאה ישירה ומחויבת (לא יתכן שיעמוד אדם מעל בור ולא ייפול, שכן נפילה ע"י כח המשיכה הינה מחויבת. אך דליקה יכולה להתפשט ע"י הרוח למקום מסוים, ויכולה להתפשט למקום אחר וכלשון רבינו פרץ שהובא בשיטמ"ק 'פעמים שאין האש מזיק כי אם הרוח שמוליכתו, ואילולי הרוח לא היה מזיק אם כן אינו מעשה האדם כי אם מעשה הרוח').
 
אשמח לשמוע את קושיתך,
זכור לי שר' שמעון שקופ מקשה את הקו' הזאת, בגמ' בסנהדרין מבואר: איתמר אמר רב פפא זהאי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא גירי דידיה הוא ומיחייב חהני מילי בכח ראשון אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא, ולכאו' קשה אמאי בכוח שני פטור, הרי לא גרע מאש דחייב אע"פ שכוח אחר מעורב בו, ויתחייב משום אש, לאין חילוק בין רוח לכוח המשיכה הגורם לתזוזת המים.
בכתובים שלי זה מופיע בשם הרשש"ק ב"ק סי' ג' וד', אך לעת עתה לא מצאתי את זה, אם מישהו ימצא אשמח אם יעלה לכאן, אולי נוכל להחכים משם גם לדיון שהתפתח פה לעיל.
 
חזור
חלק עליון