• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מה שונה כוח המשיכה מרוח מצויה?

ראשית לענ''ד הנדון לגבי בור אינו נכון.
לפי שכל חידושו של בור שהניזק הגיע למזיק ולא כשאר האבות שהמזיק הגיע לניזק. כך שאין מקום לחייב בבור מכח כח אחר מעורב בו שאינו רלונטי לנדון.
כח אחר הינו חידוש שנתחדש באש, שלולי הרוח המזיק לא היה מגיע לניזק, ואעפ''כ חייבתו תורה ברוח מצויה.
כשמתבוננים בחידוש של ד' אבות הנזיקין אליבא דרב, נמצא ד' 'רמות' של יחס בין המזיק לניזק. א. אדם - הוא בעצמו חבל. ב. שורו - ממונו המזיק. ג. אש - יצירת הנזק ע''י כח אחר. ד. בור - הניזק הגיע למזיק, כאמור.
א''כ כח המשיכה למעשה דומה לכח ההילוך שיש בבעלי החיים, ששם אף אחד לא חשב לומר שכח ההילוך של השור הרי הוא 'כח אחר' הגם שאינו מכחו של בעל השור.
אגב, אדם שהדליק דבר דליק מאד שגם ללא הרוח היה הולך ומתכלה כולו, אין דנים בו את המהלך של 'כח אחר' דאש, לפי שגם ללא שום רוח היה נדלק כולו.
 
א''כ כח המשיכה למעשה דומה לכח ההילוך שיש בבעלי החיים, ששם אף אחד לא חשב לומר שכח ההילוך של השור הרי הוא 'כח אחר' הגם שאינו מכחו של בעל השור.
עיין כאן ותראה שהמקשן אזיל לשיטתיה...
אגב, אדם שהדליק דבר דליק מאד שגם ללא הרוח היה הולך ומתכלה כולו, אין דנים בו את המהלך של 'כח אחר' דאש, לפי שגם ללא שום רוח היה נדלק כולו.
לא מספיק מבין את הסיטואציה, אש חייבת חמצן כדי שתוכל לבעור, ותמיד התזוזה שלה היא סוג של רוח, ואם כוונתך למקום שהדליק בעצמו, הרי הוא אדם המזיק.
 
עיין כאן ותראה שהמקשן אזיל לשיטתיה...

לא מספיק מבין את הסיטואציה, אש חייבת חמצן כדי שתוכל לבעור, ותמיד התזוזה שלה היא סוג של רוח, ואם כוונתך למקום שהדליק בעצמו, הרי הוא אדם המזיק.
נכון שאש זקוקה לחמצן לבעירה. אבל אתן לך דוגמא, בעבר כשהייתי בישיבה בדרום, מישהו ניסה לבער שדה קוצים. אמנם הקוצים היו יבשים מאד, אבל דא עקא שלא היתה שום רוח. כלום. ומה קרה? האש נדלקה, הבעירה את הקוצים הסמוכים לה ושקעה במקומה. זאת אומרת שחמצן היה, אבל התנועה של האש הלאה תלויה ברוח, אפילו קלה. חז''ל העמידו את התולדה של אש באבנו סכינו ומשאו שהניחם בראש הגג ונפלו ברוח מצויה - זאת אומרת שהגדרת המזיק דאש הינו מציאות שלא יכולה להזיק לולי כח אחר שיתערב במצב ויחדש אותו כמזיק.
 
נכון שאש זקוקה לחמצן לבעירה. אבל אתן לך דוגמא, בעבר כשהייתי בישיבה בדרום, מישהו ניסה לבער שדה קוצים. אמנם הקוצים היו יבשים מאד, אבל דא עקא שלא היתה שום רוח. כלום. ומה קרה? האש נדלקה, הבעירה את הקוצים הסמוכים לה ושקעה במקומה. זאת אומרת שחמצן היה, אבל התנועה של האש הלאה תלויה ברוח, אפילו קלה. חז''ל העמידו את התולדה של אש באבנו סכינו ומשאו שהניחם בראש הגג ונפלו ברוח מצויה - זאת אומרת שהגדרת המזיק דאש הינו מציאות שלא יכולה להזיק לולי כח אחר שיתערב במצב ויחדש אותו כמזיק.
מבין. אם כי אני עדיין מסופק שמא גם במקרה זה חשיב כוח אחר מעורב בו, דסו"ס התזוזה של האש אינה מכוח עצמה אלא מכוח האויר שסביבה ואולי גם זה חשיב כרוח.
 
חזור
חלק עליון