מחלוקת מרן זצ"ל עם חכם בן ציון זצ"ל בענין תיון שיש בפיו מסננת

[יושב אוהלים]

בשו"ת יחו"ד ח"ז הובאו חליפות מכתבים בין הנהו תרי צנתרי דדהבא בענין תיון שיש בפיו מסננת אם מותר להשתמש בו בשבת.
וחכם בן ציון טען טענה חזקה לאיסורא, שמרן זצ"ל לא התייחס אליה לא שם ואף לא באף אחד מספריו המאוחרים שדן בענין זה. וצ"ע ליישב טענה זו, שהמודד למשתתי בהכי הוא לא לאחר השפיכה של התה שיוצאים כמה עלים, אלא לפני השפיכה, בתיון עצמו, ושם הוא מלא בעלים שרוב העולם לא ישתה תה עם הרבה מאוד עלים, כיון שקשה לסנן הרבה עלים, וא"כ ליתא להיתר זה.




וההיתר השני שכתב מרן זיע"א בסוף ימיו [בחזו"ע] עפ"י הגרשז"א שכלי שנעשה לברירה מידית אין בו איסור - צ"ע לסמוך על סברא זו בחשש איסור דאוריתא של ברירה בכלי, שהרי רוב האחרונים לא סבירא להו חידוש זה, שהרי הבית מנוחה והבא"ח והכה"ח, וכן השביתת השבת והקצות השולחן כולהו ס"ל שבעיקרון יש חשש דאוריתא בכלי זה, אלא שהאחרונים כתבו להתיר משום משתתי בהכי, אבל בעצם הסברא של כלי שעשוי לברירה ושימוש מידי אף אחד לא שמיעא ליה כלומר לא ס"ל היתר זה, וידועים דברי תה"ד שאין להתיר ברירה באיסור דאוריתא בסברא בעלמא ללא ראיה [לגבי דגים גדולים וכו'], וא"כ כ"ש כאן שמפורש בכל האחרונים דלא סבירא להו חידושו של הגרשז"א הנ"ל.
וא"כ לכאורה עדיין נשארנו בחשש איסור תורה בבורר בתיון.

 

[חכם]

המים שלמעלה בתיון ראוים לשתייה כי יש בהם רק מעט עלים, וכדין שפיכה מהחבית עד שיש רק ניצוצות נוטפים

 

[יושב אוהלים]

המים שלמעלה בתיון ראוים לשתייה כי יש בהם רק מעט עלים, וכדין שפיכה מהחבית עד שיש רק ניצוצות נוטפים

כשהעלים שוקעים והמים צפים אין כל נידון, לכל הדעות זה מותר. כל מה שהפוסקים דנו זה כשהעלים למעלה, כגון לאחר השפיכה שהכל מתערבב וכדומה. הרב עובדיה התיר בכל גוני גם כשהכל מעורב וע"ז הקשה הרב בן ציון וכנ"ל.
עוד יש לציין שבקומקומים שבזמננו הדבר חמור יותר, משום שהמסננת קבועה בגוף הקומקום בצורה של חורים קטנים, והחורים מתחילים מלמטה, וגם הזרבובית היא מלמטה ממש, ולא כמו פעם מלמעלה, ולכן כמעט אף פעם אין מצב שהמים הם למעלה מהעלים אלא תמיד הכל בערבוביה.