ב"ה
שלום וברכה,
לענ"ד כל מחשב או נגן וכדומה שמיועדים לכל מיני עניינים כלליים, אלא שמנצלים אותם גם לשימוש תורני של תורה וכדומה, הרי הם חולין לחלוטין. (זולת בשעה שפתוח בדבר תורני, שאין לנהוג בו מנהג בזיון באותה שעה ממש, אבל עדין נחשב חולין, ואין להניחו ע"ג ספרים וכדומה).
אולם מחשב או נגן וכדומה שמיועדים בעיקרם אך ורק לדברי תורה וקדושה, וזהו התוכן העיקרי והעיסוק העיקרי שיש בהם, יש להם דין של תשמישי קדושה לענין שאין לנהוג בהם מנהג בזיון ממש, אפילו בשעה שכבויים וכדומה. ואין להכניסן לבית הכסא (אא"כ מכוסים בשני כיסויים), וכן ע"ז הדרך. (ויש שלמדו מדברי מרן זיע"א ביבי"א שדן לגבי קלטות שיש בהם דברי תורה ואפילו שמות הקודש, והכריע שאין הכתיבה האלקטרונית שנעשית בהם נחשבת לא כתיבה ולא מחיקה לענין שבת ולענין מחיקת שמות הקודש, ושלכן מותר גם למוחקן ואין בזה חשש איסור, ע"ש. ומכאן למדו שאין בהם קדושה כלל. אולם בעניותי אין דבריהם מחוורים כלל, שלא דיבר אלא על עיקר הפעולה של כתיבה ומחיקה, אבל לא על התוצאה שקיימים שם דברי תורה הכתובים בשפה מסויימת שנקראת בשפה מסויימת, ולענין זה יש שם דברי תורה וקדושה בפועל, וכמבואר שם בסוף התשובה להדיא שאין להכניסן במקומום המטונפים, ע"ש). וממילא בהגיע עת הלימוד והשולחן צר מהכיל, או שמלא מזן אל זן בספרי קודש, ולצורך נוחות הלימוד והריכוז הוצרך לפי שעה שיהיה מונח באופן שחלקו או כולו יונח גם ע"ג אחד הספרים, נראה שאין בזה עוון אשר חטא, ופעמים אם יבא להחמיר נמצא יוצא מהענין ומבלבל הריכוז וכדומה. והכל לפי הענין. (ודעת הגר"מ פנירי ידועה לתלמידיו שעידי הבדיקה של מראות הדמים שפיר דמי להיות מונחים על ספרי הלימוד בשעה שעוסקים בהם להוראה או לימוד, והוא ק"ו גדול לנ"ד, ודו"ק). אולם בודאי שמן הראוי לדאוג מלכתחילה שלא יגיע כזה צורך, ובפרט בעבור מראית העין, ובעלי נערווין, וכדומה. ובכך הכל על מקומו יבא בשלום.
בברכה רבה
