לפניכם 'חבורה' מליצית לרגל תחילת מסכת גיטין בדף היומי ולכבוד חג השבועות.
[מי שיש לו התנגדות לפרסום המאמר, נא להודיעני ואמחוק].
יש לחקור אם יהודי שכידוע הרי הוא כחתן בחג השבועות כלפי הכלה שהיא התורה שנמשלה לאשה (יבמות סג:), רוצה להתגרש מכלתו ולצאת בשאלה, האם צריך לתת לה (לתוה"ק) גט או שדין זה של גט הוא דווקא באשה ממש.
ולכאורה נראה לומר דהא כתיב (דברים כ"ד, ג') "ונתן בידה", ומשמע א"כ דווקא אשה דיש לה יד ולא דומיא לה כגון התורה שאין שייך בה יד.
אבל מ"מ לא נראה הכי דהא בגמ' (דאתיא ממתני' דאתיא מהתוה"ק) איבעיא ליה (נדרים ו: ז.) אי יש יד לקידושין, לפאה, לצדקה וכו' עיי"ש. ומשמע דשייך יד אף בשאינה אשה, ולפיכך לא נראה לפשוט מהא דכתיב "ונתן בידה".
ונראה לי דהא בגט חייב שיהיה את רצון והסכמת האשה להתגרש, [ואע"פ דקיי"ל (גיטין כא.) דאשה מתגרשת בין מדעתה בין בעל כורחה מהפס' לעיל, היינו שאמנם אפשר בעל כרחה אבל חייב ידיעתה ואפי' ע"י שליח אבל שייתן בידה ממש ואע"פ שלקחה נגד רצונה אבל וודאי שיודעת כן שהרי מקבלת את הגט ולא שיניח הגט ברשותה], והכא בוודאי אין רצון האשה והיינו התורה להתגרש.
ונראה לדחות דהא זה דווקא לרבינו גרשום (בקידושין), אבל חולקים עליו [וכן להלכה], ובגמ' (קידושין מא.) איתא "מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה", (ורק רבינו גרשום סובר שאמנם חל גם בלי רשות אבל צריך לבקש) וא"כ גם בלי רצון האשה יכול לגרשה [דכתיב "וכתב לה"]. והעירוני דאף לפי פשט הגמ' אפשר בע"כ, רק שלפי רבינו גרשום צריך רק את דעתה ולא את רצונה. ונתינה בע"כ שמה גט.
אולם מ"מ יש לפשוט בפשטות שכתוב "וכתב לה", ואם אינה אשה אז מה הפשט "לה"? דהרי כשאומרים "לה" הכוונה היא למה שכתוב בתחילת הפסוק "כי יקח איש אשה", וסמיך ליה "וכתב לה", דאם רוצה לגרשה יכתוב לה (לאשה) ספר כריתות (היינו גט). ואם מדובר על התוה"ק שאינה אשה אז לא שייך לומר לה, וא"כ כשכתוב "לה" שצריכה גט זה דווקא לאשה ולא לתוה"ק.
ולפי"ז ניתן אף לפרוך באופן נוסף את הניסיון לפשיטה הנ"ל דכתיב "ונתן בידה", חוץ ממה שהבאנו שם שגם לשאינה אשה יש יד, ניתן אף לפשוט מהא דכתיב "וכתב לה", ו"לה" זה דווקא אשה כדלעיל.
אבל מ"מ תירוץ זה דחוק מעט דהרי ניתן לאוקמיה "בידה" ו"לה" לאשתו, והתוה"ק הרי היא כאשתו ממש בחג השבועות, וא"כ ניתן להסב פסוקים אלו גם על התוה"ק. [והיינו "כי יקח איש אשה" וכו' שזה הולך גם על התוה"ק וכו' (ודו"ק)]. ולפי"ז אין עדיין פשיטות לספק.
וא"כ שלפי דחיקת התירוץ הנ"ל שאין פשיטות לספק נראה מעט לפשוט שהרי אם לא נותן לה גט ומגרשה (לתוה"ק), מ"מ אינו עובר בשום איסור אלא אם הולך לעבוד אלהים אחרים, והתורה מ"מ אינה (נשארת) עגונה דהא יכולה להינשא (ונישאת) לרבים, וא"כ ספיקא דאיסורא לחומרא, אז מ"מ גם את"ל דצריכה גט עדיף שלא לתת, ואין שום מניעה, וכך בוודאי יוצא ידי חובת מאן דעביד עביד.
היוצא למעשה: אין להתגרש מן התורה הקדושה! וק"ל.
[והמתגרש ל"ע אינו צריך (ולא יביא) גט].
[מי שיש לו התנגדות לפרסום המאמר, נא להודיעני ואמחוק].
יש לחקור אם יהודי שכידוע הרי הוא כחתן בחג השבועות כלפי הכלה שהיא התורה שנמשלה לאשה (יבמות סג:), רוצה להתגרש מכלתו ולצאת בשאלה, האם צריך לתת לה (לתוה"ק) גט או שדין זה של גט הוא דווקא באשה ממש.
ולכאורה נראה לומר דהא כתיב (דברים כ"ד, ג') "ונתן בידה", ומשמע א"כ דווקא אשה דיש לה יד ולא דומיא לה כגון התורה שאין שייך בה יד.
אבל מ"מ לא נראה הכי דהא בגמ' (דאתיא ממתני' דאתיא מהתוה"ק) איבעיא ליה (נדרים ו: ז.) אי יש יד לקידושין, לפאה, לצדקה וכו' עיי"ש. ומשמע דשייך יד אף בשאינה אשה, ולפיכך לא נראה לפשוט מהא דכתיב "ונתן בידה".
ונראה לי דהא בגט חייב שיהיה את רצון והסכמת האשה להתגרש, [ואע"פ דקיי"ל (גיטין כא.) דאשה מתגרשת בין מדעתה בין בעל כורחה מהפס' לעיל, היינו שאמנם אפשר בעל כרחה אבל חייב ידיעתה ואפי' ע"י שליח אבל שייתן בידה ממש ואע"פ שלקחה נגד רצונה אבל וודאי שיודעת כן שהרי מקבלת את הגט ולא שיניח הגט ברשותה], והכא בוודאי אין רצון האשה והיינו התורה להתגרש.
ונראה לדחות דהא זה דווקא לרבינו גרשום (בקידושין), אבל חולקים עליו [וכן להלכה], ובגמ' (קידושין מא.) איתא "מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה", (ורק רבינו גרשום סובר שאמנם חל גם בלי רשות אבל צריך לבקש) וא"כ גם בלי רצון האשה יכול לגרשה [דכתיב "וכתב לה"]. והעירוני דאף לפי פשט הגמ' אפשר בע"כ, רק שלפי רבינו גרשום צריך רק את דעתה ולא את רצונה. ונתינה בע"כ שמה גט.
אולם מ"מ יש לפשוט בפשטות שכתוב "וכתב לה", ואם אינה אשה אז מה הפשט "לה"? דהרי כשאומרים "לה" הכוונה היא למה שכתוב בתחילת הפסוק "כי יקח איש אשה", וסמיך ליה "וכתב לה", דאם רוצה לגרשה יכתוב לה (לאשה) ספר כריתות (היינו גט). ואם מדובר על התוה"ק שאינה אשה אז לא שייך לומר לה, וא"כ כשכתוב "לה" שצריכה גט זה דווקא לאשה ולא לתוה"ק.
ולפי"ז ניתן אף לפרוך באופן נוסף את הניסיון לפשיטה הנ"ל דכתיב "ונתן בידה", חוץ ממה שהבאנו שם שגם לשאינה אשה יש יד, ניתן אף לפשוט מהא דכתיב "וכתב לה", ו"לה" זה דווקא אשה כדלעיל.
אבל מ"מ תירוץ זה דחוק מעט דהרי ניתן לאוקמיה "בידה" ו"לה" לאשתו, והתוה"ק הרי היא כאשתו ממש בחג השבועות, וא"כ ניתן להסב פסוקים אלו גם על התוה"ק. [והיינו "כי יקח איש אשה" וכו' שזה הולך גם על התוה"ק וכו' (ודו"ק)]. ולפי"ז אין עדיין פשיטות לספק.
וא"כ שלפי דחיקת התירוץ הנ"ל שאין פשיטות לספק נראה מעט לפשוט שהרי אם לא נותן לה גט ומגרשה (לתוה"ק), מ"מ אינו עובר בשום איסור אלא אם הולך לעבוד אלהים אחרים, והתורה מ"מ אינה (נשארת) עגונה דהא יכולה להינשא (ונישאת) לרבים, וא"כ ספיקא דאיסורא לחומרא, אז מ"מ גם את"ל דצריכה גט עדיף שלא לתת, ואין שום מניעה, וכך בוודאי יוצא ידי חובת מאן דעביד עביד.
היוצא למעשה: אין להתגרש מן התורה הקדושה! וק"ל.
[והמתגרש ל"ע אינו צריך (ולא יביא) גט].
