חכמי עדות המזרח פחות הקפידו על מעלת אמירת ברוך הוא וברוך שמו ורק מי שגדל בארצות שקרובות לאשכנז או עם רבנים אשכנזים יותר נסחף איתם למנהגים שלהם
אפשר שזאת הסיבה (ואולי כי לא יכול להיות שרבנו ניסים גאון כתב "לא ענינו ברוך הוא וברוך שמו" משום שזה נתקן אחריו ע"י הרא"ש ואם יגיד זאת ייראה כאילו מוסיף על גאון ואכמ"ל)
ואיך זה מסתדר עם קבלת הוראות מרן? מרן רבי יוסף קארו כותב בפירוש בשולחן ערוך קכד ה על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו, אז למה זה תלוי כמה אני קרוב לארצות אשכנז?
הא מנין לנו? לא ידעתי שככה מנהג האשכנזים.
לא ידוע לי על חילוק בין ספרדים לאשכנזים (ואדרבה הגר"א והחזו"א לא היו עונים כלל ברוך הוא וברוך שמו בתפילה)
זה מה שאני לא מבין. איך זה נהיה "לא חובה" לספרדים שצועקים ככרוכיא לנהוג בכל דבר כדעת מרן, והרי מרן כתב בפירוש בשולחן ערוך קכד ה על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו
כתב על זה ביחו"ד שמקורו של הבית יוסף הוא בסך הכל ממנהג שנהג אותו אביו של הרא"ש, ואין שום הוו"א לחייב את עם ישראל לענות ממנהג שנהג אותו לעצמו איזה ראשון ללא שום מקור.
צר לי, לא התחברתי לסגנון המזלזל.
אין שום זלזול ח"ו.
זה לא כזה פשוט כי נחלקו בזה הפוסקים.
איזה ראשון כתב בתור חובה לענות כן?
הרבה אחרונים כתבו שאמירת ב"ה וב"ש הינה חיוב גמור ואף בדעת השו"ע שהוא מהראשונים וקבלנו הוראותיו.
והרבה אחרונים כתבו שלא וכן פסק מרן הגרע"י זצוק"ל.
דבר ראשון לכן כתבתי שדבר זה לא פשוט
לצערי בסגנון בו נכתבה התגובה בפעם הראשונה, יש ויש מן הזלזול.
הדגשת "בסך הכל", ואני עדין עומד על דברי זזה בסך בכל מנהג ולא בתורת חיוב.
